על מנת שקרנית תחוב באחריות לפיצוי נפגע תאונת דרכים נדרש בראש ובראשונה, כתנאי סף, שהנפגע יעמוד בכל התנאים לזכאות לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), (ע"א 422/78 סלמון נ' תאגיד לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, פ"ד לג(2) 701 (1979).
קרנית באה להגן על נפגע תמים שאין באפשרותו לתבוע פיצויים מהנהג הפוגע ו/או מחברת הביטוח המבטחת את כלי הרכב שהיה מעורב בתאונה. נפגע שלא פועל לאיתור פרטי הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו, ומבקש להסתמך על רשת הביטחון של קרנית, מסכל למעשה את מטרת החוק. יודגש, כי כאשר מדובר בחבות של קרנית מכוח סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים, קרי, חבות שקמה בשל כך שהנהג הפוגע אינו ידוע, לא קמה זכות חזרה לקרנית מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים, והמשמעות היא שהחבות נותרת במלואה על כתפיה של קרנית הממומנת מכספי הציבור (סעיף 15 לחוק הפיצויים).
מטעמים אשר פורטו עד כה עולה, כי קיימת הצדקה לדרישה לפיה אדם הנפגע בתאונת דרכים ישקוד באורח סביר למימוש האפשרות לקבלת דמי הביטוח מחברת הביטוח. ידגש כי תקנה 144 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 מטילה חובה על הנהג הפוגע למסור את פרטיו ופרטי חברת הביטוח המבטחת, לצד השני אשר היה מעורב בתאונת הדרכים, אולם אין בהוראה זו כדי להסיר אחריות מנפגע שמסוגל לקבל את פרטי הצד המעורב לעשות כן על מנת שיוכל להגיש את תביעתו האזרחית כנגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו.
המבחן המקובל כיום, המהווה תנאי סף לחבותה של קרנית כלפי נפגעי תאונות הדרכים, הינו מבחן השקידה הסבירה, לפיו, חבותה של קרנית תקום רק בתנאי שהנפגע שקד באופן סביר בניסיון לברר את זהות הנהג הפוגע.
השופט ריבלין קבע: "כי אכן יש הצדקה למבחן השקידה הסבירה, אך יחד עם זאת, נקבע כי השקידה הסבירה תיבחן לאור מצבו הסובייקטיבי של הנפגע בזמן התאונה ולאחריה, ובהתחשב באופייה של תאונת הדרכים כאירוע פתאומי וטראומתי".
קרי, בית המשפט יבחן בכל מקרה ומקרה את הסבריו של הנפגע לגבי הסיבה בשלה אין ברשותו את פרטי הנהג הפוגע, במסגרת בחינה זו, יתחשב בית המשפט בנסיבותיה של תאונת הדרכים ובהיותה אירוע פתאומי וטראומתי. אם הנפגע יצביע על סיבה סבירה בשלה אין ברשותו את פרטי הנהג הפוגע, הכף נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי מקרנית.
נביא מספר מקרים שבהם אין לנפגע בתאונת דרכים אפשרות לקבל את פרטי הנהג הפוגע:
1. תאונת פגע וברח – ובלבד שהנפגע ביצע את הפעולות המתבקשות בתקופה שלאחר התאונה כדי לברר את זהותו של הנהג הפוגע.
- מקרה בו גילו של הנפגע או פגיעתו הפיזית של הנפגע בתאונת דרכים, לא אפשרו לו להתחקות אחר זהותו של הנהג פוגע.
במקרה בו הנפגע לא דאג לקבל את פרטי הנהג הפוגע באופן מודע מטעמים כגון: אי נעימות או סברה שהנזק שנגרם אינו רציני, במצבים כגון אלו לא יחול סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים. והנפגע לא יפוצה על ידי קרנית על הנזקים אשר נגרמו לו.
המקרים אשר הובאו לעיל הינם "ייצוגיים" ואין מדובר ברשימה סגורה.
דברי ההסבר פורטו במאמר זה בצורה חלקית, תמציתית וכללית. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. המאמר לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני נזיקין לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין.
שלי שוסטר, עורך דין תאונת דרכים
מאור-שוסטר משרד עורכי דין מתמחה בדיני מזונות, נזיקין
טל': 077-500-63-63 פקס: 077-500-84-03
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
