מאת: נסים גבאי gabbai@012.net.il 050-5206511
כולנו מחפשים בנרות את המנהיג שיוציא אותנו מהמדמנה היומיומית בה אנו שקועים עד צוואר (לפחות) ? ומתאכזבים כל פעם מחדש.
התופעה של הבלחת מטאור שתוך צבירת תאוצה פוליטית ממלא אותנו תקווה מחודשת לשינוי מהותי בחיינו ? מותיר תוך זמן קצר ביותר אכזבה גדולה מגודל הציפייה, ומשקעי הייאוש מצטברים לעוד שכבת זפת המעיקה ללא נשוא.
ההסבר לאי הצלחתם של מנהיגים מתחלפים רבים בעת האחרונה, שזורה בתרבות הכללית שהתהוותה אצלנו לאורך השנים האחרונות ? ורק "משוגע" יוכל להוציאנו מסבך חוסר האונים והאין אונות אליו נקלענו.
אפשר להביא דוגמה נגטיבית להצלחתו של מנהיג מטורף באמת בעבר ההיסטורי הלא רחוק... אבל מעבר לטקטיקה האפלה שאכן הצליחה בשטח, כדאי להבחין באיסטרטגיה העקרונית החייבת להיות מאובחנת בניתוח אקדמי לתוך החיים האמיתיים שלנו כאן.
הוכחת התיזה שלי בה אין לתקן את כל המעוות כיום באמצעות כלים סטנדרטיים הניתנים בידי אלה שמנווטים או משמרים את המסגרות התרבותיות והפוליטיות של היום - היא בסיס העניין.
אפשר לראות את הדברים בכל שטח או עניין אליו נפנה.
הפוליטיקה הישראלית. מי נמצא בה? האם המוכשרים? האם האידיאליסטים? האם הם מתנדבים לעבוד בשכר סביר ? ובתמורה לתת כל מה שיש להם לשירות הציבור? האם יעשו דרכם לעמדתם הציבורית באמצעים תרבותיים ושקופים כדי להגיע למעמד מכובד ומכבד תפקידם? האם ירגישו כנבחרים החייבים להצדיק הכבוד והקרדיט הרב הניתן בידם?
האקדמיה הישראלית. מי מוכן להסתכן ולצאת ממנה? האם אפשר בכלל להעלות על הדעת איש אקדמיה עם אדרנלין לעשייה ציבורית תוך ניצול הידע שצבר באקדמיה?
ההתנדבות הישראלית. מי ייתן לגיטימציה למתנדב שירצה לחצות הקווים לעשייה במשבצת תקן שלטוני?
צבא ההגנה לישראל. כמה חיילים נמצאים שם כדי להגן על המולדת ? עד מוות? כמה מהם רואים עצמם מתנדבים להגן לתקופה קצרה, ואח"כ לעזוב לטובת תחילת קריירה אזרחית שונה לחלוטין? האם אין רוב משתמט? האם אין רוב בתוך הצבא שכל שאיפותיו מקום עבודה נוח ומכניס?
הממשלה. מתי ראינו מינוי של שר היודע ומכיר את תפקידו ומשרדו עליו הופקד? מדוע שר תחבורה (כל השרים בעבר) פועל אך ורק בענייני בטחון המדינה? מדוע השר לביטחון פנים אינו אחראי על חוסר הביטחון שהציבור מרגיש מאי מציאתה של משטרה בישראל?
מקום העבודה. האם ניתן לשמור על מקום העבודה ללא הרמת ראש ורצון לשנות תנאים אישיים ו/או מסגרתיים משדרגים כלל מפעליים? האם ניתן בכלל להעלות על הדעת כי עובד בישראל המפחד שתוך שניות יחליפו אותו בעובד אחר זול יותר ? יעיז לחשוב על דבר אחר מעבר לחובה לעשות רק כמצוות הבוס? איפה קיימת בכלל האופציה של יציאה להפגנה ?! לתיקון עוולות ?! לשיפור תנאים ?! הרי ברור שהשינוי היחיד שיקרה לאותו עובד יהיה שינוי הסטטוס שלו מעובד למובטל ? ותו לא?!
אלפיון המגזר העסקי. האם נטיותיהם של המיליונרים והמיליארדרים האלה לחיזוק המעמד העובד אצלם ולמעשה מקיימם ? או שמא לתככים סמי חוקיים לגריפת עוד ועוד הון שאינו מביא ליותר מאשר צבירת עוד הון? האם הכותרת ותמונתם בעיתון היומי חדשות לבקרים ? היא שיא שאיפותיהם בחיים?
תרבות הרחוב.
המשטרה. כיצד הגענו למצב בו אין אמון במשטרה? מדוע פריצה לרכב ו/או גניבתו ? כבר אינם עניין של המשטרה? מדוע הכתובת היא חברת הביטוח? מדוע אין למשטרה עניין בפריצה שבוצעה לדירתנו ? מבצרנו? מדוע אין משטרת תנועה בישראל, מעבר לאותן ניידות מועטות ששוטריהן נפגשים לשיחות רעים בצידי הדרכים... תופסים כמה "עברייני מהירות"... ובסופי שבוע אורבים בפתח הברים לתפיסת שיכורים? מדוע מגלה המשטרה "עניין" ברוצחים למיניהם... רק אחרי ש"הכתובת על הקיר" נצבעה בדם הקורבן... ורק אז רואים כיצד עשרות ניידות מגיעות לזירת הפשע... ועשרות שוטרים מסתובבים כאילו מחפשים משהו מסביב... ולא לשכוח שכל הזמן מטרטרת מצלמת הטלוויזיה כדי להנציח לילדי השוטרים שראו אותם בזירת הפשע אליה הגיעו בשיא המהירות?!
את המהפך המתבקש, יכולים לעשות רק משוגעים... רק באמצעות מנהיג שהמסגרות הנוכחיות אינן גבול מחשבותיו ופעולותיו.
את השינוי יכול לעשות רק אזרח שיאמר את האמת לעצמו, לחבריו, לסביבתו... ולתקשורת.
את המהפך נקבל רק אם נקבל בפיס מנהיג שאומר ועושה את מה שאנו באמת חשים ואיננו מסוגלים להוציא החוצה. אנחנו בני התרבות, החיים במסגרת קומבינות מאוגדות, אפילו עם סדר דין אזרחי ופלילי מעוות ? לעולם לא נעיז להרים ראש לעבר הזריחה המקווה.
כי רק פוליטיקאי חריג, יביא את הישועה. פוליטיקאי שיעז לומר לחבריו שאינו רוצה לקבל ארגזי "מתפקדים" שאיימו עליהם במקומות העבודה. פוליטיקאי שלא יתחיל אפילו לחשוב ברצינות על מה ש"זקני המפלגה" מייעצים לו לעשות כך וכך... כי כך נהוג מאז ומעולם. פוליטיקאי שיעמוד בכל הלחצים החברתיים והחברותיים ? כי מוחו אינו עובד בנימוס השגרתי שאינו מביא לשום מקום. פוליטיקאי שאינו רואה את המעמד הסופי בראש הפירמידה כמקום פנסיה מובטח ונוח להמשך חייו ? אלא את תחילתה של דרך קשה ומתישה למען הצדק כל רגע את תפקידו הציבורי הנבחר. פוליטיקאי שדברי חנופה יגעילו אותו. פוליטיקאי שהתקשורת תרדוף אחריו ? והוא יבקש להיות מרואיין בצללית. פוליטיקאי שמשחדים יברחו ממנו כמו מאש. פוליטיקאי שאפשר יהיה לסמוך עליו בעיניים עצומות. בקיצור... פוליטיקאי שאפשר יהיה לקנות ממנו רכב יד שנייה ? אפילו בלי בדיקה... שלא כמו היום שאין אזרח המוכן לקנות מנבחר ציבור רכב יד שנייה... אפילו עם בדיקה.
לשם ביצוע המשימה הלאומית הזו של נבחרי עם אמיתיים, שיהיו גם מקצוענים, שיגדירו מחדש את תחומי ומסגרות הצבא, שיחייבו שרים לעמוד במשימתם הלאומית המוגדרת, שיעניקו לעובדים בישראל את מעמד העובד המשוחרר מנטל ליקוק ישבנו של הבוס, ושיחזירו את המשטרה בישראל לבצע את משימותיה עליה התחייבה כאשר הוקמה ? חייבים לקוות רק לדבר אחד: שיקום המשוגע שיהיה מוכן להיחשף ולעמוד בראש המצעד לשינוי התהומי המחוייב מציאות בימים טרופים אלה בישראל. רק אדם משוחרר מכבלי התרבות המעוותת שהונהגה בכל תחומי חיינו בשנים האחרונות ? יוכל לקבל את האמון האמיתי של הציבור בישראל.
כבר חווינו יותר מידי הבטחות של מטאורים מתחלפים, יחידים וקבוצות ? אבל לכולם היה מכנה משותף אחד: הם היו כבולים לאותה תרבות ישראלית מזוייפת הקשורה לנורמות עקומות אשר ללא כל ספק הוכחו חדשות לבקרים, שוב ושוב ? כמעוותות ומעוותות.
איך אמרתי? צריך משוגע... אבל משוגע כזה שכולנו חושבים בתוך תוכנו שהוא למעשה החלק השפוי היחיד שחבוי בנו ? ואנו פוחדים משום מה לחשוף לעין השמש. רק משוגע כזה שיוציא מאיתנו את הטוב שאין אנו מוכנים לחשוף החוצה ולהשתמש בו ? הוא התרופה היחידה לכל החולי האינסופי של חיינו בכל המסגרות הפרטיות והציבוריות בישראל.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
