אהבה מטרידה / אלנה פרנטה
הוצאת הספריה החדשה
171 עמ`
הספר התקבל לסקירה ממערכת "תפוז".
"אמי טבעה בלילה של ה-23 במאי, יום הולדתי". כך נפתח הרומן "אהבה מטרידה". אין ספק שזה משפט מטריד...
אמליה, אימה של ד?ליה, עולה על רכבת מרומא לנפולי כדי לבקר את ביתה אך מעולם לא מגיעה ונמצאת צפה לא רחוק מחוף הים לבושה רק בחזייה אופנתית מהסוג שמעולם לא לבשה. שלוש פעמים התקשרה האם לביתה מהדרך ונשמעה מוזרה או שיכורה.
הקשר האחרון שהיה לדליה עם אימה הוא בשיחת טלפון יומיים לפני שנמצאה, בה היא מבשרת לדליה שהיא באה לבקר. אפשר להגיד, בלשון המעטה, שדליה לא כל כך מתלהבת מהביקור הזה. אך, כאמור, האם איננה מגיעה.
לשתי הנשים מערכת יחסים לא פשוטה בכלל (מישהו אמר מטרידה?). דליה עברה לגור ברומא ודיברה איטלקית, בעוד אימה המשיכה לדבר בדיאלקט הנפוליטני שדליה שנאה שנאת מוות ומקפידה להזכיר את זה בכל הזדמנות.
נושא המיניות עולה הרבה בספר. בדרך כלל האימהות הן שמרגישות מאויימות מהמיניות של בנותיהן הצעירות ואילו כאן המצב הפוך - דליה לא מרגישה נוח בכלל עם מיניותה של האם, שמביאה עליה את קינאתו הגדולה של בעלה.
הרומן מרוכז בעצם ביום אחד, היום שאחרי ההלוויה. באופן אירוני, דווקא מותה של האם גורם לדליה, באיזשהו אופן, להכיר את אימה טוב יותר, ללמוד על האנשים (הגברים) בחייה לאחר שהאב עזב ועל המנהגים שלה. ממש כאילו העובדה שאימה טבעה דווקא ביום הולדתה הייתה מכוונת - האם הייתה צריכה למות כדי שביתה תיוולד מחדש...
לכל אורך הספר לא לגמרי ברור כיצד האם מצאה את מותה - בתאונה, או רצח או שבכלל התאבדה.
יש משהו שלא נותן מנוחה בספר הזה. הדמויות שליליות וברוב המקרים - דוחות. גם חיצונית וגם ברבדים היותר פנימיים שלהם. נראה ממש כאילו הסופרת מעבירה ביקורת על נאפולי, על אנשיה, מנהגיה, הדיאלקט המדובר בה ועל הכבישים והרחובות.
למרות חוסר הנוחות שהספר מעביר אהבתי אותו. אהבתי את השפה ואת העובדה שהוא מותח בלי להיות ספר מתח "קלאסי".
אנקדוטה קטנה לגבי המחברת - זהו ספרה הראשון שראה אור ב-99`. מחיפושים באינטרנט רב הנסתר על הגלוי בכל מה שקשור בסופרת הזו, שזהו לא שמה האמיתי בכלל. יש האומרים שהיא בכלל גבר. אפילו כשקיבלה פרס, שלחה את נציגי ההוצאה לאור לקחת אותו בעבורה. גם זה קצת מטריד, לא?
"התחבקנו והבטחנו זו לזו להתראות בקרוב, אך ידענו שלא כך יהיה. לכל היותר נחליף אי אלו שיחות טלפון כדי למדוד מפעם לפעם את שיעור הצמיחה של ניכורנו ההדדי. כבר שנים שכל אחת משלושתנו חיה בעיר אחרת, אשה-אשה את חייה שלה ואת העבר המשותף שלנו שלא אהבנו. בפעמים הנדירות שנפגשנו העדפנו לשתוק את כל מה שהיה לנו לומר זו לזו."
"חשתי שהבגד הישן הזה הוא כמו סיפור אחרון שאמי הותירה לי, וכי עכשיו, לאחר כל התחבולות הנחוצות, הוא הולם אותי להפליא".
"כן, היה די לשלוף חוט כדי להמשיך חשחק בדמות המסתורית של אמי..."
"הייתי נחושה כל כך להיות שונה ממנה, עד שאיבדתי אחת-אית את כל הסיבות לדמות לה".
עוד המלצות וציטוטים בבלוג -
www.koalablog.co.il שלכם, קואלת ספרים
www.koalablog.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
פרסם את המאמר
הדפס את המאמר
שלח לחבר
קישור ישיר למאמר
פניה לכותב המאמר
דווח מאמר בעייתי
