את השיעור המוצג להלן אני נוהג להעביר כשיעור ראשון לתלמידים לקויי למידה בגילאים שונים, החל מכיתה ז' ועד מבוגרים, כמובן בשינויים קלים.הנושא הנלמד בשיעור זה אינו חלק מתכנית הלימודים, ולמעשה הוא משמש כאמצעי בלבד. המטרות האמיתיות של השיעור, מטרות בעלות השפעה לטווח הקרוב והרחוק, תוסברנה בסוף ההרצאה.
מהלך השיעור
פתיחה (עד 6 דקות)
טעימה קטנה מעולם חקר השפות, הסבר כללי (מסקרן, עם הומור) על כך שיש שפות רבות בעולם, ועל הדרך לחלוקתן לקבוצות (3-4 דקות או 5-6 דקות, לפי גיל התלמידים ושאלותיהם). הפתיחה מלווה בשקופית המציגה את נושא השיעור: תופעה לשונית – מעתקים. התלמידים אינם מבינים את משמעות המילים שבשקופית, כמו כן אין להם כלים לקשר בין השקופית לבין הדברים שהמורה אומר בפתיחה. בסוף ההרצאה יובהר מדוע בפתיחת שיעור זה (ורק בשיעור זה) הכרחית יצירת מצב של חוסר ודאות ואף, במידה מסוימת, מצב של חוסר ביטחון.
גוף השיעור
חלק א (12-15 דקות)
1. משפחת השפות השמיות: חלק זה בנוי כך שהמושגים נאמרים לראשונה ע"י התלמידים: משפחת שפות, שפה אם, שפות אחיות. לאחר מכן המורה מסביר על ארמית, ערבית ועברית. בשלב זה מוצגת שקופית – תרשים מאורגן של משפחות שפות שונות, בהבלטת משפחת השפות השמיות.
2. תופעה לשונית: ראשית, הסבר כללי של המושג. בהסבר נעשה שימוש במילים ובדוגמאות שהופיעו בסעיף 1. לאחר ההסבר, מיקוד: התופעה הלשונית שבה עוסק השיעור – מילים "עוברות" משפה לשפה... שוב מזכירים את המושג "שפות אחיות" (העברית והערבית). המורה מניע את הילדים לספר: "מה האחות הצעירה אוהבת לקחת מהאחות הבכורה? ולגבי אחים..."
שלב זה בדרך כלל מעורר התלהבות רבה, בעיקר בקרב ילדים בגיל ההתבגרות ובקרב מבוגרים שהם הורים לילדים (לעומת זאת, אם השיעור מועבר לתלמידים בגילאי 20+, שלב זה בדרך כלל עובר במהירות).
בשלב הבא התלמידים מציינים אלמנטים לשוניים ששפה יכולה "לקחת" משפה אחות. המורה משבח אותם, מאשר את כל דבריהם וממקד את השיעור במושג: מילים.
3. התופעה הלשונית הנלמדת: המורה מחזיר את הדיון לתחום המשפחה – "האחות הצעירה, היא לא רוצה להיות בדיוק כמו האחות הבכורה... את מה שהיא לוקחת מהאחות הבכורה היא אוהבת לשנות קצת..." שלב זה נמשך בהתאם להתלהבות של התלמידים (בין דקה לחמש-שש דקות). המורה מחזיר את הדיון לעולם השפות, ומראה שינויים במילים שעוברות משפה לשפה. זאת על ידי שקופית שבה מוצגות מילים בערבית[1] ומקבילותיהן העבריות. לדוגמא: סלאם – שלום. התלמידים מתבקשים לזהות את השינוי בעיצור. המורה מתמקד אמנם בעיצורים, אך אם התלמידים מזהים גם שינוי בתנועה, המורה משבח אותם על כך. לאחר מכן המורה מכתיב הגדרה למעתק[2].
4. תרגול משותף בעל פה: המורה מציג שקופית שבה מוצגות מילים בערבית, התלמידים מתבקשים לשער מהי משמעותה של כל מילה. לדוגמא: ראס (תשובה: ראש). בשלב השני עולה דרגת המורכבות של התרגיל. המורה אומר: "פירוש המילה באב הוא דלת". בשקופית מוצגים משפטים: אלולד פתח אלבאב, אלולד סכר אלבאב. התלמידים מנסים לתרגם את המשפט בעזרת המורה.
5. ניסוח חוק לשוני על ידי התלמיד: המורה מתווך כך שהתלמידים ינסחו (אם כי לא באופן מדעי ומדויק) תכונה של המעתקים (העיצוריים): שני העיצורים שביניהם חל מעתק דומים זה לזה בצליל[3]. כך יכול העיצור ס' "להפוך" ל-ש', אך לא ל-מ'.
חלק ב (10-12 דקות)
חלק זה מגיע לאחר שהמורה, באמצעים שונים, יוצר השהיה באורך של כמעט דקה. מה שמתרחש לאחר מכן מגיע בהפתעה מוחלטת. לאחר רגעים ספורים מתברר לתלמידים שהמורה מספר סיפור בערבית[4]. הסיפור הוא עממי, פשוט ועם חזרות רבות. בנוסף, הסיפור מצחיק מאוד. במהלך הסיפור המורה מניע את התלמידים לזהות מעתקים, וכך כל תלמיד מגלה שבעזרת המורה ובעזרת מה שלמד בשיעור, הוא מסוגל להבין סיפור בשפה לא מוכרת. חלק זה מעורר התלהבות רבה בקרב התלמידים, הם נהנים מאוד לחזור על המשפטים הקצביים שבסיפור. הסיפור מסופר כך שהתלמיד יכול לצפות מה יקרה ובהתאם לכך לתרגם את המילים ולחזור על המשפטים, הדבר נותן לתלמיד תחושה שהוא לוקח חלק בפיתוח העלילה. הסיפור מסתיים בפואנטה, שהתלמידים יכולים בשלב מסוים לצפות אותה – עוד הזדמנות למורה לשבח את התלמידים.
לפני הסיפור מוצגת שקופית שבה מופיעות שתי מילים הנראות ככותרות להשוואה: "ערבית" "עברית".
במהלך הסיפור, בכל פעם שהתלמידים מגלים מעתק, מופיעה מתחת למילה "ערבית" המילה בערבית, ומתחת למילה "עברית" המילה בעברית, כשהאות המשתנה מסומנת.
סיום (4-6 דקות)
מוצגת שקופית שבה מופיעים אותם המעתקים שהופיעו בשקופית הקודמת, אך הפעם לא לפי סדר הופעתם בסיפור, אלא לפי קבוצות צלילים. התלמידים מתבקשים להעתיק את השקופית. המורה חוזר על ההגדרה ועל החוק הלשוני שניסחו התלמידים, ומראה שוב כיצד הדבר מתבטא בשקופית.
המורה אומר: "זאת אחת מהדרכים שבהן נלמד. אם תלכו איתי בדרך הזאת, אני מתחייב לעשות כל מאמץ כדי שכל אחד מכם יוכל להבין כל דבר שאנחנו נלמד. מי שילך בדרך יחד איתי ויתאמץ וישקיע ויחשוב, יגלה שהוא מסוגל להתמודד עם כל דבר, עם כל דבר שמסתמך על מה שהוא למד והבין."
אסטרטגיות למידה שבהן נעשה שימוש בשיעור[5]:
• ייצוג גראפי - שימוש בטבלאות ובתרשימים
• תחום חיים הקרוב לתלמידים – מושגים יומיומיים מתחום המשפחה
• שאילת שאלות
• מתן דוגמאות
• מתן הגדרה מדויקת והכתבתה
• חזרות מרובות על מילים ומשפטים (גם מצד המורה וגם מצד התלמידים)
• שימוש בסיפור פשוט, עממי ומצחיק
• הפתעה – הסיפור בא באופן מפתיע
• יצירת סקרנות – שקף ריק בהתחלה, מתגלה מילה אחת שהיא כותרת...
• חשוב ביותר: התלמיד בעצמו, בעזרת תיווך של המורה, מגלה את הדברים. התלמיד משתתף באופן פעיל בשיעור.
חומר זה אינו חלק מתכנית הלימודים בביה"ס, ולמעשה גם המושג "עיצור" אינו הכרחי, אף לא בבחינת הבגרות בלשון. בכל זאת, כאשר אני מלמד לקויי למידה בכל מסגרת לימודית, אני פותח בשיעור זה.
חשיבות השיעור היא בשני רבדים:
ראשית, כשלב ראשון ביצירת שליטה של התלמיד בשפה, חשוב מאוד להפגישו בראשית לימודיו עם הרכיבים הבסיסיים ביותר של השפה. יש לציין כי ההפרדה עיצור/תנועה אינה קלה ללקויי שפה וללקויי קריאה[6].
הרובד השני קשור לדרך הלימוד – מושג בלתי ידוע נלמד דרך שפה לא ידועה... התלמיד צריך לצאת מהשיעור בתחושה שבעזרת המורה שלו הוא יכול להבין הכול, זה שלב בהפחתת החרדה והאימה (ואינני נוקט לשון הגזמה) שחש תלמיד לקוי למידה כשהוא נתקל בחומר חדש[7]. על מנת להשיג מטרה זו, המורה אף פותח את השיעור באופן ש-"תורם" לחוסר הביטחון שחש התלמיד. חוסר הביטחון והחרדה מופחתים בהדרגה במהלך השיעור. חשוב לציין כי בדרך כלל מדובר בתלמידים שחוו המון תסכולים במהלך לימודיהם, ושיחסם ללימודים הוא בדרך כלל של פחד ואף שנאה.
במהלך ההרצאה הקהל נמצא באותו מצב של לקויי הלמידה, ולמעשה עובר אותם תהליכים שעוברים לקויי הלמידה בשיעור.
(c) כל הזכויות שמורות לליאור דגן 2009
[1] כל המילים בערבית כתובות באותיות עבריות.
[2] ההגדרה מנוסחת באופן הפשוט ביותר.
[3] זה ניסוח אחד אפשרי.
[4] את הסיפור שמעתי מיוסף מורן, מורה לערבית מדוברת באוניברסיטת חיפה. [5] רשימת האסטרטגיות מתבססת על הקורס "אסטרטגיות למידה" בהנחיית אילנה סרוגו, בית רות, חיפה. [6] הסבר לגבי עניין זה ולגבי חשיבותו בתהליך הקריאה יובא בהרצאה. ההסבר מתבסס על קורסים של ד"ר אורן לם, פרופ' דוד שר ופרופ' יוסף שמרון, אוניברסיטת חיפה.
[7] לפי הצורך ובמידה שיאפשר זאת הזמן, יוצגו בהרצאה משפטים שנאמרים ע"י לקויי למידה בהקשר זה. המשפטים לקוחים ממה שאני ומורים אחרים שומעים מלקויי למידה, ומהספר "מפתח לדלת נעולה" של עמלה עינת.
שמי ליאור, ואני מורה מוסמך, מומחה לליקויי קריאה, בעל תואר שני (לשון עברית עם התמחות בליקויי קריאה), בעל תואר ראשון (לשון עברית והיסטוריה של המזרח התיכון), בעל ניסיון רב בהכנה לבגרות ובעל ניסיון רב בעבודה עם לקויי למידה ועם לקויי קשב וריכוז.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
