בשם אלוהים / מוטי לקסמן, תש"ע
"בעודם הולכים אמר רבי יוסי: ודאי כל מה שהקב"ה עושה בארץ הכל הוא בסוד החכמה. והכל הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכל הוא כפי שראוי להיות, ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה" [1].
זו הנחת יסוד מרכזית, בואו ונראה יישומה בימים אלה. נעשה זאת על ידי הצגת אמירות אחדות ואירועים שונים שאולי אין ביניהם כל קשר [2].
"הרבנים שפירא ואליצור פסקו כי מותר לפגוע גם בילדים של מי שאינם יהודים. זאת בטענה כי הם 'חוסמי דרך'. חוסמי דרך - תינוקות נמצאים פעמים רבות במצב הזה. הם חוסמים את דרך ההצלה בנוכחותם והם עושים זאת באונס גמור. למרות זאת, מותר להורגם כי נוכחותם עוזרת לרציחה. יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם, ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים" [3].
הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי רונצקי, אמר בשיחה עם תלמידי ישיבת הסדר בקרני שומרון בשבוע שעבר, כי "ארור מי שבמלחמה חס על האויב" [...] "בעת מלחמה, מי שלא נלחם בכל לבו ובכל נפשו יש עליו קללת ארור אם הוא מונע חרבו מדם, כשהוא חס על אויב במקום שלא צריך לחוס על האויב" [...] "ברוך ה' שעם ישראל מאוחד לאחרונה סביב ההבנה הפשוטה איך צריך להילחם" [...] "במלחמות ישראל הלוחמים הם אנשים יראי שמים, צדיקים, אנשים שאין בידיהם עבירות" [4].
יצחק פינדרוס מיהדות התורה הוכה בשל טענה שלא פעל מספיק להפסקת פעילות המפעל בשבת. החרדים יידו אבנים ודחפו עיתונאים בשטח. אלפי חרדים התקבצו הבוקר (שבת) סמוך למפעל אינטל בשכונת הר החוצבים בירושלים, במחאה על כוונת אינטל להפעיל את קו הייצור שלה גם בשבתות. אליהם הצטרפו חרדים נוספים, שהגיעו בתהלוכה ממאה שערים לאזור המפעל [5].
"זה היה תענוג וכבוד לשרת את אלוהים שלי. אלוהים גאה במה שעשיתי, אין לי שום חרטות".
כך, לפי המדווח בתקשורת, אמר יעקב ג'ק טייטל, 'המחבל היהודי' [6].
אבל לא רק יהודים: "אללה אכבר" [7] זעק הקב"ן במחנה הצבאי בטקסאס, ארצות הברית והרג ביריות 13 אנשים ופצע 31 נוספים [8].
ישאל הכותב, מה לך נמהרת ללקט לקט כזה; האם אין להבדיל אלף הבדלות בין אמירה, לבין הפגנה ולבין הריגה?
וודאי שאפשר גם צריך להבדיל. ובכל זאת, יש דוגמאות לא מעטות בהן אמירה מעוררת הפגנה ולעיתים גם מניעה אלימות ואפילו הרג. אבל, לא בכך עסקינן הפעם.
הדיון הנוכחי מוקדש ליסוד או לבסיס המשותף בין האמירות, ההפגנות וההרג שתוארו לעיל.
הציטוט מספר הזוהר הוא בבחינת הבסיס המשותף, או כמו שמצאנו בדברי טייטל, לעיל: "אלוהים גאה במה שעשיתי, אין לי שום חרטות".
הרבנים, הרב הצבאי, המפגינים החרדים, ולהבדיל המחבל היהודי ולהבדיל שוב, הקב"ן הצבאי האמריקאי, כל אלה "משוכנעים" שהם משרתים את האלוהים.
מנין או איך הם יודעם מה אלוהים רוצה, מה אלוהים מעדיף ובמה אלוהים גאה?
התשובה היא בפתיח: "דרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה". כלומר כתבי הקודש, בהם מפורטים דברי אלוהים.
אבל, הקורא בכתבי הקודש בעיון וברצינות אינו יכול להגיע למסקנה חד משמעית שמכוונת לדרך אחת בלבד.
משה עולה להר סיני, אלוהים קרוב מאוד אליו, הקשר ישיר: "וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם" [9]; ואז מתואר אלוהים כך: "אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים" [10].
האם אלוהים הוא "אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת"? או "פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים"? יתר על כן בתורה עצמה מפורש גם ההיפוך: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו" [11]. אז מהו הכלל שצריך ליישם? העברת ענישה מדור לדור או ענישה נקודתית והקשרית בלבד?
לפני המבול מובהר הטעם, האם זאת יש ללמוד מאלוהים?
"ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם" [12].
או אולי זאת יש להפנים וליישם, מה שנאמר לאחר המבול? "ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו"[13].
האם הצו האלוהי החשוב והמכריע הוא? "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים"[14].
או אולי ההנחיה החשובה היא זו? "הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם ה' הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר" [15].
לאיזו הנחיה כוון יעקב בברכתו לבניו כאשר אמר: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם. בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" [16].
ובניגוד לעמדה ברב הצבאי הראשי יש גם עצה אחרת: "בנפל אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך" [17].
גם בקבלת ההנחה שכל התורה מקורה באלוהים [18], עדיין קשה למצוא מסר מנחה אחד שאין שונה ממנו ואף סותר אותו.
במלים אחרות, כל אדם שטוען שהוא יודע בדיוק מהי ההנחיה של אלוהים, והוא וודאי בכך שאלוהים גאה במעשיו, לא את אלוהים הוא מבטא, אלא את עצמו.
אלוהים אינו אחראי להסתה, להפרת סדר או להרג. רק בני האדם הפועלים, מתוכם הם עושים, וכל האחריות עליהם.
לא את הישות, הבלתי תלויה, אלוהים, מבטא אדם אלא את התפישה האישית שלו את האלוהים.
בתורה, במקרא, גם בתלמוד ובמדרשים מובאות עמדות שונות ומגוונות לגבי תחומי חיים שונים. הבוחר באחת מהן וטוען שזו היא האמת האלוהית הבלבדית טועה ומטעה, אם לא חמור מזה.
האדם ורק האדם הוא האחראי לפרשנות שלו את העולם, לניסוח עמדותיו ולהתנהגותו בפועל, בזה גדולתו של האדם. כך אני מבין את האמירה: "אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים" [19]. גם במחשבת העולם מנוסחת עמדה דומה: "תקבע אתה עצמך את מהות טבעך [...] שהינך אם אפשר להגדיר זאת כך, בעל תואר-כבוד של יוצר-עצמך וצר-צורתך-שלך – אתה תיצור את עצמך בצורה בה תבחר. תוכל להידרדר לצורות התחתונות, צורות הפרא; גם תוכל, על-פי החלטתך, להיוולד מחדש בצורות העליונות שהן אלוהיות" [20].
וגם אני אדם, רק אדם, וביודעי שאפשר להביא אמירות שונות אני מביא את מה שאני מאמין בו: "מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב. נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" [21].
הארות ומראה מקום
[1] יצחק בצרי (עורך), ספר הזוהר, אגדות ומעשים, תל-אביב 2009, עמ' 55.
[2] לאחר שלוש שנים של עיון בפרשות השבוע הגיעה תחושה של צורך באתנחתא. אבל העיון ימשך, אלא שפרשת השבוע תעמוד ברקע. לעתים היא לא תוזכר, ולעתים היא תהיה מוקד עיקרי.
בכל אופן, למעוניינים בעיון בפרשת השבוע, בכל פרסום יובאו הקישורים לעיונים הקודמים.
הקישורים לפרשת תולדות, להלן:
יצחק צוחק, אוהב ומאמין, תשס"ז: http://www.notes.co.il/moti/25405.asp
רבקה הפמיניסטית כאידעשע מאמע, תשס"ח: http://www.notes.co.il/moti/38190.asp
[3] רועי שרון "ספר שמופץ בימין מסביר מתי מותר להרוג 'גויים'", אתר NRG מעריב, 09/11/09.
[4] אנשיל פפר, הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי רונצקי: ארור מי שחס על האויב במלחמה", הארץ 15/11/09, עמ' 1. מעניין שהרב הצבאי הראשי ניסה להכחיש זאת, אבל: "הידיעה ב'הארץ' צוטטה בגלי-צה"ל והרבצ"ר מיהר לעלות לשידור כדי להכחישה. כל שעשה, אמר רונצקי, היה לצטט מהרמב"ם. מה שהרב לא לקח בחשבון הוא שדבריו הוקלטו – ואפילו הועלו לאתר האינטרנט של ישיבת ההסדר. מי שמאזין להם, יכול לשמוע בבירור. הרבצ"ר אינו מסתפק בציטוט של הרמב"ם, אלא מוסיף לכך פירוש וקושר באופן מובהק בין גישת הרמב"ם להתנהלות צה"ל במבצע האחרון ברצועת עזה" (עמוס הראל, "הרב הצבאי הכחיש, אך שכח שדבריו הוקלטו", הארץ 16/11/09, עמ' 1).
[5] ניר חסון, "אלפי חרדים הפגינו בירושלים נגד פתיחת מפעל אינטל בשבת", הארץ 15/11/09, עמ' 1.
[6] 12/11/09, בערוצי תקשורת שונים.
[7] אללה הוא הגדול מכל.
[8] אתר גלובס, 06/11/09. קריאות שנשמעו לעתים גם מפי מחבלים מתאבדים.
[9] שמות לד, ה.
[10] שמות לד, ו–ז.
[11] דברים כד, טז.
[12] בראשית ו, ז.
[13] בראשית ח, כא–כב.
[14] שמות יז, יד.
[15] עמוס ט, ז.
[16] בראשית מט, ה–ז.
[17] משלי כד, יז.
[18] יש גם השקפות אחרות, למשל: "קורא המבקש לשמוע במקרא קול אחד, קול שדי, כופה עליו הר כגיגית אחדות מזויפת שאין בו, חוטא לו ומחטיא את זולתו בשקר וזלזול בדבר הכתוב ובכוונתו" (יאיר זקוביץ, "שאון זרימתו של הנהר הגדול" הארץ תרבות וספרות 13/11/09, עמ' 4).
[19] בבלי ברכות לג, ב.
[20] ג' פיקו דלה מירנדולה, נאום על כבוד האדם, עמ' 25.
[21] תהלים לד, יג–טו.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
