בית חולים השרון 

בית חולים השרון

 השפעת אינה פוסחת גם על הקרובים לנו.כך כתוב בעיתונים כדוגמא להתפשטותה הרחבה של השפעת בארץ ובעולם.אתה קורא זאת וממשיך הלאה.יש לנו תכונה טובה לבני האדם , להתעלם ממה שאינו ממש קרוב לנו."לנו זה לא יקרה" אנחנו ממלמלים בסלחנות וממשיכים הלאה בפעילותינו.

 הייתי שם.הוגדרתי כחולה שפעת,לא ברור מאיזה מין וסוג.היה לי גם את העונג המעט מפוקפק להיות חלק מהסטטיסטיקה הרפואית.אושפזתי בבית החולים וגם זכיתי לקבל את תרופת הפלא תמיפלו  כחלק מתהליך הריפוי.

 לאחר מספר ימים של חום שאינו יורד החליטה זוגתי (אחות בחדר מיון בבית חולים השרון) שאנו נגיע לשם.לחדר המיון של בית החולים.קיבלו אותי בצורה מקצועית, יעילה ואפילו במעט חיבה ככל שהצוות הרפואי יכול להרשות לעצמו. ד"ר רוטמן סגן מנהל המחלקה לקח את הטיפול בי באופן אישי.אישי במובן המקצועי והיעיל  כפי שהוא יכול להרשות לעצמו במחלקה לרפואה דחופה שהיא כה עמוסה בימים טרופים אלו של שפעת החזירים.יפה לוי האחות חייכה וטיפלה תוך כדי כך שהיא מנסה לעודד אותי שאין זה נורא.זה אכן אינו נורא אבל שהייה בחדר מיון עם אינפוזיה  צמודה אינה נעימה באופן מיוחד.סימתי שלא משה ממיטתי,הייתה כרגיל מקור עידוד ודבר יפה שנעים לצפות בה.גם שושי שוורץ האחות  התעניינה, ניפקה מידע ושאלה שוב ושוב במה היא יכולה לסייע.הרגשתי מוגן ורצוי.

 בצהרי היום נלקחתי לפנימית א' בבית החולים.זה היה מוזר,סימה עבדה במיון ואני שתי קומות מעליה שוכב במיטה , מחובר לאינפוזיה,מסיכה צמודה לאף  ולפה ואני חלק מעשרות חולים בשפעת.חשבתי על השבריריות בחיים.עד כמה הם יכולים להשתנות בתוך  זמן קצר.לפתע, אני עוד אחד מיני רבים במחלקה בבית החולים.עוד  אדם אנונימי הנדרש לטפול.

  רוב האחיות במחלקה היו נעימות. היה נעים לקבל שרות,לענות לשאלות ולקוות לטוב.שתי אחיות במחלקה הפתיעו אותי לרעה בהתנהגות שאינה מתאימה לבית החולים הזה וחבל.קשה לשפוט על סמך שהייה קצרה במקום.,יכול להגדיר ולא על סמך ידע רפואי, שבית חולים השרון הוא מקום קטן פיזית אך ענק באיכות עובדיו.האחיות העמלות  גם בלילה.הרופאים המקפידים לבדוק, להתעניין, להסביר ולסייע.

 איני יכול שלא להזכיר באופן מיוחד את צוות העזר.אותן נשים(בדרך כלל הן נשים) שלהן  יש  את אותה נשמה יתרה.ויש להן אותה ברמות אדירות.הן תמיד שואלות במה ניתן לעזור.מקפידות להציע את המיטה,מציעות כוס שתייה חמה."נוזפות" בך באם לא אכלת מספיק.פשוט מראות שאיכפת להן.יש דבר אחר שהחולה רוצה בו יותר מכך?

 חזרתי בשישי בצהריים הביתה.טוב לחזור לכאן.

 ד"ר אבי זלבה

ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי