גם אם מתקיימת בערה שקטה, נחבאת בגובה נמוך בינות לזרדים, היא לא חייבת להתלקח לכדי מדורה גדולה. מדורה, שמאיימת לכלות את היער כולו על כל יושביו.
כיצד היה נראה העולם אילולא התנקש סרבי אחד בחייו של יורש העצר האוסטרו-הונגרי? האם היתה פורצת מלחמת העולם הראשונה ואולי נדחית או מקבלת צביון אחר?
וממנה, דינמיקת התרחשויות קשורות, שהולידו ארועים ששינו את פני ההיסטוריה ומשפיעים עד היום על חייהם של מליונים.
ומלחמת לבנון הראשונה? האם היתה פורצת בלעדי אותה חוליית מחבלים שארבה וירתה בשלמה ארגוב, שגריר ישראל בלונדון?
הסיבות העמוקות היו ברקע כל העת, יאמרו ההיסטוריונים, אולם המאיץ, הטריגר, הוא זה שהכריע את מועד פרוץ הקרבות.
בחיים האישיים, לעיתים מילה פוגעת קטנה אחת, המכניסה חבר או קרוב לstate of mind של רגישות, עלבון, פגיעות, כעס ורצון עמום לנקמה, מביאה עימה מריבה מיותרת, שלא מוסיפה בריאות לאף אחד. רק מילה אחת...גם אם היה שם משהו שבעבע מתחת לפני השטח והשקט, גם אם היו יחסים מתוחים ועכורים עוד קודם - יריית הפתיחה הביאה את אי ההבנה, את הכאב ההדדי לכדי עימות, לכדי מלחמה. ומלחמות, בין אם הן פורצות בחורף או בקיץ, לא מובילות לשום מקום.
חשוב להתבונן בתהליך ולחקור אותו לעומק. דבר גורר דבר. הארוע הזוחל מתחיל ומתגלגל לו למשהו שיצא מכלל שליטה, לתרחיש שלא יכולנו לחזות מראש.
במבט לאחור, בניתוח לאחר מעשה, נוכל לזהות את הניצוץ. נלך אחורה, נחזור למצב השקט, לשלום או לאי-המלחמה ונתחיל להתבונן מה קרה, מה חולל את המשבר הנוכחי.
כיצד התגלגל לו כדור השלג. איך קרה מה שקרה.
חביות נפט לא חסרות, אך בשביל להדליק אותן נחוץ גפרור.
איננו יכולים תמיד להמנע מלהדליק ולהבעיר, אך אפשר להשתדל שלא להיות פירומנים כרוניים.
השיטה הסודית והבלתי מנוצחת לצימצום הפירומניה, היא באמעות העלאת המודעות.
המודעות, אותה אחיזה ספק רופפת ספק יציבה בידיעה. ידיעת עצמנו וחולשותינו וידיעת האחר ואבני הנגף שלו. הבנת התהליך כולו וביצור ההכרה שיש להמנע בכל מאמץ מלהבעיר, מלהיות הגפרור.
ההתנהגות שלי, ההתנהלות שלי, הדיבור שלי -
יכולים להצית את האחר. היום אני סוער, ההכרה שלי סוערת - ולכן אעשה הכל כדי להרגע. אני יכול לעשות בלגאן היום. הבערה שלי יכולה לכלות אותי ברגע. אני הבעל. אני האישה. אני התלמיד. אני המנהל. אני העובד. אני ראש הממשלה.
גם אלי יכולה הבערה להגיע מכל מקום, מאנשים אחרים, ממצבים שמזמנים החיים - גם אם אני בטוב היום. ברגע זה אני חייב להתרחק מהלפיד שהושלך אלי. אני יכול לראות שזהו רק גפרור, שאינו חייב להצית דבר.
שותפים עקיפים לבערה הכללית הם הפירומאנים הפסיביים, המחממים. אף כי אין הם מלכלכים ידיהם הם עומדים וצופים בהיווצרותה של הדלקה, בהתלקחות - אך אינם עושים דבר. ייתכן שהם אפילו מצליחים לנשנש איזה סוג של רווח עקיף מהמהומה. הם אינם עוצרים את האש שלנו ולפעמים אפילו מלבים אותה - ואחר-כך סופקים כפיהם השמימה, לא אנחנו עשינו את המעשה.
אנחנו צריכים ללמוד לזהות את האנשים הללו ואם אנחנו מזהים התנהגות זו בעצמנו, טוב נעשה אם נתרחק ממנה. אם אכפת לנו באמת מהאחר, נסייע לו לצנן את עצמו מייד עם עליית מפלס הטמפרטורה בהכרתו.
ניקח את חביות אבק השרפה למגרש אחר, מופחת סכנה ושם ננסה לעדן אותן, לאט לאט ובזהירות. כי חבית היא חבית ואבק שריפה הוא אבק שריפה; כעס, כאב, תסכול, פחד שקיימים אינם צריכים להיות מודחקים או מוסתרים או מושתקים. כדאי לגעת בהם במועד, מקום ועיתוי שלא יגרמו להתלקחות, שרק תעצים ותגביר את הקושי הקיים.
דיבור פתוח וכן של אדם עם עצמו, עם קרוביו ועם אחרים - בבית, בעבודה, בכיתה, ברחוב, הוא מפתח חשוב למניעתן של מדורות. אדם החי בסביבה שמדברים בה הוא טעון פחות, מחומם פחות ולפיכך דליק ומזיק הרבה פחות, לעצמו ולאחרים. טל רביד - בהירות.
מפגשים אישיים וקבוצתיים
www.bhirout.com
04-8711887
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
