העשיר שמכר את הפרארי 

הרעיון של איזשהו העשיר, לפחות באופן אישי, מתייחס יותר לעניין ה "שמח" מאשר ל "חלקו".
במילים אחרות, לא ממש משנה מה חלקך, כלומר כמה כסף או רכוש יש לך, אלא האם אתה שמח. היות שבפעם האחרונה שבדקתי, אנשים עשירים יותר אינם בהכרח מאושרים יותר מאנשים לא-עשירים, הרי שלהיות "שמח" לא קשור בכמה כסף יש לך, ומכאן שלהיות "עשיר" אינו תלוי בכמה כסף יש לך. זה אולי נשמע רחוק מאוד מתרבות הצריכה שלנו, כסף ואינדוידואליות ותחרותיות, אבל כשחושבים על זה הרי שזה פשוט להפליא: עושר הוא תחושה, עושר הוא הרגשה. והכי כיף: עושר הוא החלטה. כך הוא הדבר לגבי עוני. לשני אנשים יכולים להיות אותו סכום כסף ונכסים, אך אחד יחיה כמו עני: יזניח את עצמו, את הסביבה שלו, לא יטפל בעצמו ובילדיו, לא ישקיע בחייו הרוחניים, בבני זוג או חברים, ויהיה עסוק בהישרדות בלבד. ואילו השני יבין שאמנם אין לו הרבה כסף, אך יש לו ערך עצמי, הוא עצמו חשוב ועל כן סביבתו חשובה, הוא עצמו בעל ערך, וכך גם ילדיו, ביתו, משפחתו, עבודתו וחייו בכלל. אדם כזה יצליח לחיות למרות החוסר הכלכלי, למרות אדם שעסוק בהישרדות בלבד.
האם יש רמות שונות של חוסר ? כמובן. האם ישנן רמות חוסר ועוני כלכלי כה קשות עד שהאדם אינו מסוגל לחיות וחייב לעסוק בהישרדות גרידא. ייתכן. אדם כזה צריך לקבל עזרה. בעצם פנייתו לבקשת עזרה הוא מתחיל "לחיות" ומפסיק "לשרוד". כי עצם בקשת העזרה מצדו אומרת "אני בעל ערך, אני חשוב, חיי חשובים ולכן אני ראוי לעזרה". חשיבה כזו היא חשיבה של אדם עשיר, גם אם הוא כלכלית עני ככל שיהיה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי