כלי חימר נקראים אחרי שריפתם כלי חרס או כלי קרמיקה.
כלי חימר הם מן הכלים הקדומים ביותר שיצר האדם לצרכיו בשחר ההיסטוריה, עוד מתקופת האבן החדשה (התקופה הנאונטלית), קדמו להם כלי אבן וכלים העסויים מחומרים מתקלים כגון כלים הקלועים מקנים וכלי עץ.
החימר היה מצוי וזמין לאדם בקרקע בוצנית המכילה חרסית, החרסית הוא חומר הסופח אליו מים בכמויות גדולות, נעשה גמיש ונח ללישה, לחומר הגלם שהוא החימר קראו עפר הטין.
בהתחלה היו מיבשים את הכלים בשמש אך הם היו נשברים, מתפוררים לאחר זמן מה. במשך הזמן למד האדם שאם שורפים את את הכלים בטמפרטורה גבוהה הכלים נעשים יותר קשיחים ועמידים, השריפה היתה נעשית עם קש וגללי צאן בתנור העשוי מחרס.
האדם יצר את הכלים בכל צורה שהיתה רצוייה לו ללא כלי עזר כגון: פכיות, כדים, קערות, פסלונים ויצירות אמנות. בתקופה מאוחרת יותר הומצאו האבניים ומאז מעוצבים כמעט כל כלי החרס באמצעות האבניים. האבניים עשויים בדרך כלל משני משטחי אבן עגולים המסתובבים ומאפשרים ליצור כלים סימטריים וחלקים.
בסין הקדומה יצרו מחימר כלי בית פסלים ופיסלונים וגם דמויות של אדם וסוסים בגודל טיבעי.
בארץ ישראל, במקרא, נזכרים החימר והחרס פעמים רבות, בחפירות ארכאולוגיות שבוצעו בישראל, נמצאו הרבה כלי חרס למן תקופת האבן ואילך.
קדרות:
אמנות החומר, מקצוע הקדר, בניית כלים מחימר, יצירת חרסים, יצירת כלי קרמיקה
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
