בשבועיים ומשהו בהם הייתי "פועל לשכה" לא עשיתי זאת מרצון, לא קיבלתי תמורה כלשהי, בוצעה פגיעה בפרטיות וכל זאת תחת איום ואזהרה שאם אסרב אחשב כמי שעובר עבירה פלילית...
הפתיח הזה מחייב הבהרה: מדובר בהשתתפות ב"סקר הוצאות משק הבית וסקר הכנסות" מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
זה התחיל במכתב די סתמי מאת הלמ"ס ובו התבשרנו כי משפחתנו נבחרה להשתתף השנה בסקר . נציג הלשכה ייצור עמנו קשר על מנת לתאם מפגש, ותודה רבה. עוד דבר נאמר במכתב, כי ההשתתפות הינה חובה על פי חוק וכי הנתונים נשמרים בסודיות.
האמת, לא ייחסתי חשיבות גדולה מידי למכתב הזה. כמי שמקבל מעת לעת פניות טלפוניות מגורמים שונים מטעם "מכוני מחקר" או "סקרי דעת קהל" בבקשה להשיב "על כמה שאלות" ונוהג לסרב בעקביות למטלפנים, חשבתי שאפשר יהיה לנהוג באופן דומה גם בפניית הלמ"ס. האם אפשר להכריח מישהו לפרט באזני פלוני מה קניתי, היכן קניתי כמה ולמה? ממתי אני חייב להרשות לנציג השלטון לתחוב את אפו לתוך המקרר הביתי של משפחתי?
טעיתי.
נציגת הלשכה, סוקרת חביבה וחייכנית, מסרה לנו מסמך מטעם היועץ המשפטי של הלמ"ס שבו נאמר כי על פי תקנות הסטטיסטיקה התשל"ב 1972 יש ללשכה סמכות לחייב אנשים למסור לה מידע לביצוע הפעולות הסטטיסטיות שהיא עורכת . מי שאינו מוסר את המידע הנדרש עובר עבירה פלילית.[סעיפים 21 ו-22 לפקודת הסטטיסטיקה.] לא נאמר מה עונשו של עבריין פלילי כזה, המסרב למסור מידע. בפסקה נוספת במסמך נאמר כי הלמ"ס חייבת לשמור בסוד את המידע שהיא אוספת, באופן שאינו מאפשר לזהות למי הוא שייך. קטע מיוחד במסמך מוקדש לאיסור הפגיעה בפרטיות. על פי הנאמר, יש אמנם במידע הנאסף בסקר הלשכה, משום פגיעה בפרטיות אבל הפגיעה הזו אינה עולה על הנדרש. מצוטטות שתי שורות מתוך פסיקת בית העליון שבה נאמר " איסוף המידע בסקרים של הלמ"ס נעשה למטרות סטטיסטיות בלבד, והפגיעה בפרטיות נעשית במידה הנדרשת בלבד לשם הפקת הסטטיסטיקה הרשמית של המדינה.
בנתונים משתמשות גם חברות פרטיות
בדפדפת ההסבר של הלשכה נמסר על השימושים העיקריים בנתונים: קביעת הסל של מדד המחירים לצרכן על בסיס רישום ההוצאות של משקי הבית, נתוני ההוצאות וההכנסות משמשים בסיס לקביעת מדיניות כלכלית חברתית של משרדי הממשלה ויש גם "שימושים אחרים": ע"י חברות במגזר הפרטי חוקרים, ועוד...
השתכנעתי בחשיבות הסקר. לא השתכנעתי בכלל מהחיוב לכפות על האזרח בתוקף החוק הפלילי חובה למסור מידע. אפשר אולי להצדיק חיוב למסור מידע על הוצאות משק הבית כדי שישמש בסיס לקביעת הסל של מדד המחירים לצרכן. אבל מדוע נדרש גם מידע על ההכנסות? מה זה קשור למדד המחירים לצרכן? מס הכנסה לא מספיק למדינה? ומדוע מידע זה נמסר לשימוש גם לחברות במגזר הפרטי, והוא גם משמש חומר גלם למחקרים שונים, חשובים ככל שיהיו. האם השימושים הנרחבים הנעשים בנתונים, אינם פוגעים מעבר למידה הראויה בפרטיותו של מי שאינו מעוניין למסור נתונים על הוצאותיו והכנסותיו לחוקרי הלמ"ס, המאלצים אותו לעשות כך באמצעות הנפנוף בחוק הפלילי?
אתם חושבים שאני מגזים? מנפח סתם עניין? אולי. אבל חכו שיגיע אליכם נציג הלשכה ויבשר לכם שעליתם במדגם. חכו שיציג בפניכם את רשימת המטלות שאתם צריכים לעמוד בהן.
להלן חלק מהמטלות:
המשתתף בסקר מקבל חוברת ובה שורת עמודות. משך חמישה עשר יום עליו למלא, כל יום, את הטופס. בעמודה הראשונה "יתאר באופן מפורט את המצרך או השירות שרכש. נדרש תיאור מפורט, ככל האפשר של המוצר , כלומר חשוב לציין את מירב הפרטים כגון חלה פרוסה, שימורי אפונה ירוקה וכיוב' וכן את מירב הפרטים על השירות. לדוגמא נסיעה במונית שירות, נסיעה במונית מיוחדת. אם המוצר שנרכש הוא משומש יש לציין זאת. לגבי רכישת כרטיסיית אוטובוס, יש לרשום את מלוא התשלום ביום הקנייה. אם נפרעו חובות יש לציין את התשלום..."
בעמודה השנייה על המשתתף לציין "את הכמות . אם המוצר נקנה בתפזורת יש לרשום בטור 2 את מספר היחידות ובטור 3 את סוג האריזה...."
בעמודה השלישית "יש לרשום את סוג החנות כגון סופרמרקט היפרשוק , שוק. אין לרשום "קנייה בקניון" אלא יש לרשום את סוג החנות כגון "חנות נעליים.... "
בעמודה הרביעית יש לציין את התשלום המלא ששולם "כולל מע"מ, הובלה התקנה ובמקרה של קנייה באמצעות תווי קניה יש לציין זאת. ..." יש לצרף קבלות/חשבונית על כל קניה וקניה.
האם הלמ"ס היא גם מס הכנסה ב'
בנוסף למילוי יומי של "יומן הקניות" יש לאסוף מסמכים ולהציגם בפני הסוקר. המסמכים הנדרשים הם: קבלות על רכישות כגון מוצרי חשמל, רהיטים, קבלות בנושאי הוצאות על בריאות, ספורט וטיולים בשלשת החדשים האחרונים. [הפירוט כולל רשימה של מאות מוצרים] קבלות על הוצאות שונות בשנה האחרונה כגון רכישת דירה, מכונית ורכישת רכב מנועי דו-גלגלי או טרקטור. קבלות על ביטוח דירה ומכשירי חשמל,חשבונות ארנונה,מים חשמל,וגז.[החשבון האחרון] שני חשבונות אחרונים של הטלפון הקווי והסלולארי, ובנוסף לכך אישורים על תשלומי ביטוח חיים,קופות גמל,ביטוח מנהלים ,קרנות פנסיה וקרנות השתלמות, פוליסות ביטוח של הרכב [אם ישנו רכב] ביטוח חובה, ביטוח מקיף, ביטוח צד ג' רישיון רכב וכן קבלות על תיקונים אם היו בשלשת החדשים האחרונים. עצמאי צריך לצרף מידע על הכנסה חודשית מתוך דו"ח רואה חשבון. שכירים צריכים להגיש תלושי משכורת של שלשת החדשים האחרונים. פנסיונרים יגישו תלושים בהם רשומה הפנסיה. יש להציג גם תלוש של המוסד לביטוח לאומי במקרה של קבלת קצבה, בו מצוינים סוג הקצבה והסכום.
נדמה לי שבמס הכנסה דורשים פחות... [אולי מפני ששם דורשים רק דיווח על הכנסות]
סיכומו של דבר הבנתי שאין ברירה. אני לא הולך להתעסק עם חכמי הלשכה. אספתי קבלות ונתתי לסוקרת מטעם הלמ"ס שישבה ומילאה בשקדנות את יומן הרכישות, וביקשה גם הסברים: למה שילמת רק 5 ש"ח עבור גיליון יום ו' של "ידיעות" ו - 12 ש"ח עבור "מעריב". זה לא אותו מחיר שאלה? הייתי צריך להסביר שקיבלתי הנחה במחיר על "ידיעות" בתחנת הדלק. ואיזה סוג גבינה? 5% או 9% הקשתה? כאן רעייתי עזרה. ועוד מיני שאלות כאלה. בסך הכול היה די משעשע אם מתגברים על הרתיעה הראשונית. הסוקרת נחמדה. אפילו החלפנו בדיחות...
אבל עולות מספר שאלות די מטרידות:
נתחיל בתמיהות הקלות, לכאורה: הלמ"ס מבטיחים סודיות מוחלטת על הנתונים הנקודתיים ובשום אופן שלא תהיה אפשרות לזהות את המשפחה הנסקרת. מדוע אם כך נדרש האזרח למסור פרטים אישיים? מה אלה רלבנטיים למאפייני ההוצאה שלו. בלמ"ס מסבירים שיש הפרדה בין הפרטים האישיים ובין הנתונים. למה אם כן צריך אותם? התשובה: "כדי שלא תיפול במדגם פעם נוספת". למרות ההסבר קיימת זיקה בין שני הסוגי הנתונים. שניהם מקבלים קוד זיהוי אחיד. מבחינה טכנית ניתן לחבר את הנסקר עם פירוט הנתונים שמסר.
עוד - חובת הסודיות מעוגנת בפקודת הסטטיסטיקה. אבל הפקודה היא משנת 1972. מי יערוב לכך שלא יהיה "עדכון" שיאפשר חשיפת הנתונים לצרכים מסוימים של המדינה? האם כבר שכחנו את הויכוח על מאגר הנתונים הלאומי. האם זוכרים את חיוב הבנקים לדווח למפקח על מטבע חוץ ולרשות להלבנת הון על תנועות מסוימות בחשבונות המתנהלים אצלם. ומה על הקלות בה מבוצעות האזנות סתר על ידי המשטרה? מובן שהכול למטרות ראויות , אבל הכול בעירבון מוגבל.
אין פיצוי על הזמן המושקע באיסוף וריכוז הנתונים
עוד - מדוע החיוב בחוק למסור לנציגי הלשכה כל מידע שיבקשו. אינו כולל הגבלה על התקופה בה ניתן לתשאל את האזרח. מדוע שבועיים שבהם מתבקש הנסקר לפרוש כל הוצאותיו אינם נחשבים לפגיעה העולה על הנדרש בפרטיות? זמנו של האזרח אינו כלול בשיקולים? אין לו ערך? ועל פניו, על פי המצב הנכחי ניתן לחייב ל"שרת" את הלשכה גם לתקופה של חודש. אפילו יותר. אם כבר "שפני מדגם" אז עד הסוף...
כנראה שהלשכה אינה יכולה לגייס מתנדבים, שישמחו לשתף פעולה, נוכח סוגי השאלות והמסמכים שהיא דורשת. על כן היא נזקקת לאכיפה בתוקף החוק הפלילי.
עוד - מדוע לא לחפש מתנדבים שייאותו לספק נתונים בתמורה לפיצוי/תשלום בעבור שעות העבודה שישקיעו באיסוף החומר במיונו ובמילוי הטפסים. התשובה: אין ללמ"ס תקציב. אז מה הפיתרון? לאלץ את האזרח לספק את הנתונים הנדרשים. פגיעה בפרטיות ? אנשי הלמ"ס דאגו להסדיר באופן שיתאים להם את ההגדרה בחוק, תמורה בעבור עבודה? מה פתאום? הכול הולך בכפיה [יש אפילו סעיפי חוק לאכיפה] . "תעשו משהו למען המדינה", זה המוטו, "ואם לא תרצו נכריח אתכם בעזרת החוק הפלילי."
הערה: ברשימת המוצרים, שמספקת הלמ"ס ככאלה שיש לדווח עליהם, מופיעים ספרים תחת הסעיף "שונות". יחד עם סיגריות, טבק וצורכי דת...
מנחם רבויהנתונים: תפקידים בכירים בשירות הציבורי בעבר,כותב דעתן בהווה וסבא לחמישה
אתר המחבר:
http://www.notes.co.il/raboy/
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
