שלומי שבן- מגדל הפזמון
אז שלומי שבן, שנותן קרדיט לפסנתר שלו כאומן שותף,יוצא באלבום שמוקדש לגרסאות אישיות שלו לשירים של אחרים כגון רנדי ניומן,לאונרד כהן וז'אק ברל מחד ושל שלום חנוך,מאיר אריאל והבילויים מאידך.
שבן הוא ללא ספק אחד מהיוצרים המבצעים המוכשרים שצמחו כאן בדור האחרון והוא עושה כאן מעשה אמיץ שכרוך בהימור כבד- האם האישיות הייחודית והחשופה שלו,הכשרון הוירטואוזי בנגינה על הפסנתר ובחירות השירים המאד ספציפיות שלו יעשו את העבודה וישבו את טעמו ולבו של הקהל כאלבום מגובש ומהנה- אני,ממש לא משוכנע..
כבר מהשיר הראשון "החיים שלי טובים" בולטת התופעה של הגזמה בביצוע וחוסר הפרדה בין קולו של היוצר המקורי לשבן עצמו. אם בשיר זה שבן רצה שהמאזין ישנא אותו,לפחות אצלי הוא הצליח ובהדרגה,היות ושבן הלך באומץ עם הפרשנות שלו לשירים עד הסוף- הקהל הפוטנציאלי שלו יילך ויפחת ואם ישרוד את החיים שלי טובים יקבל מכה קשה עם "ככה סתם" של התרנגולים שמעולם לא נשמע מטריד ומעצבן יותר.
לטובה,אוכל לציין את הגרסא לז'אק ברל "אנא אל תלכי",בו שבן מבצע מצויין את תרגומו היפה של דורי מנור.חוץ מזה- זו בהחלט לא כוס התה שלי.
בארבע מלים: למעריצים שרופים בלבד.
מורה ומרצה לאנגלית ולאמנות ומבקר המוסיקה הישראלית של התכנית "בילוי היום" בגלי צה"ל.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
