"כבר ימים קודם לכן הרגשתי את סוף דרכי בהפשטה.הרגשתי כמעלה גירה אנוכית,הרגשתי גועל ,כי לפתע פתאום התחוור לי שמה שצפיתי כ'שחרור צורות', מנקודת המבט שלי, לא היה אלא צורה אחת שחזרה על עצמה."(אביגדור אריכה בן שמונים-מאמר ב'הארץ' 1.05.09)
כמו כולם אני מפרק עבור התלמידים שלי בחוגי הילדים, עבור הבנות שלי (ואני לא משתתף בתחרות האבא המושלם-בשום קטגוריה) את המערכה לקרבות בודדים, את הקרב הבודד למספר מהלכים. בסופו של דבר זה מתמצה בזה: עכשיו את תנסי להזיז את הרגל - צעד אחד קטן, את מוכרחה. ואפילו אותו צעד בודד קשה כל כך ובעייתי כל כך ('איך אתעורר משנתי ואין בליבי אמונה?'), בכל כוחי (ולהפך, בכל סבלנותי ואמונתי). אני מנסה ליצור אצל התלמיד דינמיקה של תנועה,של אמונה ('איך אתעורר משנתי ואין בליבי אמונה?'). (כרגע אני אאמין בשבילך. עכשיו את תאמיני בשביל שנינו)
למי שעוסק באמנות, תסכול הוא חדשות יום יומיות ולא בהכרח רעות. באמנות הכישלון הוא מרבץ מופלא של חומרי גלם - האמנות של של המאה האחרונה היא לפעמים, כך נדמה לי, סך כל המבואות הסתומים והתקועים, איך-שלא-צריך-לצייר הופך להיות הדרך לצייר (ציור)
"היום אין לי צורך בספרים ובהתקדמות, יש לי צורך בגורל וביגון כבד כאלמוגים אדומים." (ויקטור שקלובסקי-'גן חיות או מכתבים לא על אהבה').
באמנות הכישלון בדרך כלל מענייין יותר מההצלחה. ההצלחה משכפלת - המוטציות הן התקווה שלנו לעתיד טוב יותר (בכל פעם שאני נפגש ב"כוכב נולד" אני מתוסכל מהדרך שבה הם לוקחים את פיסות הכישרון הלא-מעובד הזה, שיש בו גם קולות מקוריים והופכים אותם "לפרפורמרים" ששרים "נכון").
כולם רוצילם להצליח. אני שומע את הנהמה הזאת מסביבי - לא משנה במה, לא משנה איך, הפכה הצלחה לחזות הכל. מול הנהמה הזאת יש לי צורך להפוך להיות מאמן אישי לכישלון: 'אצלי תבואו להיכשל', אני רוצה להגיד, 'זה יעשה מכם אמנים טובים יותר - אולי גם אנשים טובים יותר'.
הסדנה לאומנות,ציור פיסול,עיצוב
http://sadna4u.com
ציור
פיסול
צילום
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
