סיפורה של תמימות?
הוא עזב משפחה אמידה ברוסיה ועלה לא"י ב- 1913 עם חלום לגאול את אדמות הארץ ולהקים דור חדש של יהודים עובדי כפיים. עבד במרחביה, חדרה וגן-שמואל ב- 1921 יצא להקים בביצות עמק יזרעאל את מושב נהלל. כמו חבריו חלה בקדחת, גר באוהל רעב ללחם ואיבד בת, אבל בנימין בנימיני היה יהודי עקשן- "המטרה מקדשת את האמצעים" את אדמות הלאום גואלים "בדם יזע ודמעות".
חלומו היה שיקומו דורות חדשים בא"י של עובדי כפיים שימשיכו בדרכו שישלבו עבודה, קשר לקרקע ותרומה לכלל. ארבעת בניו נשארו בנהלל וכל אחד תרם בדרכו למדינה: בפלמ"ח, בצבא הבריטי, בהגנה ובצה"ל ויצאו להדרכת עולים בנגב על-פי קריאתו של בן גוריון. נכדיו כולם בוגרי יחידות לוחמות המשיכו את דרכו והם גרים במושבים וקיבוצים ברחבי הארץ- פארן, רמות, נהלל, כפר יחזקאל, אלון הגליל וכפר מסריק.
נכדו סר"ן ארז בנימיני ז"ל נפל במלחמת יום כיפור בסיני.
ניניו, כולם שרתו ומשרתים ביחידות שדה- שני טייסים, שבעה קצינים ביחידות מובחרות, שמונה אנשי סיירות ולוחמים.
כאשר בנימין הגיעה לגיל 65, סרב לקבל קצבת ביטוח לאומי ודרש שכספו יועבר לנזקקים ע"י המדינה.
לפני כחודש היה דיון בבג"ץ לגבי זכויות החקלאים באדמתם, נציג מנהל מקרקעי ישראל "נלחם" נגד הבעלות של החקלאים, הרי לא כתוב בשום מקום שהקרקע שלהם והם סך הכל "ברי רשות" לגור על הקרקע. מחוץ לאולם הדיונים ביקשתי מנציג המנהל שיהיה "בורר" ביני ובין בני, טענתי שסבי כאשר ויתר על קצבת הזקנה- היה "ציוני" ובני טוענים כנגדי שהיה פשוט- תמים.
הפסיקה שקיבלתי : "בזמנו" היה ציוני, והיום הוא בחזקת "פראייר".
סיפורו של סבא בנימין הוא סיפורם של אלפי משפחות חקלאים במושבים ובקיבוצים בכל רחבי הארץ, שהקימו את המדינה, גאלו את אדמותיה, קבעו את גבולותיה וקנו בדם כל דונם אדמה וכאשר רצו לתת להם את האדמות כמו במושבות סרבו והעבירו את זכיותיהם לקק"ל (מנהל מקרקעי ישראל עוד לא היה קיים).
הכוח הפוליטי שהיה למגזר החקלאי, שאפשר להם ללא קושי לעגן את זכויותיהם בקרקע
ולרשום אותה על שמם לא נוצל, כי מהלך כזה היה נגד עקרונות ההתיישבות.
המציאות השתנתה והיום החקלאים הם "ברי רשות" ללא כל זכויות על אדמתם וניתן לפנותם כאשר ירצו.
קם דור חדש וציני "שלא ידע את יוסף" שמצפה שהתיישבות בפריפריה תמשיך להיות "השכפ"צ" של המדינה אבל בסיוע פוליטיקאים פופוליסטים פועל לגזול את זכויות החקלאים, בחזקת "הכושי עשה את שלו" ...
החקלאי לגבי אדמתו הוא כמו אישה "ידועה בציבור"- שזכויותיה מלאות וברורות גם ללא רישום רשמי, הם חיו אתה, שמרו ולחמו עליה, סיקלו, עיבדו, דישנו וזרעו. שפכו עליה את דמם ונקברו בה. אבל "לידועה בציבור" יש זכויות מלאות בלי רישום "בטאבו" ולחקלאים אין שום זכויות, הם היו "פראיירים" וכאשר המציאות השתנתה מתוך אמונה ותמימות היו בטוחים שזכויותיהם שניקנו בדם נשמרות להם למרות שלא נרשמו- לפחות כמו "לידועה בציבור".
אומה שלא מכבדת את עברה ? מאבדת את עתידה.
חי בנימיני כפר יחזקאל.
050-5219240 חי בנימיני כפר יחזקאל.
050-5219240
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
