ורד הלבנון / לאה איני
הוצאת כנרת זמורה-ביתן
543 עמודים
הסיפור הוא על ורד-לאה, חיילת מבת ים, שמתייצבת יום אחד, מתישהו במלחמת לבנון הראשונה במחלקת השיקום בתל השומר ומבקשת להתנדב לסייע ללוחם פצוע. תוך כדי כך היא פורשת את סיפור חייה לאזניו של יונתן, חייל מרחביה, שניסה להתאבד שעות ספורות לפני עליית יחידתו ללבנון.
אין ספק שיש כאן מוטיבים אוטוביוגרפים חזקים בין אם אלו חייה שלה עצמה או דרך סיפורי האב על יהדות סלוניקי שעלתה לארץ אחרי השואה. האב לא חוסך שום סיפורים וזכרונות זוועה מהבת בכל שלבי הגדילה שלה, מתוך מטרה שיום אחד תכתוב את סיפור חייו. האם חסרת כל רגש כלפי ורד-לאה (ולא כך מול האחות הנוספת ואחיה), היא מאשימה אותה בכל דבר החל מהעובדה שפיטרו אותה מהעבודה וכלה בורידים שיש לה ברגליים. לאב תחביב של גידול ציפור ויש לו שובך גדול במרפסת וככה הוא מעביר את זמנו (אם הוא לא עוגב על ביתו). זה נותן לו את האפשרות של להפוך משבוי (במלחמה, בשואה) להיות שובה, של הציפורים ושל ביתו. המפתח אצלו. זהו מוטיב מאוד חזק בסיפור והוא מתואר ארוכות, שכן כל הזמן יש תחושה כאילו לאה-ורד חיה בסוג של כלא.
אפשר להגיד שבמשך כל חייה הדי אומללים לא מצאה אף אחד לדבר איתו, אף אחד לא חשב אותה לחכמה ולא הקשיב לה. ועכשיו - היא פורסת את כל סיפור חייה לאזניו של בחור חצי-צמח, שבכלל קורא לה מירב. שניהם מגיעים ממקומות מאוד שונים, הוא ממשפחה מבוססת ברחביה ובן להורים אוהבים ודואגים והיא סוג של בחורה (אפשר לומר ענייה) בשולי החברה. בשום מצב אחר סביר להניח שלא היו נפגשים...
אפשר להגיד שזה ספר מאוד "ישראלי". ההתעסקות בשואה, במלחמה, בעימותים בחברה בין מעמדות, בין עדות ומנהגים שונים... זה משהו שמאוד קרוב לכל מי שגדל בארצנו הקטנטונת. אפילו אני, בתור דור שלישי לשואה מכירה את הסיפורים האלה.
זה ספר לא קל. סיפור חייה של לאה-ורד אינו פשוט והדמויות שמקיפות אותה (למעט סבתה) פשוט עושות לה חיים קשים. זה מצמרר ולא פעם מעלה לחלוחית בעין.
הפרקים מסודרים לסירוגין - פעם פרק מה"הווה" שבו מתוארות הפגישות עם יונתן וכל מה שקורה מסביב בבית החולים ומול משפחתו ופעם פרק מהעבר, שהוא סיפורי ילדותה של איני.
הספר קשה ואפשר להכיר שהוא ל"מיטיבי קריאה". לא הייתי רגילה לסגנון הכתיבה של איני, לפרטים הרבים ולמשפטים ארוכים-ארוכים שלפעמים כשהגעתי לסופם כבר לא זכרתי מה היה בהתחלה...
לקח לי משהו כמו 50 עמודים להתרגל ואז לא יכולתי להניח אותו מהידיים. הוא כתוב בצורה נפלאה לטעמי והוא תופס וצובט במקומות הכי רגישים ועדינים.
אני בטוח אחפש ספרים נוספים של איני, למרות שאומרים שזהו הספר הטוב ביותר שלה עד כה ואולי זה רק יקלקל לי...
"יצו?ריות כמוני, יונתן, האחרו?ת שלהן היא בדיחה בהמשכים."
"חיי חזרו אלי, והייתי אחראית לכלום שהיה לי. אדון לגורלי הרדע, אבל אדון".
עוד המלצות וציטוטים בבלוג:
www.koalablog.co.il שלכם, קואלת ספרים
www.koalablog.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
פרסם את המאמר
הדפס את המאמר
שלח לחבר
קישור ישיר למאמר
פניה לכותב המאמר
דווח מאמר בעייתי
