570קשר דם-אטול פוגארד-סופי מוסקוביץ-ת. מרכזית ת"א 570
צילומים-אלי ליאון
בית הספר לאמנויות הבמה -סופי מוסקוביץ מעלה באולמו בתחנה המרכזית החדשה הצגה בשם"קשר דם" מאת המחזאי אטול פוגארד שעבודותיו בתקופת האפרטהייד עסקו בהפליה בין השחורים ללבנים ומחזה זה כאשר הוצג ב1961 נאסר להצגה לאחר הבכורה וכל הנוגעים בדבר כולל שחקנים וכו' נעצרו.
שלטון הלבנים לא יכול היה לעבור על המקרה ללא תגובה חריפה.
המחזה בו משתתפים שני שחקנים מוכשרים ביותר בויים על ידי יובל מן בוגר בית צבי2008.
הוא ביים את המחזה בתנופה,כישרון וענין.יש בבימוי שלו סצינות ריאליסטיות ביותר המראות את מרירות האדם שגורלו נקבע לפי צבע עורו.
נאמר בהצגה ש"טעות טבע הוא האדם השחור".
ההצגה מרתקת ואנושית מאוד.
היא אמנם קאמרית ומשתתפים בה רק שניים אך לאור הבימוי המרתק ,הדבר לא מורגש ,יש בה פעילות רבה,התרחשויות שונות וקצב מהיר ביותר.
מדובר על שני אחים מאותה אם כאשר האחד נולד שחור-זאק-עמר משל והשני צבע עורו בהיר ודומה לאדם לבן-מוריס-עידו ביאליק .
עוד לפני שהעלילה מתפתחת מרגישים את השוני בין שני האחים.
מוריס יודע לקרוא ולכתוב ,זאק אנלפבית ,יש בו הפרעה בדיבור .מוריס שקט ,הגיוני,זאק אלים פזיז,אימפולסיבי. מחשבה אחת בלבד במוחו -סקס ובחורה.
שניהם גרים באותו המקום באותו צריף עלוב אך אפשרויות הלבן רבות יותר, סיכוייו טובים יותר.
כדי לספק את רצונו של אחיו לבחורה, מוריס מציע לו ידידה בהתכתבות וכאשר מתברר שהבחורה לבנה ורוצה לבקר אותו ,נהרס עולמם כי הדבר בלתי אפשרי, לא חוקי ומסוכן.
הפתרון הוא להחליף זהויות.
במשחקים הדמיוניים שלהם אנו מרגישים את השנאה החבויה בלב שני האחים הנובעת אולי מקנאה או סטיגמה או תסכול.
הלבן הרביץ ,השחור רצה לדקור.
צלצול השעון מחזיר אותם למציאות ומונע מהם מעשים חריגים.מודים הם-"ניסחבנו"
כאשר הם נאבקים תוך כדי המשחק ,מוריס מוציא את כעסו על הגזע השחור ע"י כך שמכה את אחיו באכזריות זאק זועם על הלבן ומסוגל אפילו לדקור אותו בזמן המשחק כי הוא ראה לנגד עיניו לא את אחיו אלא אדם לבן.
האם לכך בעצם התכוון המחזאי או זה הפרוש המתבקש מהבימוי והמשחק?
כל בני האדם שוים
מחשבותיהם,מעשיהם,תשוקותיהם זהים בין אם צבע העור לבן או שחור או אחר.
ההבדל הוא בחוקים,במשטר המפלה בין צבע לצבע,בין המדכא למדוכא.
משחקו של עמר משל המשחק את השחור מעולה,חזק.יש בו מהתמימות והשובבות.משחקו טבעי.מבטו חודר.צורת האכילה מתאימה לאדם לא מתורבת ביותר. יש לו נוכחות במה מרשימה.הוא כובש אותנו במשחקו ואהדתנו נתונה לו.הוא אמיתי, מלא רגש ונכנס לאקסטזה כשהוא מדבר על קוני-אהבתו לשעבר.
עידו ביאליק משחק ברגש ,מטפל ומנסה לעזור לאחיו .הוא מראה את החיבה לאחיו, את הרצון לעזור, אך גם אצלו מתגלה החבוי עמוק עמוק בליבו והרצון להיות לבן, להיות החזק והקובע.
שניהם קשורים יחד.קשר דם.לא חייב להיות כך אך אין ברירה זו המציאות.זאת ברית אחים.
הוא מתפקח מהר ומשלים עם גורלו כאחיו.
שניהם צוות נהדר.
פאבל קרלין עיצב את הבמה -צריף עלוב ,ריהוט המורכב מארגזים ומיטבח שבו הכלים הנחוצים ביותר. תפאורה המראה מצויין את עליבות החיים של השחורים בדרום אפריקה בזמן שלטון הלבנים.
לראות או לא לראות:הצגה חזקה,ריאליסטית ,מבויימת ומשוחקת היטב.מומלצת ביותר.
נכתב על ידי
elybikoret -אלי ליאון,27/11/2009 10:30
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
פרסם את המאמר
הדפס את המאמר
שלח לחבר
קישור ישיר למאמר
פניה לכותב המאמר
דווח מאמר בעייתי
