כולם מכירים את סיפור הרב והעז ומי שלא מכיר שיפנה אלי באופן אישי.
במעגל חיים של אדם מצוי, לא מזדמנות לו הזדמנויות רבות בהן מוציאים לו את העז ומאפשרים לו לחוות חוויה נהדרת של התעלות .
בימים אלה זה קרה לכולנו!!!
הוציאו לנו את העז. הוציאו לנו את דואר הזבל מתיבות הדואר האלקטרוני, מהסלולרי ומהטלפון הקווי.
איזו תחושת הקלה.
נכון, ישנן גם מגרעות, כמו בכל דבר.
כך למשל אני כבר לא יכול להתענג בכל יום מחדש על כך שמציעים לי לקנות ויאגרה "מהיבואן לצרכן" ולחייך לעצמי כי שפר עלי גורלי ואני יכול לחסוך את הכסף הזה .
נכון, הויכוח באשר לעיתוי הפעלת החוק הוא לגיטימי. השאלה אם נכון היה להפעיל את החוק בעיצומו של משבר כלכלי שבו עסקים קטנים משוועים לפרסום זול היא שאלה רצינית. יחד עם זאת, כולנו יודעים שאף פעם, אבל אף פעם, זה לא הזמן המתאים.
בעיני החוק הזה הפך לגיטימי מרגע שבו חופש השיגור של דואר אלקטרוני הפך לזבל. באותו הרגע שבו אנשים וגופים ניצלו את חופש השיגור לרעה ומיררו לרבים אחרים את תיבות הדואר ואת המכשירים הסלולריים, באותו הרגע, יצרו במו ידיהם את הצורך בחוק.
החוק הזה לגיטימי בדיוק כמו מניעת עישון במקומות ציבוריים והוא נחלק בין תומכים ומתנגדים באותו אופן: הנהנים והסובלים.
כבעלים של משרד פרסום יש לזה גם היבטים מקצועיים.
מאחר ומוצרי הזבל האלקטרוני נתפסו כפרסום, דבק ריח וטעם הזבל גם בענף.
אני מניח שישנם משרדי פרסום רבים שישמחו לקבל לטיפולם את מפרסמי דואר הזבל לשעבר ולתת להם שירות מקצועי שיתן תוצאות ראויות.
פרסומאי ותיק ומנוסה. בעלים של משרד פרסום טוויג מדיה המתמחה בטיפול בתקציבים קטנים ובינוניים. בעבר, עוזר לשר האוצר ומנכ"ל של חברות ממשלתיות ופרטיות.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
