צניעות, בבקשה! 

זה לא היה השבוע של הפוליטיקאים בישראל. לא שבמשך שאר ימות השנה הפוליטיקאים רווים נחת מנחת זרועם של התקשורת ומקהלת הקהל הרב שמריע מסביבם, אך הפעם נדמה שמשהו חריג נעשה מצד צמרת ההנהגה הישראלית. כאשר שר בכיר בממשלה ויושב-ראש הכנסת לשעבר תופסים כותרות ראשיות באותיות קידוש לבנה, על בזבוז ראוותני בביקורם בחו"ל ועל בתי מלונות יוקרתיים, בימים אלה קשה להעלותם על הדעת. הביקורת הציבורית על נבחרי הציבור, על-אף שאינם נכונים ואף מקוממים לעיתים, הפעם הייתה מחויבת המציאות, ואף נוצרה הזדמנות לאפשרות לתקן שגיאות בת 62 שנים. על כללי אתיקה מוגדרים לנבחרי הציבור. תזכורת קצרה למנהיגינו: גדלותו של מנהיג ראשית כל, הינה באישיותו, ובדוגמה האישית שהוא משדר לעמו. מנהיג, ראשית כל, הוא כולו מסור לתפקיד, לעמו ולשליחות שהוטלה עליו, כאומר לעצמו: כיצד אוכל לשרת את עמי טוב יותר, ומה עדיין נותר לי לעשות. כי אצלו התפקיד לפני הכל, הינו שליחות, ובגדר זכות שנפלה בחלקו לשרת את ציבור שולחיו - מה שמחייב אותו לנהוג ביושר, בנאמנות, בצניעות ובמסירות, לתת לציבור, עד כמה שניתן, רווחה, חינוך וערכים. ביטוי לצניעות כזו נאמר על-ידי הנביא מיכה (ו', ח'): "הגיד לך אדם מה טוב; ומה ה' דורש ממך, כי אם-עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך". כי צניעות היא המראה והמודד של האדם, מהותו ומאווייו בתפקידו עלי אדמות. היא מראה שאכן הוא, כנבחר ציבור, עושה הכל למען עמו, ללא כל שיקולים זרים של טובה עצמית. גדלותו של מנהיג מי שחושב שראוי הוא להנהגה, יש לו לדעת, כי טובותיו האישיות אינן עומדות על הפרק, ואסור להן להיות כלל בחישוביו ובשיקוליו. מנהיג אמיתי מקדיש את כל מאווייו למען הזולת, למען העם. לימוד זה למדים אנו ממשה רבנו, המנהיג הראשון של עם ישראל, כאשר הוא מוריד את לוחות הברית ורואה הוא את חטא העגל הנורא, אומר לו הקב"ה: הרף ממני ואשמידם... ואעשה אותך לגוי עצום גדול ורב ממנו (דברים, ט', י"ד). משה יכול לקבל את כל מנעמי העולם. אך לא! הוא מכליל את עצמו בכלל הציבור (החוטא), ומשיב לבורא: "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות, ל"ב, ל"ב) - כאילו אומר: אני אינני קיים, בלי עם ישראל. צמתי עליך 40 צומות... לאורך כל הדורות, גדולי ישראל הקריבו את עצמם ממש ופעלו הם ללא לאות למען הכלל. חלקם חיו בעוני ובחוסר-כל כל חייהם, אך את ענייני הציבור הרימו ביד רמה. דוגמה אחת מאלה, ראוי לזכור, גם אם מעשה מאלף זה רחוק מהבנתנו. היה זה רבנו ה"חפץ חיים" זצ"ל. מסופר על תלמיד ישיבה שחלה במחלה קשה ובא לקבל ברכה ועצה מאת הגאון "החפץ חיים". הרב שמע את התלמיד והבטיח שיהיה בסדר, בתנאי שלא יגלה את מחלתו ואת דבר השיחה שלו עם ה"חפץ חיים". ואכן, לאחר זמן הבריא מיודענו, ואף שמר את הבטחתו ל"חפץ חיים". יום אחד, ותוך כדי שיחה, דיבר האיש עם אשתו על הא ועל דא, והגיע בעניין המחלה שחלה בה. אשתו הסקרנית והנפעמת התעניינה כיצד הוא יצא מהמחלה הקשה. הבעל לא ענה. "אינני יכול לספר לך...", הפטיר. האישה עוד יותר הסתקרנה, ושוב לחצה... עד שנשבר התלמיד - הבעל, וסיפר לאשתו את כל הסיפור. לימים, מחלתו חזרה שוב. וגם הפעם נסע התלמיד לרבנו ה"חפץ חיים". הרב שמע את התלמיד ואמר לו: "אין לי את הכוחות ההם שהיה לי אז מלפני עשרות בשנים. אז צמתי עליך 40 צומות כדי שתבריא, היום אני זקן וחלש ותשוש בשביל כך... אין לי כוח...". התברר שבקשתו של הרב רבנו ה"חפץ חיים" בפעם הראשונה, שלא לגלות את דבר הפגישה עם ה"חפץ חיים", היה בשביל לא לפרסם את המאמץ הכביר של הרב עבור התלמיד הזה. כאשר התלמיד שבר את ההבטחה הזאת חזרה מחלתו. דוגמאות אלה הינן אחת מני ים, על מנהיגי עמנו שלא חסכו מעצמם ועשו הכל למען הציבור ולרווחת העם. הם חיו בשיא הצניעות ובתנאים שאין הדעת סובלתם. הם המנהיגים הנצחיים החקוקים על לוח לב האומה היהודית לנצח נצחים. מנהיגי דורנו, אלה המכהנים בתפקידי המפתח השונים, ואלה החולמים לשבת מסביב להגה מנהיגות העם היושב בציון, עליהם לזכור, כי לצד שליחות ציבורית, עליהם לעמוד על משמר ערכי היסוד הבסיסיים, של יושר, צדק, חמלה לזולת, סובלנות, לצד עשייה ותיקון עוולות... בצניעות אנושית, מה שמבטא את החיבור לציבור. מנהיג שלא יודע צניעות מהי - אינו ראוי להנהגה!!! ארשה לעצמי להציע מעל במה מכובדת זו, להוציא את עניין אירוח האח"מים מידם ומשליטתם, לידי ועדה ציבורית ממלכתית שתפקח ותסדיר לכל שר ושליח מטעם המדינה את כל המצטרך, בלי להשאיר את ההחלטות בידי השליחים עצמם. כך, יכולנו למנוע את שתי הפרשיות המביכות מהשבוע החולף, לטובת כולנו.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי