תפקידה של הרב - תרבותיות בחברה הישראלית המודרנית. 

במהלך ספטמבר 2009 נפלה בידי הזכות הגדולה להנחות קבוצה של מנהיגות צעירה מרחבי ברית המועצות אשר הגיע ארצה ללמוד מאיתנו נפלאותיהם של החיים הקהילתיים והרב - תרבותיות בה אני הישראלית דוגלת בכל מעשיי. על פניו היה נדמה לי שזו תהיה עוד קבוצה מיני רבות אותן הנחיתי וניהלתי בעברי המקצועי. כמו בפעמים הקודמות קיבלתי מהמארגנים את רשימת המשתתפים על שמותיהם ואיתה רשימת הפרויקטים שהמשתתפים מעוניינים לקדם בקהילתם. דרך הרשימה ראיתי עוד זוגות עיניים בוהקות ונוצצות הרוצות לעשות משהו משמעותי עבורם ועבור הקהילה בה הם חיים.
רק שהפעם הקבוצה הייתה שונה ומיוחדת במינה. זו הייתה קבוצה של צעירים בשנות השלושים לחייהם בממוצע, אלה היו חברים שלא התעניינו בעלייה לארץ ישראל. אלה היו צעירים שהיו מעוניינים לתרום את מנת חלקם לעיצוב הקהילה היהודית ברחבי ברית המועצות בערים בהם גדלו, צמחו והתפתחו כל חייהם. עם הקבוצה הזו גם אני חוויתי חוויה נוספת המבהירה לי מחדש את משמעותה ותפקידה של הרב - תרבותיות בחברה הישראלית המודרנית.
מרגע שהוצע לי להנחות את הקבוצה הרגשתי שהפעם ההדרכה הולכת להיות שונה, המשתתפים יהיו שונים ואני חייבת לספק להם חוויה לימודית קצרה ומהנה השונה בתכלית מזו המסופקת על - ידי תוכניות תיירים. ידעתי כי הצעירים האלה מגיעים עם מטרה ברורה העומדת בקבלת כלים לבניית קהילה יהודית פלורליסטית. הוקסמתי מהזכות שנפלה בחלקי לתת להם כלים חדישים לבניית קהילה שיש להם הזכות לבנות אותה.
המפגש בינינו היה מרתק ומורכב למדיי. הם בוגרי מסגרות לחינוך יהודי שנבנו על - ידי ארגונים בין לאומיים כמו הסוכנות היהודית, הג'וינט, בית הילל, חב"ד ועוד. בהתחשב במאפיין המרכזי של הקהילה העומד על טוטאליות בעשייה ובאדיקות האורתודוכסית, לדבר איתם על בניית קהילה עוד ניכה. החינוך של כל אחד מהמסגרות המצוינות מעלה הטביע את חותמו העמוק בצעירים אלה, כל אחד בדרכו כבר הפנים את יהדותו. עבורי הסמינר עצמו היה לסימן של תקופה חדשה עבור יהודי ברית המועצות אלה שנשארו בארץ מוצאם וממשיכים בהן את חייהם.
יתר על כך, חלקם הגדול של הפרויקטים שמבקשים הם להקים מדברים על קיום יחסי גומלין בין קהילתיים ולפתח מערכות יחסים בין דוריים, בין עדתיים ובין דתיים, כלומר, לפנות אל העדות והדתות הסובבות אותם להזמין אותם לשיח פתוח תוך הכרות עם מסורות ותרבויות השוכנות זו לצד זו. ברור לגמרי שזהותם של צעירים אלה ברורה להם מאוד, פחות שומעים אצלם את הרצון לעלות לארץ, יותר ויותר נשמע כבר קול אחר, להיות לקהילה פלורליסטית בארץ מוצאם.
לאורך הסמינר הסתכלתי עליהם בגאווה גדולה. הרי כל אחד מהם חזר לשורשיו היהודיים תוך קיום חיים נורמטיביים, כלומר, לימודים, קריירה, הקמת משפחותיהם, חיי חברה ותרבות ענפים ורגילים כמיוחלים לכל אחד בעולם הזה. ראיתי בהם דור שצמח אחרי דור המדבר שנוצר בוואקום שלאחר נפילת חומות הקומוניזם. בכך הם היו שונים מקודמיהם. הם בשלים להיות לקהילה יציבה הבונה את דרכה בפיתולי החיים בחבר מדינות עצמאיות בראשית המאה ה - 21.
על פניו נראה כי אותה התופעה מתקיימת בחברה הישראלית עם גלי העלייה השונים. קם לו דור שבהיבטים החברתיים מבקש להקים קהילה עצמאית בעלת זהות ברורה שתקיים יחסי גומלין עם חברה סובבת. כך היה ויהיה עם כל גלי העלייה. כך היה עם עדות המזרח לאחר קום המדינה, ואותו תהליך בדיוק קורה עם עליות אחרונות מברית המועצות לשעבר, עם עלייה מצרפת, מארצות הברית ומאתיופיה. כל קהילה מבקשת להכיר במורשת משלה ולאחר ההכרה הזו לבנות יחסי הגומלין.
על פניו הכל נראה אותו הדבר. אבל יש שני הבדלים מהותיים ביותר. האחד נעמד בכך שברחבי חבר מדינות עצמאיות, בדומה לרוב המדינות המפותחות, הדת מופרדת מהמדינה. האדם יכול להיות יהודי גם מכוח הזרע וגם מכוח הבחירה. הוא יכול להיות יהודי כזה או אחר כל עוד יבחר להשתייך לקהילה היהודית הדלת של הקהילה פתוחה. יהיו סיבותיהם אשר יהיו להצטרף לקהילה היהודית הנו תהליך קל ביותר, רק תבוא, תשתתף בחיי הקהילה ואתה חלק ממנה, אתה שותף פעיל בקהילה.
בשעה שבארץ הדת אינה מופרדת מהמדינה לרבים מאיתנו להיות יהודי ולהיות ישראלי שווה אותו הדבר. יתרה מכך עוד לפני שתהיה חלק מקהילה כזו או אחרת עוד יבחנו את יהדותך וידקדקו בציציות, יעבירו אותך תחקירי השפלה ובדיקה על זהותך היהודית ולעיתים אף ישכחו שאתה ישראלי. הזהות היהודית הפועמת בעורקינו עוד דורשת בחינה מדוקדקת של טיבה ולא בהיבט ההלכתי, קטונתי מלקבוע הלכות. אבל בהחלט דורשת הבחנה חברתית ברורה יותר בין היותנו חלק מהעם היהודי לבין היותנו עם שיושב בארצו הלו היא מדינת ישראל.
ההבדל הנוסף והמהותי לא פחות כי מדינת ישראל הנה מדינה צעירה שבשנות קיומה הגיע להישגים רבים שעדיין מתקשה להתגאות בהם. עם ישראל יודע להתאחד בשעת מלחמה, יודע לתת כתף זה לזה מבלי לבדוק בציציות רק בימים של איום בטחוני. דפוסי המאבק ממשיכים ללוות את החברה הישראלית גם בימי השקט היחסי בימים אלו נשכחת האחדות הלאומית וכל פעם מחדש מתעוררת התופעה של חיפוש האויבים בתוך העם ושנאת חינם בין האחים.
ובדומה לשני אחים לאותה משפחה שאינם דומים הם, כל אחד שונה באופיו ובמעשיו כך גם העדות בעם ישראל שונות זו מזו. יחד עם זאת כמו אותם האחים בני אותה משפחה הם, כך גם העדות הם בנים לאותו העם. בשונה מהמשפחה ששני האחדים גדלים לאותם ההורים ורוכשים ערכים דומים, בני העדות השונות גדלו להורים שונים, גדלו למסורות שונות ולמורשת השונה זו מזו אך כל אלה הם בנים לעם היהודי.
בחברה הישראלית תפקידה המשמעותי ביותר של הרב - תרבותיות עולה על הערכים האחרים כדי לאחד את עדות ישראל, לפתח ולטפח לאומיות ישראלית, להתחיל ולייצר את המכנה המשותף בין כולם על יסודות יהודיים ודמוקראטיים שאינם מבוססים רק על אחדות לשעת מלחמות. על החברה לטפח דפוסים לאומיים וחברתיים המכירים בייחודיות ובונים את המשותף בכל רובדי החיים. בימים של השקט היחסי נדרשת לנו הרב - תרבותיות כדי לטפח את החברה הישראלית המאוחדת פנימה ולהיות לכוח מחוצה לה.
כך עם הדרכה של אותה קבוצת צעירים מחוץ לארץ התבהרה לי מחדש המשמעות החוזרת ונשנית של הרב - תרבותיות שפעמים רבות מביאה פרשנויות מוטעות להגדרתה ולתפקידיה בחברה הישראלית. הרי שבסופו של דבר היא זו המביאה דרך להמשך קיומה של מדינת ישראל מהבחינה החברתית, מהבחינה של הבנת מהותה של המרקם החברתי הישראלי על גווניו המצריך הבחנה והבהרה מחודשת של הלאום הישראלי.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי