"ינטל בחור ישיבה" הנו סיפור קצר שכתב יצחק בשביץ זינגר שהפך למחזמר וסרט מפורסם ב1983 בכיכובה של ברברה סטריסנד.היא כתבה חלק מהתסריט וביימה אותו.
בעיקבות הסרט שנחל הצלחה כבירה הוצג המחזה בתיאטרון הקאמרי בשנות השמונים בבימויו של חנן שניר וג'טה מונטה בתפקיד ינטל וכעת התיאטרון בשיתוף תיאטרון חיפה מציגים אותו מחדש.מביים את המחזה משה קפטן שביים גם את "כנר על הגג".
למיטב ידיעתי זאת ההפקה השלישית של המחזה בארץ לאחר שבשנות התשעים הפיק אותו בית צבי במסגרת תיאטרון הספריה.
שוני רב יש בין שלוש ההפקות הללו כאשר ההפקה הנוכחית הנה רבת משתתפים,עדכנית מבחינת העיבוד, הפיזמונים והריקודים ויחד עם זאת משמרת את אוירת העיירה היהודית.
לאחר המחזמר"כנר על הגג" מגיש לנו הקאמרי מחזמר נוסף על נושא יהודי ובטוחני שמובטחת לו הצלחה דומה למחזמר הקודם.
נושא הסיפור אמנם יהודי ומתאר את איסורי ההלכה החלים על האישה היהודיה אך הבעיה היא כלל עולמית ונוגעת לאיסורים וקיפוחים של נשים גם בדתות ושכבות אוכלוסיה אחרות.
ינטל הגיבורה הראשית אינה מתחשבת במסורת ובהלכה.היא אינה עקרת בית הנכנעת לרצון בעלה .היא בעד שוויון בין הגבר לאישה ואפשר לומר שניצנים של פמיניזם חבויים בתוכה.
אישה פסולה לקדיש והיא אומרת אותו מבלי להתחשב בתגובות הקהל הנוכח בלוית אביה.
סיפור זה של בשביץ זינגר הנו הסיפור האירוטי ביותר שהוא כתב.הוא מלא יצרים ויש בו אלמנטים רבים הנראים בהצגה כחריגים וסטיות עד שמתבררת סודה של ינטל.
יש בהפקה זו נשיקות בין שני בחורים ושתי בחורות,ישבני בחורי ישיבה חשופים וסצינות אחרות כאשר הכל מוגש בטוב טעם ובעדינות.
ההצגה מלאה באהבה,ברגש,בחברות,בשמחת חיים ועליזות מצד אחד ורצון להתגבר על מכשולים הלכתיים מבלי שהם ישפיעו על שמחה זו.
הבימוי של משה קפטן בעל מעוף,קולח,קיצבי ביותר,מעברים ממקום למקום ומסצינה לסצינה חלקים כמעט לא מורגשים, כאשר התפאורה התכליתית המצויינת והיעילה ששלט בה הצבע האפור ולמראית עין כמעט ולא משתנה שעיצב רוני תורן ,עוזרת רבות בכך.
היא מראה חצר בית ובשינויים קלים והכנסת והוצאת אביזרים ומסכים במהירות היא הופכת לרכב,ישיבה,מקפצה,חדר שינה וכו'
יצחק בשביץ זינגר שכתב את הסיפור באידיש והעוסק כאמור במעמד האישה ביהדות אימץ את השם בשביץ כהוקרה לאמו ששמה היה בת שבע ואותה איבד בשואה.
הנוסח העברי הנו של משה קפטן ודן אלמגור שכתב גם את הפיזמונים.
יוסי בן נון כתב את המוסיקה והנהול המוסיקלי הופקד בידיו.
הוא כתב מוסיקה מקורית נהדרת קליטה וטובה מאוד עם צלילים מודרניים שלא משכיחים את המנגינה היהודית המסורתית.היה בה גוון רב כולל מוסיקת כליזמר.
יחזקאל לזרוב ששיחק בתפקיד אביגדור יצר גם את הכוריאוגרפיה ובה ריקודים יהודיים חסידיים שיש בהם מהחידוש והקידמה .
הכוריאוגרפיה הטובה מאוד מורכבת מאלמנטים ברוח היהדות ושחוזרים בה וריאציות שונות בהם לוקחים חלק כל הלהקה הגדולה.
התלבושות אורנה סמורגנסקי ברוח התקופה והיהדות נאות ויפות.
לתאורה- פליס רוס חלק חשוב בהצלחת ההפקה.
לאלה שלא מכירים את נושא הסיפור, אומר כי הוא עוסק בבת רב כמהה ללמוד להעשיר את ידיעותיה ביהדות ומתענינת בדברים שהדת אוסרת.אביה הרב שינטל הנה בתו היחידה.הוא התאלמן ומלמד אותה תורה ותלמוד.
לאחר שהוא נפטר ינטל מתחפשת לבחור נכנסת לישיבה, משנה את שמה ל אנשל-שם אחיה שנפטר, פוגשת את אביגדור, לומדים יחד ,הופכים לחברים טובים עד שאנשל מתאהבת בו.
היא מתחתנת לבקשתו עם בחורה-הדסה שאביגדור אוהב ואז היא מחליטה לגלות את סודה.
ינטל עוזבת ואביגדור מתחתן עם הדסה במקומה.
אמנם רבות השתנה בענין שוויון וזכויות לנשים מהיום בו נכתב הסיפור ועד היום, אך דבר לא השתנה מבחינת ההלכה והאיסורים הדתיים.
אין לנצח את ההלכה,את התורה,את המסורת והפעם שלא כרגיל יד האהבה על התחתונה.
אולה שור -סלקטר בתפקיד ינטל-אנשל מצויינת הן כשחקנית והן כזמרת.
קשה להכנס לתפקיד כאשר רבים זוכרים עדיין את ברברה סטריסנד בסרט אך היא מבצעת אותו היטב.
היא נערית,שברירה,עדינה,מלאת חן וגם עקשנית וקשוחה כשצריך להגשים את רצונה ושאיפותיה.
יש לה נוכחות במה, היא גם אוהבת ומסתייגת,מתקרבת ומתרחקת מאביגדור וסודה לא הפריע לה לנהל את חייה כפי שרצתה.
יש לה קול נעים וזך והיא הנעימה את אזני הקהל לא רק בדברי חוכמה ודעת אלא גם בשירתה המעולה.
קפטן הכניס את השירים בהפקה בצורה טבעית במקומות הנכונים ואלו אינם גורמים לקטיעת הרצף העלילתי.
בתפקיד האפיזודי הקצר אביה של ינטל שיחק יוסף כרמון ברגש, בצער שאין לו בן ובחיבה לביתו היחידה.
הוא אב ורב מודרני המלמד את בתו דברי קודש באין לו בן, מלא מרץ ותענוג היה לראותו .אומר הוא"אלוהים יבין לא כן השכנים".
אביגדור -יחזקאל לזרוב שיחק בכשרון רב. תפקידו מורכב והוא שיחק באיפוק מסויים ומובן ביחסו אל אנשל.
בחורי הישיבה הרבים היו שמחים,עליזים,מרוצים מלימוד התורה ושימשו כהוכחה חיה לאנשל שטוב ללמוד תורה וטוב להיות בישיבה.
אילנית גרשון בתפקיד הדסה ואירית קפלן כאימה טובות בתפקידיהן.
יש במחזה סצינות מקסימות ואחת מהן היא הסצינה בה אנשל מודדת את חליפת החתונה.הסצינה מוגשת בהומור ומבוצעת מעולה על ידי אבי טרמין ודויד בילנקה.
זאת קריקטורה נעימה וחביבה הן בדיבור והן בהתנהגות המוסיפה הומור ובידור בריאים למחזמר.
לסיכום אומר שהבמאי משה קפטן יצר הצגה מקסימה, קלה אך מרגשת מאוד, לפעמים עד דמעות בגלל משחקם הטוב של כל השחקנים,העיבוד והשירים היפים.זאת הפקה העשויה מצויין מכל זוית אפשרית.
יש בהפקה ובבימוי כמעט הכל-הן רגש,הן צחוק,הו הומור,הן הווי והן אקטואליות ורלוונטיות.
ההנאה מהמחזמר מובטחת לכולם לכל אחד מהסיבות האישיות שלו.
לראות או לא לראות: המלצה חמה ביותר לראות. מנבא הצלחה לפחות כמו ל"כנר על הגג".
נכתב על ידי elybikoret -אלי ליאון, 5/11/2009 14:02
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
