אני ואתה נענה את העולם- כולם כבר כאן 

כל אחד ואחת מאתנו מגיע לעולם כזרע לשושלת
היהודית הנבחרת... הגברים מקיימים 'ברית' המסמלת-
'הומאניות- מצפוניות', השרירה והמתקיימת בסימן הליכה
בדרך הישר ושמירה על טוהר מידות בן האנוש, לפחות
ברמת- "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך"- הרי הוא
כמובן לא אחר מאשר- 'טקס ברית המילה'.

------------------------------------------

מאמר זה מופנה בעיקר אלינו הגברים- היושבים במרבית
המושבים אשר 'בכנסת ישראל', המאיישים את מרב
המשרות הבכירות במשק הישראלי, המשתכרים בארץ
סטטיסטית בשכר הגבוה יותר מן המגזר הנשי (וחבל שכך)
והחתומים מיום הולדנו על- 'חוזה הברית',
אשר חלקינו הלא מבוטל, לא טרח לבדוק עלמה חתם?...
ולקוראו- אף לא ברפרוף... ואיננו מפסיקים לתמוה מדוע:
'מגיעות לכתובותינו תביעות נזיקין וקנסות ללא ליאות?...'

כאמור, ביום בו כל אחד מאתנו- 'הגוברים' בא אל העולם,
החליט בוראנו להחתימנו על מין חוזה שכזה, אשר
במהלך חיינו נלמד ונתהה על מהות פישרו, במטרה לצאת
אל העולם כסבות סבותינו- כשבידינו- 'דרך- 'built-in
המתווה את תהליכי קבלת ההחלטות והבחירות בעולמינו.
בשלב שלאחר 'חתימת הברית', אנו חיים את תקופת ילדותינו,
ע"פ רוב- 'בירח דבש', מגוננים ע"י משפחותינו וכקטינים אף ע"י
החוק... בקר בהיר אחד (או אולי ליל אפל?...) אנו מקיצים (וקצים...)
לשחר ('ולשחר אליי טרפינו') בגרותנו, בכל הנוגע להצדקת קיומינו,
בזכותנו- העצמית והבלעדית, להנציח/להצניח את חותמנו ביקום.
זהו תום- 'עידן ירח הדבש', או בלשון מעט שונה, המדובר בתחילתו
של- 'עידן הקרח'... אנו בוחנים את העולם, מסתכלים בבבואתנו דרך
מראת העולם, בדמות: הממון הטמון בחובו, פוטנציאל הכברת הסקס,
סממני הסטאטוס החומרניים, השוכנים 'מעבר לגדר'- בדשא הכי
ירוק בעולם בעיניי רוחנו- הלא הוא הדשא של השכן... ולא כפי
שסברנו בשנות נערותנו, בעת הישיבה- 'על הגדר'...

המפתחות עם סמל המרצדס, שפעת המותגים, אפשרויות הבילוי
המגוונות והמפתות... חבר מן העבר- שעשה זאת בגדול... בן דודנו
שבנה- 'בית בישמעאל'... כל הללו לא משאירים ספק קל בלבבנו...
5 דקות של פחד, זה כל מה שנדרש על מנת לממש את 'העצמי'...
ולהההההצצצצללליייחחח'....

כעת, אנו נושמים עמוקות אוזרים אומץ נגשים ליוצרנו ואומרים
לו- לעצמנו- לעולם: "ירח הדבש- היה פשוט מקסים וחלומי...
זה- לא אתה... זה אנחנו... מהיום ננהל- 'מערכת יחסים פתוחה'...
אנחנו- 'נדפוק' את מי שנבחר... וכך, גם אתה..."

מאותו הרגע שברנו את הכלים ושכחנו 'מין הכללים'...
אנו אומרים לנשמתנו: "אני?... אין לי אלוהים"...
ומה עם 'הברית'?... אולי, נואיל ונבדוק בבקשה לרגע:
'האם היא עוד שם?....'


איש, איש באמונתו יחיה... היום אתה למעלה- מחר
אתה- למטה מתחת-'לאמא- אדמה': תפיסתית, מנטאלית,
פיזית... לך תזכור, בעוד כך וכך שנים מהיום,
הכיצד פעם היית משוכנע ש-את-'ה' נחשב ככוח
העליון, ביחס לברית-'אביך שבשמיים'...

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי