פרופ' עדה יונת קיבלה פרס נובל לכימיה, לאחר השקעה של 30 שנות מחקר. אובמה - קיבל פרס נובל לשלום לאחר השקעה של 30 נאומים על שלום - מלאי הצהרות, כוונות וחלומות שלא יתממשו: ההתחנפות של השבדים לארה"ב - הוא פרס פוליטי אבל גם בתחום זה יש גבולות ומידתיות סבירה. פרס נובל לאובמה - הוא חישוק וסנדול כנגד התקיפה באיראן.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
פרס נובל לשלום, לנשיא אובמה - הוא מסר של התרפסות, התחנפות והתבטלות למעצמת על, על כוונות והצהרות בלבד. פרס לנשיא, שמנהל שתי מלחמות במקביל והפתרון לשלום לא ניראה באופק.
הנשיא אובמה עדיין לא הוכיח, אף הישג, באף אחד מהתחומים עליהם הכריז בחגיגות במסע הבחירות המוצלח שלו - שהביאו לבית הלבן.
הרצון לשינוי, הרצון לחידוש לריענון, לציפייה למשהו חדש ומרענן, היא בהחלט מובנת, אבל זה עדיין לא קריטריון לזכייה בפרס כה יוקרתי.
אמנם יש משקל רב, לאישיותו ורצונותיו של נשיא ארה"ב, יש חשיבות גלובלית לחתירתו לשינויים בכלכלה, בחברה, בפוליטיקה ואפילו בהצהרותיו על פירוק הנשק גרעיני.
אבל הצהרות לחוד ומציאות לחוד. כבר אמרתי וכתבתי בעבר, שממשל ארה"ב, בראשות אובמה לא מבינים את המנטליות של המזרח ואת המזרח התיכון בפרט.
ממשל אובמה חושב ומתכנן במושגים מערביים, שאינם נקלטים במזרח התיכון. תכניתו של אובמה להגיע להסכם עם הפלסטינאים, תוך שנתיים, היא בלתי מציאותית בעליל. בכנס פת'ח, שהיה בבית לחם, לאחרונה נתקבלו מספר החלטות, המונעות את השגת ההסכם המיוחל עם הפלסטינאים.
ואלה עיקרי ההחלטות:
א. לא להכרה במדינה יהודית.
ב. המשך המאבק המזוין.
ג. ירושלים (כולה) בירת פלסטין.
ד. זכות השיבה - תשמר.
ה. לא לשכוח - אבו מאזן הוא מכחיש שואה (עבודת הדוקטורט שלו במוסקבה).
לאור החלטות אלה - אין כל בסיס להסדר סופי, מקסימום הסדר זמני מעין הסכם, אי לוחמה, שלום קר, הודנה לטווח ארוך.
הרצון של ביבי וברק להתחיל במגעים עם אבו מאזן, הם לצורך פוליטי בלבד.
דהיינו: לרצות את אובמה מחד ולהראות רצון טוב ומשיכת זמן ובזבוזו על דיונים עקרים מאידך.
להזכיר, גב' ציפי לבני, בהנחיית אולמרט ניסו משך שלוש שנים להגיע להסכם, תוך ויתורים מפליגים, שביבי והליכוד לא יסכימו עליו לעולם, וגם זה נכשל. אי הכרה במדינת ישראל, כמדינה יהודית הוא מכשול בלתי עביר שאסור לוותר עליו.
בתכנית החלוקה ב-1947 הציע האו"ם הקמת שתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית (לא פלסטינית), הערבים סרבו ויצאו למלחמה, שתוצאותיה קבעו את גבולות מדינת ישראל עד 1967.
התעקשות נוספת מצד הפלסטינאים, פירושה, המשך הקיפאון והגדלת גבולות המדינה למזרח, הוספת כל גושי ההתיישבות הגדולים ושליטה על שטחים אסטרטגיים החיוניים לביטחון ישראל.
אם רוצים לשקוע בנוסטלגיה - אפשר לציין את "תכנית אלון" כבסיס לתכנית הליכוד להסדר עם הפלסטינאים.
פרס נובל לשלום לאובמה - מסנדל אותו כנגד תקיפת הכורים הגרעיניים באיראן.
הסכנה, בפרס זה, שהיא מסנדלת אולי גם את ישראל, שזקוקה לאישור ועזרה של ארה"ב והקהילייה האירופית. האם השבדים חשבו על זה? אולי האם יצליחו בכך - העתיד יוכיח.
השיקולים הפוליטיים - במתן פרס נובל לשלום, שונים כמובן משיקולים של פרס נובל לכימיה, רפואה, כלכלה ואפילו ספרות.
אם ניקח הפרסים שקיבלו רבין ז"ל + פרס + ערפאת, על "הסכם אוסלו" ומאמציהם לקידום ופתרון השלום באזור אז, עדיין יש תקווה לעתיד.
למרות הפרס, החיבוקים הנשיקות והציפייה ל"מזרח תיכון חדש", כחלומו של פרס, התוצאות היו מאכזבות בהתאם.
"הסכם אוסלו" - היה כשלון מוחץ עם תוצאות הרסניות עד ימינו אלו.
האלמנט החיובי היחידי מההסכם, שגם מקבלי פרס נובל יכולים להפר ולבטל את התחייבותם להשלמת ההסכם. כך קרה, שערפאת זוכה הפרס, הפר ברגל גסה את "הסכם אוסלו", דבר שאולי מותיר פתח לאובמה לתקוף את איראן כלכלית או צבאית, למרות "הסנדול" שבקבלת הפרס.
מיותר לציין - שאם מדבור בהצהרות שאיפות ל"שלום עולמי", ניתן היה להעניק פרס נובל לשלום - גם לעשרות דוגמניות שנבחרו למיס תבל, שהכריזו חגיגות ששאיפתן להביא לשלום עולמי.
למרות שקשה להאמין שהפרס ישפיע על העולם או על האיסלם הקיצוני, לשנות עמדותיו.
כדאי להאמין שהרי התקווה היא חלק אינטגראלי מחלום ומותר גם לנו לקוות ולחלום.
הערות בענייני דיומא:
1. פרופ' יונת, זוכת פרס נובל לכימיה, התבטאה בראיון בגלי צה"ל, כי לדעתה יש לשחרר את כל המחבלים הכלואים בישראל (בלי קשר לגלעד שליט), ולמצוא פתרון לרצון "להקטין את המוטיבציה לבוא ולהרוג".
2. ובכן, היא צודקת, הרעיון יפה, חבל שהוא לא הוכיח את עצמו בעבר.
3. כדי להוכיח שהיא צודקת, ממליץ על שלוש אפשרויות מעשיות:
א. אם יש לה נוסחה כימית לתיאוריה שלה, אז שתציע אותה.
ב. אם לא, שתתחיל לעבוד עליה.
ג. מציע שתעבוד על נוסחה ש"תסרס" את הרצון של חמאס, חזבאללה, אל קאידה להשמיד את ישראל.
ד. ממליץ שתשקיע מאמצים בהמשך המחקר הכימי כי בפוליטיקה ובהבנת נפש המחבלים והאיסלם - היא חלשה.
4. לא כל גאון בכימיה - הוא גם גאון בפוליטיקה.
5. ברכות על קבלת הפרס.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
