"משלי שלמה"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"בני, אל תלך בדרך איתם, מנע רגל מנתיבתם" (משלי א'/טו').
המורה, המחנך את תלמידו לדרכים ישרות מייעץ לתלמידו, המקורב אליו כבנו, שהוא מאוד רוצה בטובתו. כאן באה לידי ביטוי מיומנותו של המורה החכם: "בני", תלמידי, שאני חפץ רק בטובתך "אל תלך בדרך איתם" - אל תלך בדרכי התנהגות שאינן ראויות. "בדרך איתם" - בזלזול, בלשון נסתר - בדרך יחד איתם - עם אלה שמוטב כלל לא להתחבר אליהם אלא להתרחק מהם. דרך, הכוונה לדרך הנהגה קבועה. העצה הטובה של המחנך לתלמידו: "מנע רגלך מנתיבתם" - הקפד לא ללכת בשביל הליכתם השלילי.
הפניה היא משתי זוויות חינוכיות: גשמית ורוחנית. לא להתחבר עם שאינם ראויים והגונים באופן מוסרי- ערכי נורמטיבי, דהיינו: לא להתחבר איתם מלכתחילה. אולם, בדיעבד, להימנע ממגע עימם באופן פיזי כאשר באופן רוחני, לא להתנהג כמותם בדרכם. אלא למצוא ולשאוף להתחבר אל הטוב, אל אנשי מידות טובות ודרך ארץ. מכאן שהדרך פתוחה לקירוב לבבות להנהגה נכונה וטובה.
"עד מתי פתיים תאהבו פתי, ולצים לצון חמדו להם, וכסילים ישנאו דעת" (משלי א'/כב').
שלמה המלך, החכם מכל אדם, שואל כאן שאלה רטורית שתכליתה להבין מתי כבר אנשים מסוימים יתחילו סוף כל סוף להסתכל על החיים הסתכלות ריאלית מציאותית?
כוונתו לאלה שמתנהגים שלא בחכמה, ללא חכמת חיים פשוטה ויעילה:
עד מתי הפתאים, הנאיביים, המאמינים לכל דבר מבלי לבודקו לאישורו באופן מעשי ילכו שולל באהבה וברצון אחרי הבטחות שווא, ללא כל אחיזה במציאות? ובדרך החיוב ניתן לשאול מתי כבר הפתאים יזכו בחכמת חיים ולו מינימלית כדי להבין מה כדאי ומה לא? להקשיב צריך אבל גם להבין היטב מה שעומדים לעשות. החכם אם כן שואל מתי נזכה שהפתאים יפקחו עיניהם ויפסיקו לאהוב ולדבוק בפתיה שהיא בעצם בדיה ללא אמת.
שאלת החכם "עד מתי" שבראש הפסוק לגבי הפתאים מכוונת גם להמשך ללצים ולכסילים. עד מתי ימשיכו הלצים, שהם אינם רציניים ולועגים ובזים לכל מידה טובה, לחמוד לצון - להתלוצץ ולנהוג במעשי ליצנות וזלזול כלפי הפתאים הנגררים בקלות מבלי לבדוק ולהבין זאת? השאלה חוזרת בכסילים חסרי התבונה המינימלית אשר אינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע: עד מתי סוף כל סוף ימשיכו הכסילים חסרי ההבנה לשנוא את הדעת-חכמת החיים הבסיסית?!
יש לראות את קריאת החכם בשאלתו על צד החיוב: מי יתן וחסרי ההבנה הנכונה המציאותית: פתאים, לצים וכסילים, ייפקחו מעיוורונם וירגישו את מציאות החיים כנדרש. יפנימו לעצמם את המציאות ויתפקדו בהבנה וביעילות. מטרת התוכחה, תוכחת המוסר כהפקת לקחים והסקת מסקנות לפנות אל הדרך הישרה החכמה והנכונה.
ד"ר אברהם גוטליב
המרכז ללימודי יסוד ביהדות
אוניברסיטת "בר-אילן"
ד"ר אברהם גוטליב מרצה ומחנך להעמקת הזהות יהודית באוניברסיטת "בר- אילן" המרכז ללימודי יסוד ביהדות אוניברסיטת "בר-אילן"
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
