מאת: נסים גבאי gabbai@012.net.il
בוקר אחד... לפני הרבה הרבה... ימים... קמה מדינת ישראל ושיפשפה עיניה בתימהון: נגד כבוד נשיא המדינה הוגשה תלונה על הטרדה מינית.
שומו שמיים, זעקי ארץ... לא יכול להיות.
הכל ידענו על כבוד הנשיא: שהוא מינוי פוליטי, שאיננו מתאים, שחוכמתו לא משהו, שנתן חנינה למורשעי ומצדדי משנתו הפוליטית בערוץ 7... שעשו עליו מערכונים מעליבים ב"ארץ נהדרת"... ושבכלל... מי בכלל צריך את הסמל הזה?... אבל הטרדה מינית? לכזה לפלף? אפילו אני לא האמנתי...
תגובתו הממלכתית של הנשיא לא איחרה לבוא: להד"ם.
שוב חלפו להם הימים... אבל האש לא דעכה. להיפך.
כל יום הביא כותרת סקסית חדשה... ועד שהגענו מהטרדה הזויה... ל... אונס... וממתלוננת אחת... לעשרה... ועוד היד נטויה.
השבוע הגענו לשיא... זמני... כי בעניין הזה בפרט - ובמסחרה הישראלית בכלל - אין דבר כזה הנקרא רגעי - בנסיבות זמניות הכותרת הראשית: המתלוננת מכריזה על היותה שפחת המין של הנשיא, וזה כבר לא מכחיש הסקנדל, ומפרפר טענתו ב... "הסכמתך המלאה ליחסי המין בינינו".
לכאורה: שומו שמיים.
למעשה: תאוות היניקה הציבורית הולכת ומתעצמת... וכולם כבר מביטים קדימה לעבר הפיצוץ הבא עלינו לרעה... לעוד רמת עכירות של תדמיתנו המעוותת והמושחתת בלאו הכי בכל קנה מידה מוסרי, תרבותי, ופוליטי בישראל.
כבוד נשיא מדינת ישראל. עסק במשך רוב שנותיו בכהונותיו הציבוריות - בקיום יחסי מין כאלה ואחרים עם נערות צעירות שעבדו בלשכותיו.
לא להאמין... אבל כל הפרסה הזו של התנהלות כבוד הנשיא ומוסד הנשיאות לאורך השנים האחרונות... ניראות בעיניי כעת כאילו וגם אני נאנסתי !!
מגועל - בא לי להקיא.
משחיתות - בא לי שימוצא הדין עד תום.
מאונס הנערה והציבור ע"י סמל המדינה - בא לי... בא לי... לא יודע מה בא לי !!
לא יודע - כמו שהאבא בסרט ההוא שראיתי השבוע אחרי שכל משפחתו נרצחה למול עיניו... שיצא לנקמה... ולא ידע להסביר מה באמת הוא חש... כי אין לסוג דברים כאלה פירושים... אין מילים...
כך הפוליטיקאים ומנהיגי ישראל בשנים האחרונות. הם גרפו לביוב את כל הסופרלטיבים האפשריים, והשאירו אותנו נדים בין ייאוש לחוסר תקווה...
הם פשוט גדולים מאיתנו.
הם פשוט נבזים ברמות אינסופיות.
הם אינם יכולים אפילו להיכלל ברמות בדיקה אפשריות של המשפט הישראלי... הבינלאומי... הכלל יקומי...
אני חושב... ברגע של אמת... ממש לקראת יום הכיפור הקדוש לחשבון הנפש... כי משהו ענק התפוצץ לנו בפרצוף בשנים האחרונות - ולא נראה לי כי בתי המשפט הם המקום לטפל בסוגייה.
נראה לי כי עלינו לקחת מיטלטלינו, להעמיס תיאוריית יסודות המדינה על כתפינו, ולנסות לבנות מדינה חדשה... כמה מטרים ליד חורבות המדינה הקיימת.
כן... היום אנו חיים על חורבות.
אולי בלבנון... ואולי גם בעזה... חיים על חורבות תרתי משמע - אבל אצלנו לא רואים את התמונה המוחשית הזו בזווית המצלמה המקרינה בטלוויזיה.
אצלנו ההרס הוא מוחלט - אך בלתי נראה. הנה לכם סוף סוף סרט בידיוני שאפילו אני צופה בו.
אצלנו ההרס עצום וגדול משאר העולם - אבל את הרצון לשקם מבקשים להפעיל דווקא באותם מקומות שישראל פוצצה.
חבר'ס: הפיצוץ היה בישראל.
נאנס
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
