צה''ל - סרבנות ופינוי 

אברהם פכטר – עו"ד <!-- @page { size: 8.5in 11in; margin: 0.79in } P { margin-bottom: 0.08in } -->

הנפת השלטים, ע"י קומץ חיילים משתי חטיבות ביו"ש, הם סממנים מדאיגים של נבטי סרבנות, מרד, פילוג צה"ל וחשש כבד - למרד אזרחים.

יש לנו מדינה אחת, ממשלה אחת וצה"ל אחד - הכפוף לממשלה, מציית ומבצע את פקודותיה. כל ניסיון לסדוק ולהטיל ספק, בסכר הקרוי צה"ל - יכול להביא לאסון לאומי.

הנפת שלטים בטכסים רשמיים או על חומות מחנה החטיבה - הקוראים לסרבנות או הזדהות עם חיילים שיסרבו לפנות מתיישבים במאחזים או היאחזויות בלתי חוקיות - אינם מעשי קונדס ולא מעשיהם של קומץ חריגים.

אסור לטעות ואסור להשלות את עצמנו ואת הציבור הרחב, שמדובר בתופעות שוליות, של קבוצות לא מגובשות או משפיעות.

לפי פרסומים בתקשורת, לפי הראיונות של רבנים ואנשי יש"ע, ביניהם אנשי צבא בעלי דרגות בכירות מבין היהדות הדתית ציונית - מדובר באידיאולוגיה ובניסיון להטיל את האשמה על הממשלה, הנותנת כביכול הוראות בלתי חוקיות הנוגדות את הרעיון של מתיישבי יש"ע ותפיסת עולמם הפוליטי.

הניסיון הנואל - מחד לטעון שאסור להפר פקודות של צה"ל ומאידך להטיל דופי ולהעביר את האשמה לממשלה, שנותנת הוראות לצה"ל לבצע כביכול פקודות לא חוקיות - הוא לא לגיטימי, לא מבוסס וטעון בדמגוגיה מסוכנת.

יתירה מכך - הטענה שהחלטות הממשלה הן פוליטיות - הן טענות סרק, שהרי ניתן לפרש כל החלטת ממשלה כפוליטית. הח"כים, חברי הממשלה הם אנשים פוליטיים, ואם יהיה רוב לח"כים בעלי כיפות סרוגות או חרדים, מה יגידו אז? שהחלטותיהם על רקע ציוני דתי בלבד, זה מגוחך ומסוכן.

 

תפקידו של צה"ל

תפקידו של צה"ל כשמו - צבא הגנה לישראל, שבזמן הקמתו בהגדרתו נועד להגן על המדינה על גבולותיה, ריבונותה ואזרחיה מסכנות בחוץ ובפנים.

נכון, שביסוד קיומו של צה"ל - לא מופיעים האלמנטים של תפקידי שיטור ועיסוק בהפרת הסדר הציבורי.

מאידך נכון ונבון להפעיל את צה"ל במשימות לאומיות אזרחיות, שגם הן לא כתובות ביסודות ובמטרות צה"ל המקוריות.

הפעלת צה"ל - במקרים של אסונות טבע, שיטפונות, רעידות אדמה או התפרעויות בקנה מידה ארצי - הן בהחלט מטרות לגיטימיות להפעלת צה"ל.

להזכיר לציבור - בשנת ה-60, צה"ל לקח לעצמו כמטרה חברתית ללמד עברית ואזרחות חיילים שהתגייסו (וסבלו מפיגור חברתי/ידע בכתיבה, קריאה וחינוך לאזרחות טובה).

בתקופת השיטפונות - במעברות, היה זה צה"ל שהוזעק למקום ועשה זאת בהצלחה רבה.

בתקופת הרמטכ"ל רפול ז"ל - לקח צה"ל לעצמו משימת חינוך חברתית, פרוייקט הידוע "כנערי רפול" - כדי לצרף לצה"ל, לחברה נערים ונערות שלא זכו לחינוך מהבית והיו בשולי החברה. גם מטרות אלה - מעולם לא הוגדרו בחוק יסוד הצבא - כחלק ממטרות צה"ל.

 

יתירה מכך - בכל העולם הדמוקרטי והלא דמוקרטי - משתמשים בצבא למטרות לאומיות אזרחיות.

בארה"ב, נזעק "המשמר האזרחי" - בכל מקרה של אסון טבע או התפרעויות חברתיות בקנה מידה גדול, כפי שהיה בזמנו בהתפרעויות הסטודנטים ובהפגנות נגד מלחמת קוריאה/וייטנאם - ולאחרונה באסון בניו-אורלינס.

 

תפקידי המשטרה

התפקיד העיקרי של משטרה, עפ"י פקודת המשטרה, לטפל בנושאים אזרחיים ולתת הגנה לאזרח ולתושב - כדי להבטיח את סדרי החיים הנורמליים.

במדינת ישראל - להבדיל ממשטרות אחרות בעולם, הוסיפו בלחץ הנסיבות, גם את התפקיד של ביטחון פנים, שהוא תפקיד ביטחוני פרופר השמור לצבא.

עקב מטלה כזו - המשטרה לא תמיד יכולה לבצע את תפקידיה הייעודיים במלואם וביניהם המלחמה בעבריינות, בפשע ובעולם התחתון. תפקידי השיטור ושמירה על הסדר הציבורי - הם תפקידיה הייעודיים של המשטרה, אך כדי שהוא תוכל לעמוד במעמסה הכפולה של שיטור וביטחון, היא צריכה תקציבים ענקיים אלפי שוטרים נוספים וציוד מתקדם.

לכן - על צה"ל למלא לפעמים גם תפקידי שיטור ושמירה על הסדר הציבורי מטרות שבאו לידי ביטוי בפינוי "גוש קטיף" - בפינויים של מאחזים בלתי חוקיים ביו"ש.

 

החלטת בג"צ - כתשובה לעתירה של פורום המשפטנים למען ארץ ישראל.

"שלטון החוק עומד למבחן ואופיה של ישראל כדמוקרטיה עומד למבחן" - אלה המילים שיוצאות מפי נשיא בית המשפט העליון פרופ' ברק בבג"צ שהגישו העותרים - פורום המשפטנים למען ארץ ישראל. בג"צ - דחה את העתירה וקבע כי ניתן להשתמש בצה"ל למטרות פינוי הישובים ויושביהם בגוש קטיף, הן לפי תקנות ההגנה לשעת חירום, והן לפי תיקון לחוק משנת 95 - לפקודת סדרי השלטון והמשפט.

בין היתר הדגיש בג"צ - כי ניתן להפעיל את צה"ל להשגת יעדיה הביטחוניים והלאומיים של המדינה וכי - יישום תכנית ההתנתקות הוא יעד לאומי.

חבל, חבל שפורום המשפטנים למען ארץ ישראל, שבו עשרות משפטנים טובים מנוסים, בעלי ידע משפטי רב - לא הבינו את ההלכה העקרונית הערכית והמוסרית - עד שנזקקו לשיעור בדמוקרטיה ושלטון החוק מבג"צ.

העתירה לבג"צ - למעשה, יש בדחיית העתירה ובמיוחד, בכתוב בין השיטין של ההחלטה - העברת ביקורת על העותרים, וכאילו נאמר: "הטחו עיניכם מלראות, שהתנהלות המתנגדים לפינוי, יש בה אלמנטים של הסתה, המרדה ובעיקר ניסיון למוטט את שלטון החוק.

ולאלה שעדיין, לא שוכנעו, שצה"ל יכול וחייב לקחת חלק בפינוי - שהוא משימה לאומית - כדאי להזכיר את הדברים שכבר כתבתי כאן בעבר. צה"ל מאז הקמתו, יועד להגנה על בטחון המדינה, גבולותיה ותושביה בתוך הארץ ומחוץ לגבולותיה, בהתאם להחלטות הממשלה ומטכ"ל צה"ל.

אבל יחד עם זאת, צה"ל מאז הקמתו, שילב בתוכו וביעדיו ומשימותיו גם מטרות אזרחיות לאומיות. מאחר וצה"ל בא מהעם, הוא צבא העם, בנוי בעיקרו וברובו מאנשי מילואים - הוא תמיד שילב במשימותיו גם יעדים לאומיים - דוגמת יחידות הנח"ל.

יתירה מכך, צה"ל וזרועות הביטחון האחרות הם גופים ממלכתיים, מאורגנים, ממושמעים מצוידים היטב - ולכן לא פלא שהם יכולים לבצע משימות לאומיות טוב יותר מכל גוף אחר במדינה. ולכן לא מפליא שבג"צ חשב ששימוש בצה"ל - אינו חריג אלא משתלב בתפיסה הדמוקרטית של המדינה. על רקע זה ניתן להבין את הקטע מפסק הדין בו אומר הנשיא ברק: "אנו מצויים עתה בשלב המכריע של ההתנתקות. ההיבט ההיסטורי וההיבט הטראומטי באים לידי ביטוים המלא. כבד הוא הכאב מאד מאד. כאב זה אסור שיתורגם לפעילות בלתי חוקית הפוגעת בערכינו הדמוקרטיים. מי יתן ונעבור ימים קשים אלה מתוך הבנה וביסוס ערכיה היהודיים והדמוקרטיים".

אם מישהו עדיין לא הבין זאת, או לא השתכנע דיו - אני מקווה שבעקבות דברים אלה של פרופ' ברק, יחזור אל השפיות, אל אהבת המולדת, שלטון החוק ועקרונות המוסר והערכים של מדינה ציונית, דמוקרטית בגבולות המדינה כפי שקבעה ותקבע הממשלה והכנסת למען ביטחונה ושגשוגה של המדינה.

אי לכך, לדעתי, אין כל פסול במידת הצורך להפעיל ולשתף את צהל בתהליכי פינוי במידה והתנאים יחייבו זאת.

כמובן, שאסור להתעלם מהעובדה שיש חיילים רבים, שלגביהם קיימת בעיה מצפונית, מוסרית וחברתית לקחת חלק פעיל במהלך, כמו השתייכות לתנועה הדתית לאומית, מגורים ביש"ע או גוף קטיף או הזדהות לאומית עם דרכם של המתנחלים והמתיישבים.

לגבי המתלבטים בשורות הצבא, ואלו המבקשים לא להשתתף - יש לגלות גמישות ורגישות במידת האפשר והניתן - כדי לא להגיע למחזות של סירובי פקודה בשטח - לעיני מצלמות התקשורת המקומית והעולמית.

כעיקרון, נושא "הסרבנות" - שהוא פסול, חריג, מסוכן מבחינה צבאית חברתית ופוגע קשות ברקמה החברתית העדינה - צריך להיות מחוץ למשחק בצה"ל. יש קונצנזוס כמעט מלא בציבור לגבי ההתנערות "מהסרבנות" ללא הבדל ימין או שמאל - מה עוד שיש גיבוי מלא לפסילת הסרבנות מצד בית המפשט העליון. במספר פסקי דין מנחים, בהם נקבע במפורש שפרט למקרים חריגים של סרבנות מצפון ממשית מוכחת כמו "פציפיזם" ע"י וועדה מטעם משרד הביטחון, כל יתר סוגי הסרבנות והווריאציות בנושא כמו, סרבנות סלקטיבית, סרבנות פוליטית או סרבנות במסווה מצפוני - לא תקפים ולא מאושרים, לא משפטית ולא חברתית, ביטחונית. לכן על צה"ל ובעיקר מפקדיו, לעמוד על המשמר של קיום פקודות חוקיות וביצוען, מבלי לערב נטיות או תפישות עולם ואמונות אישיות - למען ביטחוננו אחדותנו ושמירה על שלמות העם.

אם יהיה צורך והתנאים יחייבו זאת, על צה"ל להשתתף במהלך פינוי או התנתקות, בכל תפקיד ובכל גזרה שהדבר יידרש.

צה"ל הוא כמו סכר על מים גועשים, כמו חומת ביטחון למדינה, כל סדק באלו עלול להיות מסוכן - ולכן אני מקווה, שבסופו של דבר ההיגיון האחדות והשמירה על הקיים והשלם - ידם תהיה על העליונה.

 

 

 

 

 

 

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי