פרשת וישלח, מפגש אחים או מפגש בין שתי אמיתות

פרשת וישלח, מפגש אחים או מפגש בין שתי אמיתות / מוטי לקסמן, תש"ע

איש אחד הגיע לרופא המשפחה והתלונן שכושר השמיעה של אשתו הולך ונחלש. הוא שאל את הרופא אם לא כדאי להזמין אותה לבדיקת שמיעה. לרופא החכם הייתה הצעה אחרת: "אתה יכול לבדוק בעצמך אם אמנם יש בעיית שמיעה לאשתך".

"כן, איך?" תמה האיש.

הסביר הרופא: "דבר אליה ממרחק בדירה ולאט לאט תתקרב, כך תראה מאיזה מרחק היא שומעת."

האיש קיבל את ההצעה והחליט לנסות. בהזדמנות הראשונה כאשר הוא ישב ליד המחשב, ואשתו עמדה במטבח והכינה ארוחת ערב. הוא החליט לנסות.

"שולה, מה את מכינה לארוחת ערב?" לא נשמעה כל תגובה.

האיש צמצם את המרחק למחצית וחזר ושאל: "שולה, אז מה נאכל הערב?" תגובה לא נאמרה.

הוא התקרב עוד, וחזר ושאל, תשובה לא נשמעה.

האיש הגיע למטבח, עמד מאחוריה ממש ושאל:"שולה, אז איזה מטעמים את מכינה?"

שולה הפנתה אליו את ראשה, חיוך נסוך על שפתיה: "שמעון, כבר שלוש פעמים עניתי לך. את פשטידה תפוחי האדמה שאתה אוהב." [1].

מסתבר שלא לשולה היתה בעיית שמיעה...

סיפור זה מדגים נתון ידוע, כאשר אדם צמוד להנחה מסוימת, לאמת אחת הוא אינו מעלה על הדעת אפשרות אחרת, אמת אחרת.

פרשת השבוע, פרשת "וישלח" מעלה הקשר מתאים לנתון שהוצג כעת.

בפרשת "וישלח" מסופר, בין השאר, על המפגש הבוגר בין יעקב לעשיו. אנו יודעים על המפגש מן הכתוב בחומש בראשית. מי סיפר לנו את פרטי היחסים בין יעקב לעשיו צאצאי יעקב או צאצאי עשיו?

נפתח במסופר: זמן רב ישב יעקב בבית לבן "זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך" [2]. כזכור, יעקב ברח לשם מחשש לחייו "וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" [3]. כעת מתחיל יעקב לחזור לארץ כנען והוא מלא בבני משפחה וגם ברכוש גדול "ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים" [4].

הדרך מזמנת מפגש בין יעקב לעשו אחיו.

אנו עומדים, אפוא, בפני פגישה של שני אחים שלא ראו זה את זה לפחות עשרים שנה. אין זה מפגש פשוט, כי לשני האחים יש זכרונות קשים ולא נעימים.

עשיו זוכר בוודאי שיעקב ניצל את חולשתו ועייפותו וקנה ממנו את הבכורה [5], ובדרך רמיה זכה בברכת האב יצחק [6]. יעקב זוכר בוודאי את איומו של עשו להרגו [7].

אכן, מפגש טעון מאוד, מפגש שהחשש מתוצאותיו רב מאוד. שני האחים מלאי חששות וספקות; לכל אחד סיבה לחשוש, כל אחד צריך להתארגן לגרוע ביותר.

יעקב נוקט יזמה: "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך" [8].

במסורת היהודית, שהיא וודאי מפי צאצאיו המרוחקים של יעקב, יש ביקורת קשה על שליחות זו: "העושה עצמו שה, הזאב אוכלו" [9]. "באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני אמר לו הקב"ה אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני ח' פעמים חייך אני מעמיד מבניו שמנה מלכים קודם לבניך" [10].

האם מוצדקת הביקורת?

תשובת המלאכים שנשלחו מחזקת, לכאורה, את הביקורת. המספר המקראי אינו שם בפי המלאכים את דברי עשו, אלא רק את תנועתו בראש ארבע מאות איש: "וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו" [11].

הרקע לפגישה ותנועת עשו עם אנשיו מעלה וודאי לא רק אבק רב, אלא גם חשש כבד.

יש פרשנים, שברור שגם הם מזרע יעקב, שמחזקים חשש זה, גרשון הכוהן אומר: "'אל עשו אחיו' אצל זה העשו קודם לאח; 'ארצה שעיר' אשר שעירים ירקדו שם מחול שדים; 'שדה אדום' האדומה משפיכת דם נקיים; זה עשיו.

יעקב מתארגן בדרך הסבירה ביותר, הוא מתכונן למפגש: מתפלל לאלוהים, מחלק מחנהו לשנים, ומכין מתנות לעשו [12]. על זה נאמר: יעקב "התקין עצמו לשלשה דברים לדורון, לתפלה ולמלחמה" [13].

מחנות שני האחים מתקרבים זה אל זה, המתח רב!

יעקב שוב נוקט יוזמה: "והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" [14].

ואז מופיע, ליתר דיוק רץ, עשיו רץ אל אחיו יעקב "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו" (בר' לג, ד). מפגש דרמטי המעורר התרגשות רבה.

כתוב זה אינו משכנע פרשנים שאינם יוצאים מן "האמת" שלהם: רש"י מביא מדרש המטיל ספק ברגשותיו של עשו: "יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". תרגום יונתן אף מחריף וטוען: "וירץ עשו לקראתו ויחבק לו וירכון על צוארו וינשק לו ויבכו, עשו בכה על צער של שיניו שנתנדנדו ויעקב בכה על צער של צוארו [עשו ביקש לנשוך את צוארו של יעקב וצווארו הפך לשיש]."

במלים אחרות, פרשנויות אלה מבטאות ספק רב בכנות ביטוי הרגשות המתואר בסיפור המקראי הזה, סיפור פגישת האחים יעקב ועשו לאחר עשרים שנה. בדרך-כלל, ההסבר לכך הוא שעשו היה רשע, ואין לצפות מרשע להתנהג שלא ברשעות.

לפי אותה "אמת" כותב הרב מרדכי אליהו: פרשתנו פותחת בפסוק (בראשית לב, ד) "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום" [...] בלשון הקודש מצינו שביאור "מלאכים" הוא מלשון שלוחים, או מלשון מלאכים ממש. ולכאורה יש לשאול, מדוע הוכרח יעקב לשלוח מלאכים, וכי לא די היה לשלוח שליחים מבני האדם? אלא, כשפגשו אותו מלאכי אלקים, הם הסבירו לו שעשיו הוא איש מלחמות, וצריך לדעת להלחם בו בכל הטכסיסים שלו, ועל כן הם אמרו שילכו בשליחותו כי הם יודעים כיצד להלחם בו. ועוד נראה לבאר, שחשש יעקב שאם ישלח שליחים רגילים, ישמע על כך עשיו, ויקנה אותם בכסף (כמו שהיום מצוי שקונים בכנסת קולות בכסף, או בכבוד או בתפקיד), על כן שלח מלאכים כדי שלא יוכל עשיו לקיים את מזימתו" [15]. ובאותו מקום מוסיף הרב וטוען: כששבו המלאכים ליעקב ספרו לו שעשיו בא למלחמה עם ארבע מאות איש.
אפילו משוררנו הלאומי לא השתחרר מ"אמת" זו: יעקב ועשו / ביאליק

עשו משכים לבית המרזח, / חבית משקים מפיו תתן ריח. / אוי, אוי, אוי, / אוי לעשו גוי! / כוסו – חייו, / לשתות חיב, כי-על-כן הוא גוי.

יעקב משכים לבית התפלה, / נותן ליוצרו שבח ותהלה. / הו, מה-טוב / חלק יעקב! / אל צור חייו / להודות חיב, / כי שמו יעקב.

עשו חוזר לביתו בלילה – / אוי לה לאשתו מאגרוף יד בעלה. / אוי, אוי, אוי, / אוי לעשו גוי! / זרועו – חייו, / להכות חיב, / כי-על-כן הוא גוי.

יעקב חוזר בערב אל-נוו, / אשתו וילדיו משמחים לבבו. / הו, מה-טוב / חלק יעקב! / בניו – חייו, / לגדלם חיב, / כי שמו יעקב.

במלים אחרות, צאצאי יעקב לדורותיהם, שמעוניינים להאדיר את שם אביהם הקדמון, מוצאים וממציאים כל פגם אפשרי בעשיו.

אבל, ראינו כבר שהסיפור המקראי מתאר מפגש חם ואפילו לבבי בין שני האחים. יתר-על-כן, בהמשך הכתוב נמצא שכעבור זמן-מה: "ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה. ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו" [16]. אכן כך כתוב : "עשו ויעקב בניו", לא רשע ותם, אלא שני האחים יחד.

ולאחר זאת, נפרדים שני האחים, כמו אברהם ולוט: "ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם. וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום" [17].

איזו "אמת" היו מעבירים צאצאי עשיו?

דווקא הסיפור המקראי מעלה תיאור מאוזן: הסיפור במקרא משקף, לדעתי, אמונה באדם, באדם שמתפתח, מתבגר ובשלב מסוים מבין, שמה שהיה בעבר היה, אבל אפשר תמיד לפתוח בדרך ובמערכת יחסים חדשים. הרי אנשים רבים מגיעים לעיתים למריבות ולשנאה; אבל אם יש להם כוח והם מוכנים לבחון מחדש, הרי כעבור זמן הם מבינים שבהרבה מקרים זה בשל חוסר בגרות או בשל קנאה טיפשית, או בשל גורם חסר ערך שאפילו כבר לא זוכרים מה הוא היה; ועתה אפשר להתחיל מחדש.

כלומר, כאשר אנשים מתבצרים ב"אמת" היחידה שלהם ואינם מוכנים לתת אפשרות, לתת מקום גם "אמת" אחרת, הם מונעים גם אפשרות של הבנה וקיום הוגן יחד.

האם החשש מסיפור ה"נכבה" אינו חשש מ"אמת" אחרת? האם אין זו "אמת" של אזרחים לא מעטים בארץ שלנו. האם רק האחר הוא כבד שמיעה?

אכן, צריך אומץ רב כדי "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב" [18]. שיר חדש שפירושו בין השאר: לקום עם הפנים קדימה, ללא כבלי "האמת" הבלבדית והיחידה שמחרישה אוזניים ומערפלת עיניים לראות מציאות מורכבת ורבת אמיתות.

היערכות כזו יכולה להיות צעד ראשון לסייע לפתור בעיות רבות, בתחום החברות, בתוך המשפחה וגם בין העמים.

איפה ומתי יימצא הרופא הלאומי החכם?

הארות ומראה מקום

[1] על-פי שוקה דינור שסיפר זאת בתכנית של שמעון פרנס ביום שלישי בערב (01/12/09) בגלי צה"ל.

[2] בראשית לא, מא.

[3] בראשית כז, מא.

[4] בראשית ל, מג.

[5] בראשית כה, כט–לד.

[6] בראשית כז, א–מ.

[7] בראשית כז, מא.

[8] בראשית ל"ב, ד–ו.

[9] מנחה חדשה ד, ה.