יעוץ ביחסים בין חמות וכלה 

                                      קול חמות וקול כלה                              

                                     מאת: ד"ר שרה ברסלרמן

 "אין לך נישואין שלא מעורבת בהם חותנת, ואין לך חותנת שלא כרוכה מאחוריה בדיחה" (מארק טווין).                                       

המפגש שלי עם מרים, לפני שנים רבות, הפגיש אותי לראשונה עם הכאב הרב הכרוך ביחסי חמות- כלה לא תקינים.  מרים, אלמנה בת 72, הגיעה אלי עקב דיכאון שלא הוקל על ידי התרופות הפסיכיאטריות שנטלה מזה חודשים אחדים.

כבר בפגישה הראשונה שלנו, העלתה מרים את בעיית יחסיה עם כלתה, תמר. תמר סירבה לדבר איתה או להתראות איתה במשך כשנתיים, ללא כל הסבר. כפועל יוצא מכך, גם בנה של מרים, מיעט לבוא לבקרה, ובכך גם נמנע ממנה קשר רציף עם נכדיה. מרים ניסתה לשאול את בנה לפשר ה"חרם" שהטילה עליה כלתה, אך לא קיבלה כל הסבר לכך. הבן רק אמר לה: "עזבי, אימא, זה יסתדר ויעבור לבד".  אולם, מרים חשה שאינה מסוגלת לוותר על בנה ונכדיה, עד אשר "זה יעבור לכלתה". היא התקשתה להירדם בלילות, והמחשבות על "למה זה קרה" ו"מה כבר עשיתי לה" לא נתנו לה מנוחה ביום ובלילה. כששאלתי את מרים איך היא מרגישה במשפחתה המורחבת, היא ענתה ללא היסוס: "אני מרגישה מיותרת".

כאבה ודמעותיה של מרים, לא השאירו אותי אדישה. באותם ימים הייתי כלה צעירה, והאפשרות שגם אני אהיה חמות- נראתה רחוקה מאוד. למרות שכבר הייתי אחרי סיום התואר הראשון בפסיכולוגיה, כל מה שידעתי על יחסים אלו נבע משיחות עם חברות (שרובן התלוננו על חמיותיהן) ומהבדיחות הרבות והעוקצניות הקשורות לחמות. כשהתחלתי לחקור את הנושא, במסגרת לימודי התואר השני, נדהמתי מכך שלמרות שבספרי הפסיכולוגיה המשפחתית תויג הנושא כ"בעיות במשפחה"- לא נמצאו כמעט בעולם מחקרים על יחסים משפחתיים חשובים אלו.

ההתעלמות האקדמית מהיחסים הנוגעים לכל אישה שיש לה בן (ולכל אישה נשואה שלבעלה יש אימא), נראתה לי תמוהה. פליאה זו התגברה עוד יותר, כשבחרתי בנושא זה לעבודת הגמר שלי באוניברסיטה, והייתי צריכה להילחם על הלגיטימיות של הנושא להוות מחקר אקדמי רציני.

מרים השתתפה במחקר הראשון שלי, ונפטרה במהלכו כתוצאה ממחלה קשה. רק בהיותה על ערש דווי, ביקרה אותה כלתה, וגם אז סירבה לומר לה מדוע החרימה אותה במשך תקופה כה ארוכה. סיפורה של תמר ליווה אותי במשך כל השנים הללו.

כיום, למעלה מעשור לאחר המחקר הראשון שלי בנושא, אני כבר קרובה לשלב בו ילדי יינשאו לבנות זוגם, ועדיין הנושא נראה לי רלוונטי וראוי לדיון. מדי פעם אני נתקלת בבדיחות ובפרסומות המשתמשות בדמותה של החמות כמתערבת, ביקורתית ועוקצנית.

כך למשל, שמו העממי של צמח הסנסוויירה, שהינו שיח בעל קוצים ארוכים ודוקרניים במיוחד, הינו- "כסא החותנת". למותר לציין, שהבדיחות על חשבונה של החמות- אינן מצחיקות אותי כלל וכלל. קשה לי להבין כיצד בתקופה בה בדיחות על מיעוטים ועדות נחשבות לסרות טעם, עדיין נמצא ראוי להציג נשים בתפקידן כחמיות באופן נלעג ואף בהבעת תוקפנות כלפיהן.

כדי להבין שיחסים אלו הינם עדיין רגישים ומורכבים- די לקרוא את התגובות של כלות וחמיות באתרים העוסקים בתחומי המשפחה ויחסים בין הדורות. גם כיום, בישראל של שנות האלפיים- יחסי חמות וכלה הינם יחסים המשפיעים לא רק על הנשים המעורבות בקשר, אלא גם על היחסים הזוגיים והבין - דוריים- ממש כמו בדורות קודמים ובחברות מסורתיות יותר. ואומנם, בתחילת מחקרי מצאתי שרוב הידע הקיים על יחסי החמות והכלה, נמצא בתחום המחקר האנתרופולוגי: 

בסין ניסו לפתור בעייתיות זו ע"י מנהג של אימוץ הכלה המיועדת עוד מגיל רך. הילדה (שהיא הכלה המיועדת) גדלה בתוך משפחת בעלה לעתיד (שגם הוא עדיין ילד), וסגנון חיים זה אמור למנוע זעזועים ומשברים לאחר הנישואים. לכן, הכלה ראתה בחמותה אם של ממש, וקבלה את מרותה ושלטונה כמובנים מאליהם.

מסורת סינית אחרת גורסת שבהיכנס הכלה לביתה, אסור לה לדרוך על מפתן הבית, מאחר והדבר דומה לדריכה על ראש חמותה. כן משאירה החמות על מיטת הכלולות את התחבושות בהן עטפה את רגליה, כדי לרמוז לכלה  שמצפים ממנה להישמע לחמותה,  כפי שהרגליים נשמעות לתחבושות הכובלות אותן.

בטייוואן, נערך טקס נישואין בו החמות עונדת לכלה את טבעת הנישואין ולא החתן. בכך יש אקט סמלי: אם החמות מצליחה לענוד את הטבעת על אצבע הכלה - היא תהיה מסוגלת לשלוט בכלתה. אם היא נכשלת - לכלה תהיה עצמאות מסוימת בביתה החדש. הטקס גורם למאבק קצר בין שתי הנשים, ומהווה התחלה טקסית ליחסים החדשים ביניהן.

בבורמזית, הכינוי הניתן לכלה הוא "האישה המזיעה", כי עליה להזיע רבות כדי לרצות את חמותה.

יחסי חמות-כלה ביהדות:    

הדוגמא המפורסמת ביותר ביהדות ליחסי חמות-כלה, נמצאת במגילת רות, שהינה דוגמא תנכ"ית לגמול שקיבלה רות (שלמרות נוכריותה, זכתה שמזרעה יצא דוד מלך ישראל) על היותה נאמנה ומסורה לחמותה : "ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שבנה אישה לבית אמה... ורות דבקה בה... כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין. עמך עמי ואלוהיך אלוהי... כי המוות יפריד ביני ובינך" (רות, א', ח'-י"ז). אחר כך נאמר על רות הכלה:  "ותעש כל אשר צוותה חמותה" (רות, ב', ו', ט').

שכרה של רות, שמזרעה יצאה מלכות דוד, הינו דוגמא כיצד ויתור הכלה על מאווייה האישיים וצייתנותה לחמותה מביאים בעקבותיהם יחסים אידיאליים, ותוצאה טובה גם לכלה.

 לפי ההלכה היהודית, מצווה החמות לשבח את כלתה בפני בנה, כדי לחבבה עליו, ואסור לה להתלונן בפני הבן על הכלה, שכן היא יכולה לפגוע בכך בשלום הבית שלהם. הבעייתיות, לכן, נעוצה בכך שכל אם חושבת שבנה  "כליל השלמות" (שהרי הוא חלק ממנה, ואין אדם רואה מגרעותיו), ואילו כלתה- נגרעת בערכה. 

גם בספרות הפסיכולוגית נחשבים יחסים אלו כבעייתיים וכבעלי השלכות על יחסים אחרים במשפחה, אך המחקר הפסיכולוגי שמיעט לעסוק בהם, נטה בעיקר להאשים את החמיות (אמו של הבעל) בבעייתיות היחסים.

בניסיון לבדוק אם אומנם יחסי חמות-כלה הינם בעייתיים גם בישראל, ערכתי שני מחקרים (אוניברסיטת חיפה, 1993; 2003), שהעלו כי יחסי חמות-כלה הם אכן יחסים משפחתיים בעלי פוטנציאל בעייתי גם בישראל וגם כאשר הנשים עובדות מחוץ לבית, וכי אין קשר בין בעייתיות זו לבין תכונות האישיות של החמות והכלה.
מהמחקרים עלה שיחסי חמות-כלה מושפעים ממיתוסים ודעות קדומות, ובעיקר ממיתוס ה"חמות הטיפוסית": החמיות והכלות טענו שחמות טובה "צריכה לתת ולשתוק".  הידע שלהן לגבי תפקידי חמות וכלה ויחסיהן התבסס על בדיחות, פתגמים ואמרות ידועות ("כשבת מתחתנת, מרוויחים בן, כשבן מתחתן - מפסידים בן").

החמיות והכלות במחקר זה היו מודעות להיותן נתונות בתוך מאבק כוחות, ואף העריכו את כוחן היחסי מול האחרת ("אני מאיימת עליה כי אני יותר משכילה, יותר עם אישיות, וזה מאיים עליה").  אצל חלק מהנשים התבטא מאבק הכוחות בניתוק הקשר, בעיקר על ידי הכלה. 

הנשים שהשתתפו במחקרים, חלקו איתי ועם הנשים האחרות את סיפוריהן האישיים. אחת הכלות סיפרה כי לאחר שנישאה לבעלה, גרו שניהם אצל הוריו במשך חודשים אחדים, עד שעברו לדירה משלהם. אותה כלה תיארה כיצד חמותה הייתה מעירה אותה בשעת בוקר מוקדמת, ומצווה עליה לפרוש את המצעים על החלון לאוורור. לאחר מכן, הייתה החמות מניחה את הנעלים שלה ושל בעלה על מעקה המרפסת, על מנת שהכלה תצחצח אותן. אותה כלה, שהייתה כבר בשנות הארבעים לחייה, אמרה בדמעות: "הייתי כמו המשרתת שלה, אבל התנקמתי בה אחר כך, כשנולדו לי הילדים וקיבלתי כוח מולה".

כלה אחרת, סיפרה כיצד חמותה הייתה מופיעה ללא הודעה מוקדמת בביתה, ופוקדת עליה לצאת מהבית, מאחר והיא רוצה לדבר ביחידות עם בנה. הכלה הייתה יוצאת בדמעות והולכת שעות ברחוב, עד שראתה את חמותה עוזבת את הבית. כששאלתי אותה מדוע לא דיברה על כך עם בעלה, ענתה הכלה: "הוא לא היה אשם בכך שאימו מכשפה".
ואומנם, אחד הממצאים החשובים של המחקרים, היה ההתעלמות של הנשים ממקומו של הגבר (הבן/הבעל) בסיפור היחסים ביניהם. גם החמות וגם הכלה ראו את הגבר כחלש ובלתי רלוונטי במערכת יחסיהן. מכאן, אחת המסקנות המרכזיות של מחקרי הייתה העצמת יכולתו של הגבר ב"משולש" זה למנוע את החרפת הקונפליקט, ואף ליצור יחסים תקינים בין אימו ורעייתו.

מסקנות והמלצות

שמירת הגבולות המשפחתיים: המטלה ההתפתחותית של בני זוג בראשית נישואיהם הינה יצירת גבולות ברורים ממשפחות המוצא שלהם. באופן טבעי, הכלה מעוניינת בגבולות ברורים בין משפחות המוצא והתא המשפחתי החדש, בעוד החמות מעוניינת ל"ספח" את המשפחה הצעירה לתוך המשפחה המורחבת. מכאן, לעיתים קרובות העימות בין חמות וכלה הינו על גיבוש הגבולות הרצויים. הבנת הצרכים השונים ושילוב הגבר (הבעל/הבן) בקביעת הגבולות המשפחתיים עשויה למנוע חלק גדול מהבעייתיות.

שמירת הקשרים עם משפחות המוצא: עם נישואיהם, חלק מהגברים מותירים בידי רעיותיהם את תפקיד שמירת הקשרים עם המשפחה המורחבת. כשהרעייה שומרת על קשר הדוק יותר עם משפחתה, נוצר חוסר איזון בקשר עם משפחת הגבר, תופעה שמחריפה עוד יותר לאחר הולדת הילדים. מכאן, על הגבר לתגבר את מערכת היחסים שלו עם הוריו, ולא להשאיר תחום זה לרעייתו.

תיאום ציפיות: מומלץ לחמות ולכלה לקיים כבר עם תחילת הנישואין דיאלוג לגבי היחסים ביניהן, הציפיות ההדדיות מהקשר והגבולות המשפחתיים והאישיים הרצויים לשתיהן.

השפעת יחסי חמות-כלה על הקשר הזוגי: כאשר אחד מבני הזוג, או שניהם, לא "נפרדו" רגשית ממשפחות המוצא, עלול הדבר לגרום למאבקי כוח ותחרות ביניהם. לעיתים, כאשר האחד חש חוסר כבוד ועוינות להוריו, הוא יתנהג כך עם הורי בן זוגו, כפעולת הענשה. לא תמיד ישנה ערנות להיבט זה של הקושי הזוגי, וכדאי להתייחס אליו גם בטיפול זוגי.

המלצות יישומיות לחמות ולכלה:

• שימי עצמך במקומה של חמותך/כלתך, בטרם תשפטי אותה. לחמות: היזכרי בימים בהם את היית כלה, וכיצד רצית שתנהג בך חמותך. לכלה: גם את תהיי חמות- התנהגי עם חמותך כפי שתרצי שכלתך תנהג בך. .
• קיבעו מראש את דפוסי התקשורת והביקורים, אך היו גמישים לגבי שינויים וביטולים. אל תפתיעו בביקורים בלתי מתואמים. לכלה- שיתוף בן זוגך ביצירת הגבולות המשפחתיים עם משפחת המוצא שלו, יקל על הקושי הרגשי שלהם לקבל זאת.
• הגשת עזרה- יש לדבר בגלוי על הצרכים והאפשרויות לעזור. לכלה: הורים אינם חייבים לעזור כלכלית. אין להתנות יחסים איתם במתן עזרה כספית! במידה וההורים החליטו לתת תמיכה כספית, עליהם לזכור כי הדבר אינה מקנה לכם זכות להתערבות רבה יותר בחיי בני הזוג הצעיר.
• להשתדל להימנע מביקורת ודברי גנאי- אין דבר קל מהעברת ביקורת, אך אין דבר מזיק מכך- לכל מערכת יחסים! התייחסו לכל סוגיה לגופה, מבלי לגרור לתוכה זיכרונות נושנים וכעסים עתיקים.
• אל תנסי לשנות את חמותך/כלתך. קשה מאוד לשנות אדם בוגר, והניסיון עצמו מהווה גורם לריב ולמתח.
• לכלה: אל תתלונני על בעלך באוזני אימו. לחמות: אל תתלונני על כלתך באוזני בעלה או אמה... אם יש לכן טענות זו כלפי זו- עדיף לשוחח על כך ישירות ובגלוי, באופן בוגר ומכובד.
• אל תהפכו את הילדים/הנכדים לכלי מאבק ביניכן. לחמות: אל תנצלי את ביקורי הנכדים אצלך לקבלת אינפורמציה על הוריהם (הם מספרים להורים!). לכלה: אל תשמיצי את חמותך בפני ילדיך.
• לחמות: אל תיזכרי בנוסטלגיה דביקה בחברותיו המיתולוגיות של בנך בפני כלתך.... וכמו כן, אל תפארי את נכדייך מצד בתך בפני כלתך!

 לקריאה נוספת בנושא טיפול משפחתי וייעוץ זוגי

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי