עינת: תודה, אבל אני קצת מתוסכלת.
אלי: למה?
עינת: כתבתי שם: "כנראה הוא ראה שהגעתי". מה שבאמת רציתי לכתוב היה "כנראה שראה שהגעתי", זה טבעי יותר, אבל "כנראה ש..." לא תקני.
אלי: אבל זה הבלוג האישי שלך. מותר לך. זה לא טקסט שמוגש לבדיקה של האקדמיה ללשון העברית.
עינת: אני פוחדת. אני לא מעזה.
אלי: אז תכתבי "נראה שראה שהגעתי".
עינת: זה לא כמו "כנראה ש..." זה נשמע פלצני.
אלי: אז מה דעתך לכתוב דיסקליימר? (disclaimer) הצהרה על הסרת אחריות.
עינת: הסרת אחריות? זה מוצא חן בעיניי.
אלי: אז מה דעתך שתכתבי שם: "כל הרשימות האישיות בבלוג הן בלשון דיבור טבעית, ולא בלשון ערוכה".
עינת: "לשון לא ערוכה". זה נשמע טוב.
אלי: את לא יכולה לחיות בסד הזה של עריכה לשונית ולחיות בפחד שעורך לשון אחר ימצא אצלך "כנראה ש..."
עינת: נראה שבדיוק מזה אני חוששת.
אלי: "נראה ש..." את הרי יודעת שכעורכת ספרותית לא תתקני טקסט ספרותי שיש בו שימוש בלשון טבעית. לא תתקני מישהו שכתב "כנראה ש..." ל"נראה ש..."
עינת: ודאי שלא. זה יישמע מוזר אם בטקסט שמיועד להיות ספר ילדים אשנה את "למרות ש..." ל"אף על פי ש...", אף על פי שזה לא תקני.
אלי: "ודאי ש...", "אף על פי ש...". אי אפשר להלביש את כל העולם ואשתו בחליפות ובעניבות. ברחוב נראים כמו ברחוב. ועל זה אמר אדם חכם - וזה לא היה קונפוציוס - מי שדבק ללא פשרות בעקרונות, ממרר את חייו שלו ואת חיי הסובבים אותו.
עינת: ודאי שאני לא רוצה למרר את חיי הסובבים אותי.
אלי: הנה, שוב ה"ודאי ש..." הזה.
עינת: אבל זה בעברית תקנית.
אלי: כן, זה בעברית תקנית, וגם כל ה"למרות ה" ... וה"על אף ה" וה"נראה ש". כולם אותו הדבר. זה מזכיר לי את השיר של פיט סיגר, על קופסאות קטנות שכולן אותו הדבר. חסר לנו שהשפה שלנו תהפוך לקופסאות קטנות שכולן נראות אותו הדבר וכולן עשויות טיקי טקי כמו בשיר.
עינת: אה, אני מכירה את השיר מ"העשב של השכן", אף על פי שאיני זוכרת את המילים.
אלי: "אף על פי", "איני" זוכרת. עוד קופסאות שנראות אותו הדבר.
עינת: איני מבינה מה הבעיה.
אלי: אסביר לך את זה דרך המילים שחיברתי לשיר של סיגר. הנה: עברית תקנית - לא תמיד
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
