הלילות הלבנים של אחי הקטן 

רבע לשמונה בבוקר אמא שלי מתקשרת אלי.
"ירון תתקשר לאחיך הוא מוציא לי את המיץ כל בוקר מחדש!! הוא לא קם לבית ספר ואני מאחרת לעבודה." טוב, אני מסנן כאילו אני מזדהה עם צערו, אומר ביי לאמא ומתקשר
לאחי הקטן.
"מה קורה איתך ילד? יש לך בית ספר היום. מה אתה עושה עדיין במיטה?"
הוא ממלמל לי איזה חצי משפט רדום ואני מפציר בו שיקום.
"טוב, בסדר ירוני אני קם..."
אני מנתק את הטלפון וחושב לעצמי שכל החופש הזה של החגים בטח הפך אותו לגמרי. אני זוכר את הלילות הלבנים שלי בתור שמיניסט בתיכון, יושבים כל הלילה באיזה גן ציבורי או אצל חבר שההורים שלו טסו לתורכיה ולוגמים חלומות נעורים. ככה זה בקרית גת- החלום זה המזון היחידי והחיוני ביותר לנפש התוהה שלך בגיל הזה.
אח שלי בכיתה י"ב ורוב החברים שלו הם כבר אחרי הצבא, אתם בטח חושבים לעצמכם- אם כך כנראה שהוא בוגר מאוד לגילו, אבל לא כך הדבר. הסיבה לכך בעצם היא המחסור באנשים מסוגו בעיר.כשאני אומר אנשים מסוגו זה לא שאני מתכוון לאיזה נישה יוצאת דופן או חריגה, אלא אנשים שקולעים לסגנון שלו או שלהפך- סגנון הלבוש, הדיבור, המוסיקה, תחומי העיניין, בקיצור איזה שהוא מחנה משותף, איזה מישהו להזדהות איתו, לחלוק איתו קריצה על משהו טוב (שנראה לי כדבר בסיסי)

אני זוכר שבשיחת אגב שהיתה לי איתו שאלתי אותו בדבר
בעיית ההתעוררות שלו. אני יודע שלכולם קשה לקום לבית
ספר אבל תאמינו לי שיש כאלה שהרבה יותר קשה להם
מהשאר ואח שלי הוא אחד מהם. אז זה התחיל ב"לא יודע"
ולאט לאט צפו ממנו, מבלי שאומר מילה, דברים כמו- "בית ספר נורא משעמם" או "אני שם רק בשביל התעודת בגרות" ו "אני לא אוהב את המורים". זה לא ריגש אותי בכלל ורק אנחת יאוש מסויימת שטמנה בתוכה נימה של "תחזיק מעמד אחי קטן" חמקה ממני מבלי שאשים לב. שאלתי אותו מה היה גורם לו ללכת לבית ספר עשר דקות לפני הזמן הנדרש ולהפתעתי ברגע אחד נדלקו עיניו.

מרק טווין אמר " אף פעם לא נתתי לבית הספר להפריע להשכלה שלי". מה שנכון. אבל הרעיונות היצירתיים לגרום לתלמיד לאהוב את המוסד החינוכי בו הוא מתפתח- הם רבים מספור ולפי דעתי הם צו השעה.
בזמנו הייתי חותך למתנ"ס בשעות אחר הצהריים- חוג לקולנוע, מד"צים, כתיבה יוצרת, מדי פעם הייתי מתחמק לסרט טוב בהיכל אידית, אבל מה היום?

"המועדוניות השייכות למתנ"ס לא יפעלו ועובדי המתנ"ס לא יקבלו קהל בהתייעצות עם עו"ד של ההסתדרות. מועצת הפועלים של קרית גת החליטה יחד עם ועד עובדי המתנ"ס לנקוט בצעדים אירגוניים במקום שביתה כוללת והחל מיום חמישי 19.10, לא יקבלו העובדים קהל ולא יענו על טלפונים. במועדוניות לא יתקבלו הילדים ויוחזרו הביתה. בכוונת ועד העובדים ומועצת הפועלים לגרור את הנהלת המתנ"ס והעירייה לבית הדין לעבודה על מנת לאלצם לשלם את משכורות העובדים."
(לקוח מתוך האתר קרית גת נט)

עצוב לא? אחד המקומות בעיר, אם לא היחיד שנותן לנוער קצת אויר לנשימה נועל את שעריו, ואני בהחלט יכול להבין למה.

קצת סטיתי מהנושא, אני יודע. לפעמים יש דברים שאסור
להתעלם מהם אפילו אם הם לא כל כך קשורים לנושא המרכזי.
איפה היינו? אז ככה- פקחת את העניים בבוקר, אתה רוצה
סיבה טובה שתקים אותך מהמיטה, נובר בעצמך לדלות
איזה שמץ של מושג קלוש מה לעזאזאל הם נותנים לך
שמשמעותי להתפתחות האישית שלך?? משהו אחד...
כלום. בית הספר שאמור להיות החממה שלי מתגלה כחסם
אכזרי ליצירתיות שבי, ל"אזורי הצמיחה שלי"- כמו שיעקב הכט,
ראש המכון לחינוך דמוקרטי, אחד ההוגים המרכזיים ופורצי הדרך בתחום החינוך החברתי מנקודת מבט דמוקרטית, נוהג לכנות במשנתו.
טוב נו, תעודת בגרות חייבים לעשות בלי זה איך אני אלמד במוסד להשכלה גבוהה בעתיד...?

בכיתה י"ב הזמינו את כל השכבה שלי לספרייה של בית הספר והסבירו לנו על קורס מיכא"ל. מיכא"ל הם ר"ת של- מיצוי כישורים אישיים למצוינות. בסוף מסע ההסברה התבקשנו להשחיל פתק ועליו את שם ושם המשפחה שלנו. מתוך כלל השיכבה נבחרו בהגרלה שלושים תלמידים שזכו לעבור את הקורס. הקורס נערך בשעות אחר הצהריים וחייב את משתתפיו להגיע בזמן ולא דקה אחרי. מיכא"ל כלל בתוכו תלמידים מכל הכיתות העיוניות והמקצועיות גם יחד, ומטרתו הייתה לזהות את הפוטנציאל הטמון בתלמיד ולהקנות לו כלים פרקטיים למימושו בדרכים יחודיות. לדוגמא: תרגילי זיכרון יצירתיים הנעזרים בדמיון ועוד. מהקורס נבחרתי כהחניך המצטיין (כנראה שהמדריך זיהה אצלי מלא פוטנציאל לא ממומש.) מה שזיכה אותי במלגה של שנה ראשונה באוניברסיטה מהנשיא. זה הוא אחד הזכרונות היחידים, הטובים שלי מבית הספר. סוף כל סוף מישהו כאן מתייחס ליצירתיות ולשאפתנות לצמיחה אישית שלא קשורה לציונים!

דבר נוסף שאני זוכר (שהיה קשור למתנ"ס) זה את מתא"ן ר"ת של- מרכז תרבות ואומנות לנוער.
מתא"ן פועל משנת 1993 במסגרת החברה למתנ"סים כיחידת תוכן עצמאית, את פעילות מתא"ן בחברה למתנ"סים מלווה ועדת היגוי מקצועית.
תחומי אמנות:
? מוסיקה ?קלאסית, גא'ז
? מחול ?קלאסי, מודרני, ג'ז, וידאודאנס, מחול עממי.
? תאטרון ?משחק, בימוי
? כתיבה ?שירה, פרוזה
? אמנות פלסטית ?ציור, פיסול, אמנות בינתחומית
מטרות:
א) לאתר ולטפח בני נוער בעלי כשרון באמנויות.
ב) לפתח את החינוך לאמנויות ביישובים ברחבי הארץ.
ג) לעודד את היצירה האמנותית העכשווית בקהילות ובקרב בני נוער.

עשרה ימים בקורס של מתא"ן שהתרחש באותו הזמן בכפר מנחם, הובילו אותי לסיחרור יצירתי מאין כמותו ולסיפוק אדיר. החוויה של השילוב בין המוסיקה המודרנית לקלאסית, בין האומנות הפלסטית, המחול והתאטרון ריגשו אותי והסבו לי אושר שקשה לי לתאר במילים. וכל זה בגיל שש עשרה וחצי ובזכות המתנ"ס.

אז אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגעתי מהלילות הלבנים של אחי הקטן לנושא הזה?
התשובה פשוטה- אלטרנטיבות. או בעברית פשוטה- חלופות. תקראו לזה משלימי תזונה אם אתם מעוניינים. בכדי שיהיו לנו זכרונות טובים / חוויות בונות, אנו זקוקים לחממות מהסוג שאני מדבר עליו. לי אישית זה מה שפקח את העיינים בבוקר בגיל התבגרות ולמען האמת פוקח לי אותם גם היום. אני מאמין גדול במסעות חינוכיים ויודע שכך אחנך את ילדי בעתיד.

יליד 1979, מוסיקאי, מורה לגיטרה בקונסרבטוריון ראש העין ומורה לספרות ומקרא. התמחויות נוספות - חינוך דמוקרטי / חינוך בלתי פורמאלי, מדריך סדנאות כתיבה והלחנה.
כתובת דוא\"ל yarongan@gmail.com

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי