מעט מילים מתחרזות, אולי מילה אחת עם הרבה משמעות צובעת את הסיפור בעולם שלם.
שמש צובעת את הבוקר באורות ועננים נעים מסתירים את בשורת היום.
הכול נראה אותו דבר
התרמיל של גבי סוחב עמו רגשות, זכרונות ועט שנמצא שם , כמה אירוני,לתעד בימים את הכול.
הפנים אותן פנים שלפעמים במבט עיניים מול מראה הייתי רוצה להיות לרגע מישהו אחר.
פחות להכיר ויותר לשכוח.
מקלפת קליפת החיים הקשה שכיסיתי את עצמי כל חיי ומבינה כמה שברירית היא לחלוטין.
הכאב עצום מכול כשם שאין אדמה תחת רגליי ונפשי נחטת באויר.
ללב דרכים קצרות אך ארוכה הדרך לשכוח.
מתהלכת על שביל והדמעות זולגות מעצמן,שוטפות את שלכת עץ הנשמה שהספיק להשיר את כאבו.
מתגעגעת למילים ולקול שחודר לעצמות וברגע של שקט מצליחה עוד לשמוע.
עוברת לי ספסל ישן שם ישבנו ומתיישבת
מנסה לנשום את הרגע מחדש וריק שם כל כך.
מביטה בעוד תמונה ופוחדת לגעת,להרגיש, הרגש הפך אסור בשבילי.
יכלתי הרבה לשנות ואולי לומר אחרת
יכלת הרבה לשתוק ולחבק
המילים הופכות שנואות והרעש הרבה יותר שקט.
רק לא להרגיש את הלבד.
בלילה, בעת עלטה, שהכול כבר ישן אני מרשה לעצמי לדבר אליך ובטוחה שאתה שומע
המסך ירד וההצגה נגמרת אך עדיין יש תקווה שאולי תבוא ותדליק את האורות.
סיפור קצר עליי בו תמצא את עצמך
סיפור חיים.
or-tal
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



