גשם 

אתמול בבוקר עוד היה קיץ. השמש הורגשה כאן לגמרי ועימה הלחות והדביקות של הבוקר. למרות שכבר ממש סוף הסתיו והתחזיות מדברות על החורף שכבר בדרך, אני לא התרגשתי. איזה חורף? עכשיו חם. נעלתי סנדלים ולבשתי חולצה דקה. ויתרתי על המכונית כדי להגיע לעבודה ועליתי על אוטובוס. בתיק לקחתי איתי עיתון וספר, בניתי על שעה שקטה בהפסקה שלי, אותה תכננתי לבלות על ספסל באחד הגנים הציבוריים של מרכז הכרמל. פינטזתי על מקום מוצל עם קצת ירוק ורוח נעימה.
אז תכננתי.
באמצע השיעור הראשון החלו השמיים להתקדר, ברקים נראו באופק וכמה דקות אחרי הרעם הגדול מים ענקיים ירדו מהשמיים. גשם.
בלי מטריה ועם סנדלים רצתי אל המפגש הבא. מזל שהוא במרחק קצרצר ונרטבתי רק קצת.
פתאום הכל השתנה. למרות הידיעה על המהפך האפשרי והצפוי לא האמנתי. כי לי זה בטוח לא יקרה. אותי הגשם לא יפגוש ובטח לא היום.
האמת, שאיכשהו הסתדרתי עם הקור שבא פתאום ועם המים שעלי; ניצלתי את ההפוגה כדי לארגן מטריה. אבל העיתון נרטב כולו ועימו התוכניות לשעה של שקט באמצע היום.
חייכתי לעצמי, עד להשתנות המדהימה, אם כי מעט חששתי מהמשך התפתחויות לא צפויות, הרי היום עוד לפני ואני בכל זאת עם טי-שרט וסנדלים.

והיום כבר ממש חורף.
תוך עשרים וארבע שעות משהו אחר לגמרי באוויר. ניצן קטן מבצבץ לו מהשיח שבחצר, זה ששפע עליו הצהובים חייב גיזום. זה שעמד עירום ובודד כל הקיץ ונראה היה שכבר לא יקום לתחיה. השיח אותו אני מכיר מאז ימי ילדותי. ופתאום הוא המלך של הגן עם ניצן קטן של חיים ושל שמחה על גזעו הדק. איזו תחיית מתים מופלאה!
גם החילזון שלא נראה כאן חודשים ורק אלוהים יודע איפה התחבא לו, הגיח מלוא תפארתו וגופו הג'לטיני הדביק מתפתל לו באצילות בחצר. מחושיו מזדקרים קדימה וכל כולו חיוכים ואופטימיות לקראת הימים היפים שעוד נכונו לו ולנו.

ובבית הבוקר פתאום אחר. ריח נקי וחדש של השתנות ושל משהו שמתפתח. איזה כייף להיות חלק מהתחלה כזו שמורגשת בחוץ ובפנים, בגוף ובלב. אפשר לפתוח את הנשימה לבוקר חדש ובאותה הזדמנות לשוב ולהיזכר בה.

השתנות. דינמיקה. התפתחות. אין יציבות מלבד אי היציבות עצמה. ביום אחד הכל מתהפך ומי זוכר אז את התוכניות של אמש. מה שהיום ברור יהיה מטושטש מחר. מה שעכשיו רטוב יהיה יבש וצחיח די בקרוב.
מעגל שמסתובב לו והחיים בתוכו. נדבקים אל היופי שנמצא כל העת ברחם הגדולה של המציאות המשתנה. מציאות משתנה שיש בה שמחה גדולה ועצב גדול במקביל. מציאות משתנה שהמודעות לאי הקביעות השוררת בה, היא התרופה ליסורי ארעיותה.

חורף. ובליבי מחשבה מלאת תקווה על אי יבש לעצמי, עם כוס תה חם. אי יבש שיחליף את האי שהתקנתי לעצמי בקיץ בדמות הבריכה הקרירה והאבטיח המתוק, שתחת צילם חסיתי עד לא מזמן.

טל רביד - בהירות.
מפגשים אישיים וקבוצתיים
www.bhirout.com
04-8711887

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי