הרמוניה של שונים 

חזון אפשרי: החברה כהרמוניה (דינמית) של שונים.
קטע זה מציג חזון חברתי שניתן לסכמו בפשטות - הרמוניה של שונים.
עמדתי הבסיסית היא שזכותו של כל אחד לעצב את חייו הפרטיים, כל עוד לא פגע באחרים.
כל אחד ואחת מאתנו יכול לחשוב ולדמיין כיצד היה חש אם משהו שהוא נהנה ממנו (ואינו פוגע באחרים) היה נמנע ממנו. תנסו רגע.
זאת נקודת המוצא (אבל ממש לא נקודת הסיום) ליצירת חברה שכיף לחיות בה.
חברה כזו תתאפשר אם נצליח לשלב ולאזן בין מבנה הזדמנויות הוגן לבין התייחסות שונה לכל אחד ואחת בהתאם לרצונם וליכולתם. בחברה כזו השוני יתקיים בדרך שאינה מעודדת עימות ויאפשר שיפורים חברתיים לפי הצורך.
לדעתי, ככל שנהיה מודעים יותר לעצמנו ולסובב אותנו נראה שמרבית הדברים המציקים לנו נובעים מעצמנו ומפעולות שאנו עושים או מאפשרים (גם ע"י הסכמה בשתיקה) שיעשו. מסיבה זו מרבית הדברים המציקים לנו ניתנים גם לשיפור.
במקום לפחד באופן עקרוני משינויים עדיף לבדוק האם הפחד מוצדק ומשמש כסימן אזהרה שמונע טעות, או שהפחד לא מוצדק ומהווה חלק מקיבעון מחשבתי שמונע אפשרות לשיפור.
בנוסף, על מנת שהשיפורים יתרחשו יש צורך בעבודה משותפת ושילוב פעילות החל מרמת הפרט והקבוצה ועד למישור הציבורי שבו מתגבש ההסדר החברתי. אני חושב ומאמין שניתן לקדם שיפורים חברתיים גם בדרך אחראית ובפעילות מתמשכת לאורך זמן. אם נחליט שאנחנו רוצים לטפל גם בגורמים לבעיות השונות (ולא רק בתוצאות) ונחשוב על ההשלכות האפשריות של דרכי הפעולה השונות, נוכל לקדם שיפורים רבים. כל פעולה ותרומתה היחסית וחלקה בפעילות הכוללת לקידום השיפורים החברתיים.
על מנת להגיע להרמוניה חברתית צריך מצד אחד לשמור ולהגן על חופש הפרט והקבוצה מפני עריצות הרוב ומצד שני לשמור ולהגן על חופש הרוב מפני קבוצות מיעוט ויחידים מסוכנים.
את הדיון וההידברות בין היחידים והקבוצות השונות צריך לבסס על מידע אמיתי, סובלנות לאחר ולשונה, יחד עם שמירת היחס המכובד לעצמנו. אם נדע, כיחידים וכחברה, להעריך אנשים לפי מעשיהם, דבריהם ודרכיהם נוכל ליצור תשתית להענקת שוויון חברתי בסיסי.
בשוויון הבסיסי כוונתי לשוויון שאינו מושפע מהבדלי תפיסות חברתיות ופוליטיות, אמונה או שיוך דתי, מין ומגדר, השתייכות לאומית, אתנית, עדתית ועוד? (כל אחד ואחת מאתנו יכול/ה לחשוב בוודאי על גורמים נוספים שעלולים ואף יוצרים לעיתים אפליות לא מוצדקות).
על בסיס שוויון זה ניתן להוסיף זכויות נוספות לקבוצות שונות, מבלי לכפות זאת על הקבוצות האחרות וללא פגיעה בזכויות הבסיסיות של האחרים, בודדים וקבוצות, בחברה.
עם זאת, חשוב שאציין שאיני מכוון לאוטופיה אידיאלית (מכל סוג שהוא), שכן איני מאמין בכך.
לדעתי, מרבית האוטופיות אינן מציאותיות, משום שהן מציגות תמונת מצב קבועה ובלתי משתנה, בעוד המציאות דינמית.
על מנת שלא ליצור רושם מוטעה, עליי להבהיר סוגייה נוספת: אנו מוקפים בקריאות (לעיתים נרגשות ביותר) לאחדות חברתית, חשש מפני שסעים וכדומה. ברצוני לציין שאני נגד אחדות חברתית שמתבססת רק על כפייה ובוודאי שאיני מחפש אחידות, שכן יש אנשים שונים וקבוצות שונות בחברה. לדעתי, עדיף שפיוס (במקרים שיש בו צורך ואפשרות) ינבע מרצון ולא מתוקף הוראה או חשש מכך שהאחר שונה וחייבים להיות ביחד. מעולם לא קיבלתי את גישות "כור ההיתוך" למיניהן ואת האלימות שבדרישה לוותר על צביון חברתי ותרבותי רק משום שהוא אחר ושונה. אני חושב ומאמין שניתן, במרבית המקרים, לקחת מכל תפיסה ותרבות את הטוב שבה. איני טוען שבכל התחומים החיבור אפשרי, אבל אני חושב שבמרבית התחומים ניתן למצוא את האיזון הדרוש לשם חיים חברתיים משותפים.
בהקשר זה אציין שאיני רואה התנגשות חברתית (של "עגלות מלאות", "תרבויות" או "ציוויליזציות") הכרחית או וודאית, כי בסופו של דבר מדובר באנשים. במספר תחומים אני אמנם צופה התנגשויות, אבל לדעתי ניתן יהיה להקטין את נזקיהן אם כל אחד ינהג באחריות, גם בזמן המאבק על עקרונותיו. חשיבות הדרך שבה נאבקים נובעת מכך שכאשר פועלים רק באלימות נוצרת לעיתים התחושה שרק האלימות היא זו שקובעת ונוצרת גם מורשת של אלימות.
ניתן יהיה להקטין את רמת האלימות אם נבחן ונעריך כל מקרה בפרופורציה, עם מוסר ודרך האמת. אולי זה לא יהיה קל, אבל זה אפשרי ותלוי גם בכל אחד ואחת מאתנו ובדרך בה נבחר, כל יום ובאופן מתמשך, לחיות את חיינו.
במקום לקטר, בואו ננסה לשפר. אפשר גם אחרת, אם באמת רוצים.
תחשבו בעצמכם ותיהנו מהחיים. (ואפשרו זאת לאחרים).
לתגובות: asaf.zilberberg@gmail.com
מקווה שנהנית מהקריאה, אסף.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי