העונשים המגוחכים אשר מוטלים על הנהגים הגורמים לתאונות דרכים קטלניות ותנאי המאסר המופלגים אשר אותם אסירים זוכים להם לעיתים אינם מהווים הרתעה אמיתית.
1996 השעה שש בבוקר ארז בן 24 נוהג בסמיטריילר בכביש גהה ליד גנות על הגשר פוגע ברכב פרטי והורג שני אנשים אב ובן.
עונשו, 15 חודשי מאסר, 12 שנות שלילה, 6,000 ש"ח קנס כספי.
1997 חורף גשם השעה 18.00, דרור בן 18.5 חייל חובה נוהג במשאית צבאית ביפו בסמוך לאצטדיון הכדורגל של מכבי יפו פוגע בשני הולכי רגל אם ובנה והשניים נהרגים במקום.
עונשו, 12 חודשי מאסר, 10 שנות שלילה, 5,000 ש"ח קנס כספי.
1998 שעות אחה"צ בית שאן, צרפתי בן 28 נוהג במשאית בגילופין, באחת הסמטאות פוגע בילד בן 8 אשר נהרג במקום
עונשו,30 חודשי מאסר,שלילה לצמיתות ,10.000 ש"ח קנס כספי.
1999 לפנות בוקר, גרי בן 26 חוזר ממסיבה במועדון האומן 17 ירושלים, סמוך למשטרת מסובים מאבד שליטה עולה על אי התנועה ודורס שוטר למוות.
עונשו, 12 חודשי מאסר,שלילה לשמונה שנים, 15.000 ש"ח קנס כספי.
ארבעה מקרים שנחשפתי אליהם אישית באפריל 2000, הארבעה ריצו את עונשם במתקן המעצר של משטרת ישראל באבו כביר, תנאי המאסר בלתי נתפסים.
במתקן אבו כביר ישנם דרך קבע כשישה עשר אסירים שפוטים לתקופות קצרות משישה חודשים ועד 24 חודש, בד"כ אסירי צווארון לבן ו-או נהגים בתאונות קטלניות ועבירות קלות אחרות.
אסירים אלו אשר רשמית שייכים לכלא מעשיהו "מושאלים" למשטרת ישראל כאסירי עבודה על מנת לעזור לסגל בית המעצר בתחזוק המתקן, האסירים זוכים לתנאים משופרים ולעיתים בלתי נתפסים.
כל אסירי העבודה נמצאים באגף נפרד משאר העצורים , ארבעה חדרים עם ארבע מיטות בכל חדר, מקרר טלוויזיה וידאו פלטות לבישול שירותים ומקלחת צמודים, ניתן להביא מהבית משחקי סוני פלסטיישין ומחשבים.
האסירים חופשיים ברחבי המתקן 24 שעות והחדרים אינם ננעלים לעולם, הם אוכלים את ארוחותיהם ביחד עם שוטרי בית המעצר באותו חדר אוכל, משתמשים באותו חדר כושר ומבצעים עבודות תחזוקה קלות ועזרה במטבח, חלקם יוצאים מדי יום מהמתקן לעבודות שונות עם שוטרי המתקן. הם לובשים את בגדיהם האישיים וללא כל סממן של אסירים, חלקם לובשים בגדי ב' של שוטרי בית המעצר ולא תמיד ניתן להבחין מי הוא מי.
באגף שני טלפונים ציבוריים אשר בניגוד לכל בית כלא אחר מאפשרים גם שיחות נכנסות ולפחות לאחד האסירים (חניך תורן) יש גם פלאפון.
ביקורים פעמיים בשבוע, ימי שלישי שעה וחצי ובימי שבת שעתיים וחצי (בכל בתי הכלא ביקור אחד בשבוע של שלושים דק'). כמו כן ניתן לקבל ביקורים מיוחדים בתיאום מראש בימים ובשעות שונות ללא בעיה מיוחדת.
המבקרים בני משפחה וחברים נכנסים כמעט ללא בדיקה ויכולים להכניס לאסירים כל מאכל ושתויה קלה. (לא ניתן בבתי כלא אחרים) בצורה כמעט חופשית, בימי שבת מביאים המשפחות מאכלים שונים ועורכים ארוחות משפחתיות. האסירים מורשים לשאת כסף על גופם ולבצע קניות בשקמית בצורה חופשית. בעבור עבודתם במתקן הם מקבלים דמי כיס בסך כ-300 ש"ח.
בכל מתקן מעצר משטרתי מחוזי ישנם אסירי עבודה הזוכים לתנאים מפליגים, התנאים המתקן אבו כביר עולים אומנם על כל מתקן אחר אבל גם באחרים האסירים מרצים את עונשם בנחת.
אין ספק שהעונשים מגוחכים קצרים ותנאי המאסר במקרים אלו מעלים שאלות נוקבות לגבי ההרתעה שבעונש, הדאגה היחידה שהייתה לאותם אסירים המוזכרים בתחילת המאמר, כיצד יוכלו "לשרוד" בסיום ריצוי עונשם ללא רישיון נהיגה, זהו בעצם החלק הקשה בגזר הדין ולא המאסר הנוח.
ביחד עם אותם ארבעה אסירים המוזכרים בתחילת המאמר ריצו את עונשם עוד שנים עשר אסירי עבירות מס, מע"מ ומס הכנסה, העונשים שהוטלו עליהם נעו בין חצי שנה ל-18 חודש כאשר רובם נשפטו לשנת מאסר וקנסות כספים שנעים בין 10.000 ש"ח ל- 30.000 ש"ח בממוצע.
ענישה כמעט שווה בין עברייני צווארון לבן לבין אותם אלה שברשלנותם לקחו חיים בלתי נתפסת וזועקת לשמיים, מן הצדק שאותם "רוצחים" יקבלו עונשים כבדים יותר וכמובן שלילת רישיון לצמיתות, אין מקום להטבות כלשהן בתנאי המאסר של אותם עבריינים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
