אהבה על-בסיס מסכנות / מיכל רון*
דוגמא ראשונה - חברות על-בסיס אומללות
דוגמא ראשונה - חברה פעם שיתפה אותי, כשהתחילה לצאת ממשבר ארוך בחייה וסוף סוף הדברים התחילו להסתדר, שאני נותרתי אחת החברות היחידות שלה. היא סיפרה שכל החברות שהיו שם בשבילה כשהכל היה רע, החלו לאט לאט להעלם כשהחיים שלה התחילו להיות טובים.
היה לה מוזר שמי שתמך בה כשרע לפתע נעלם כשטוב.
דוגמא שניה - זוגיות על-בסיס תלות
דוגמא שניה - מישהי באה אלי לתהליך. בפגישה הראשונה היא סיפרה שהיא נשואה לחבר הראשון שהיה לה, שאותו הכירה בגיל מתקדם יחסית. היא לא עבדה ולא למדה, ומאז נישואיה הוסיפה 20 ק"ג.
לפגישה השניה היא הגיעה עם כמה קילוגרמים פחות, מספר אפשרויות תעסוקה ומצב רוח משופר.
לפגישה השלישית היא לא הגיעה.
היא התקשרה וסיפרה לי שהחבר שלה לא רוצה שהיא תמשיך את התהליך, שהוא יותר חשוב לה ממני, ושלכן היא מפסיקה.
אני חושבת שהיא לא שאלה את עצמה אם החבר שלה יותר חשוב לה ממנה...
מערכות יחסים על בסיס מוזר?
לכאורה, זה נראה מוזר -
• למה שחברים ישקיעו בנו, וכשאפשר סוף סוף להנות איתנו במקום לתמוך בנו, כשאפשר לקבל מאתנו ולא רק לתת לנו, פתאום להעלם?
• למה שגבר יעדיף לעבוד בפרך כדי ולפרנס לבד בת-זוג צעירה, בריאה ומלאת מוטיבציה ואת ילדיהם המשותפים, במקום להנות מהכנסה כפולה ומבת-זוג מוגשמת ומאושרת?
הלא מודע והמניעים שמתחת לפני השטח - האם עדיין ניתן לדבר על אהבה?
מערכות היחסים הללו נראות אולי מוזרות -
רק אם לא מביאים בחשבון את הרובד הפסיכולוגי הלא-מודע.
תמיכה או הגנה מפני רגשי נחיתות?
בשתי הדוגמאות יכול להיות שלא מדובר אך ורק על חברות ועל תמיכה, אלא גם על רגשי נחיתות של ה'תומכים', שניתן להמשיך ולהכחיש אותם רק כל זמן שהם אכן נחוצים לאותו 'מסכן', רק כל זמן שעדיין צריך את התמיכה שלהם.
כשאותו 'מסכן' מתחיל להתאושש, להבריא, להרוויח ולהיות מאושר, פתאום הם מרגישים שלא צריך אותם, שהוא נהיה 'מעליהם', וזה כבר לא כייף, כי שוב הם מרגישים נחותים.
החברות שתמכו בזמנים הקשים נעלמו כשנהיה טוב כי אולי הן התחילו להרגיש שהן 'פחות' מהחברה שהחלה לצמוח והיתה מאושרת.
בן-הזוג שעצר את ההתקדמות של אשתו פחד, אולי, שאם היא תצא לעבוד, תרוויח כסף ותהיה מאושרת היא לא תצטרך אותו יותר, ואז היא תעזוב אותו.
קצת עלוב, לא?
במקום לבנות מערכות יחסים על אהבה, הערכה, פירגון וצמיחה משותפת...
למה הצלחה של אחרים מאיימת עלינו?
נראה לי שהחברות שניתקו את הקשר כשנהיה טוב, או בן-הזוג שניסה למנוע מבת-זוגו להתפתח, לרזות ולעבוד, עשו כן לא משום שהם אנשים 'רעים', ובוודאי שלא מתוך כוונה רעה, אלא פשוט - משום שצמיחה אישית של חבר, חברה, עמית/ה בעבודה, בן/ת-זוג, או כל אדם אחר עלולה לפעמים לאיים עלינו ולעורר בנו חרדות.
ברמה המודעת או הלא-מודעת, אותה 'מסכנה-לשעבר' מהווה דוגמא לכך שהכל אפשרי, שאם היא הצליחה אולי גם אני יכולה להצליח; שאם היא מרוויחה, אולי גם אני יכולה לצאת מהמינוס; שאם לה טוב, אולי גם לי יש סיכוי לאושר, וגם אני יכולה להיות מאושרת.
אני לא יודעת אם צריך להגיד 'יכולים' להיות מאושרים או 'עלולים' להיות מאושרים...
סיכום: האם את פוחדת מאושר?
לפעמים אנחנו פוחדים להיות מאושרים משום שזה אומר שכשדברים לא הולכים, כשאנחנו רוצים את המציאות שלנו אחרת, כדאי לנו אולי לשנות את איך שאנחנו - מאמינים, חושבים, מדברים, ומתנהגים?
ושינוי זה מפחיד.
אבל אולי כדאי...
אוקטובר 2009
* מיכל רון עובדת בפסיכולוגיה אלטרנטיבית, ומתמחה בריפוי חרדות, בעיות בזוגיות והפרעות אכילה.
דואל: alternatherapy@yahoo.com .
אתר: http://www.michalron.com.
יש לראות את הכתוב במאמר כהמלצה בלבד, ובשום אופן אין לראות בו תחליף לטיפול מסוג כלשהו.
* מיכל רון עוסקת בפסיכולוגיה אלטרנטיבית, ומתמחה בריפוי חרדות, בעיות אכילה ובעיות בזוגיות.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
