שאלה.
מזה קדוש?
תשובה.
כשניגשתי לבדוק מה התרגום למילה קדוש, באינטרנט וגם במילון, קיבלתי מגוון רחב של תרגומים לתיאוריות פילוסופיות מיסטיות ודתיות.
כמו: נעלה ונשגב, כליל השלמות והטוהר בייחוד כתואר לאלוהים, צדיק דגול ונעלה במוסריותו הדבק בדרכי השם, שהקדושה שורה בו שאינו חולין, מי שמסר עצמו לקידוש השם, קדוש ניתן למי שמת, בגלל שבחייו הוא חוטא ואילו לאחר מותו הוא לא יכול לחטוא, כמו כן אלוהים הוא קדוש, בתי תפילה זהו מקום קדוש, בית קברות זהו מקום קדוש, קברים זה מקום קדוש, אנשים קדושים, ספרים קדושים, בתים קדושים, מוצרי קדושה, חפצים קדושים, מים קדושים, אווירת קדושה, ועוד.
כלומר, כמעט כל מה שאפשר לשייך למיסטיקה ולדת הוא קדוש.
לדעתי ההתייחסות למילה קדוש שגויה.
אפשר להכתיר מישהו כקדוש וליצור קדושה, ולייחס את הרגשת הקדושה כלפי כל מיני גורמים שהם חיצוניים לגוף הפיזי.
אבל זו התייחסות שנובעת מהזיה רגשית, לכן את הקדושה ניתן לעשות אך ורק באמצעות ההרגשה הפנימית, האישית, המחשבות ובדמיונם של האנשים, כלומר קדושה זהו משהו אישי, פנימי, רגשי ולא משהו חיצוני.
כלומר, במציאות האמיתית אין דבר כזה קדוש, קדושה.
קדוש זו מילה שהומצאה ויוחסה, כדי ליצור מציאות שהיא אשליה, אם במודע ואם שלא במודע.
אנסה להסביר:
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, עדיין המין האנושי עוד לא הגיע לתובנה לזהותו האמיתית, ולכן היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי, נעשית באופן שגוי, הן מהבחינה אבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
כלומר, בן האנוש בשלב זה של התפתחותו עדיין לא כיוון את גופו הפיזי כדי להתאים את עצמו, לזהותו האמיתית ולמציאות האמיתית שבה הוא חי, לכן הוא חי בהזיה רגשית, והוא יוצר לעצמו מציאויות שהן אשליה.
כיוון שכך, וכיוון שבשלב זה המין האנושי חי את חייו, כשהוא מפעיל את גופו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שהם גם הרגש הטוב וגם הרגש הרע, נוצרה לה מציאות, שבה בן האנוש שלא רוצה להרגיש את הרגש הרע שבו, מחפש לעצמו באופן אינסטינקטיבי תמיד להרגיש טוב, ועם הנדנדה הרגשית הזו הוא חי ויוצר לעצמו מציאויות שהן אשליות רגשיות.
מה זה כל זה קשור לקדוש ?
הקשר לקדוש קשור לצורך והנזקקות הרגשית של בן האנוש להרגיש טוב עם עצמו, כדי שלא להרגיש רע עם עצמו.
לכן, בן האנוש יצר לעצמו את הפולחן הרגשי, שמטרתו להשתחרר מהרגש שגורם לו להרגיש רע עם עצמו, ובכך לעבור ולהרגיש את הרגש שגורם לו להרגיש טוב עם עצמו, ונושא הקדושה שמיוחסת לכל מיני גורמים שהם כביכול חיצוניים ו/או מיסטיים מאפשר לבן האנוש את המעבר הרגשי להרגשה הפנימית הטובה.
מציאות זו היא אשליה רגשית, ולכן אין לכך כל קשר למציאות האמיתית ובעיקר לרוחניות.
אם כך מהי זהותו האמיתית של בן האנוש ?
זהותו האמיתית של בן האנוש היא, כאשר הוא רגוע, רציונאלי וענייני, כלומר ללא הרגש הפנימי הטוב, וללא הרגש הפנימי הרע.
כיום בן האנוש לא מודע לזהותו האמיתית, ולכן זהותו משתנה בהתאם לרגשותיו הפנימיים, והוא אינו מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, ולכן בן האנוש חי את חייו כשהוא רגיש, אמוציונאלי, כשחייו מתנהלים שלא באופן ענייני, כלומר מבחינה תודעתית אישיותו התנפצה לאין סוף דמויות, וכמספר הדמיות כך מספר ההתנהגויות הרגשיות שמלוות לכך.
איך כל זה קשור לרוחניות ?
כל נושא הקדושה אינו קשור לרוחניות, אלא לדתות.
יש הבדל משמעותי בין הנושא הדתי לנושא הרוחניות.
אמונה היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכל.
לדתות הנושא של הקדושה משמעותי מאד, ואילו נושא הקדושה אינו קשור כלל לנושא הרוחני.
אלוהים של המאמינים שמשייכים את עצמם לדת מסוימת, הוא אינו הבורא הקשור לנושא הרוחני.
אלוהים שמוזכר בדתות, קשור לתהליך ההתפתחותי של בן האנוש שמחפש אחר זהותו האמיתית, כדי להבין את המציאות האמיתית שבה הוא חי.
הבורא שמוזכר בנושא הרוחני הוא אשר ברא את תוכנית הלימודים של המין האנושי שנקראת אבולוציה, העולם והיקום.
כדי לפתור את החידה לעצם קיומו של הבורא, צריך בן האנוש קודם כל להתחבר לזהותו האמיתית.
לכן, לא ניתן בשלב התפתחותי זה של המין האנושי, להבין את עצם קיומו של הבורא ואת הנושא הרוחני, כל זאת עוד לפני שבן האנוש התחבר לזהותו האמיתית.
כלומר, נושא הקדושה, אלוהים הקשור לדתות, קשור לתהליך החיפוש אחר זהותו האמיתית של בן האנוש.
מסקנה:
כיוון שבן האנוש אינו מודע לזהותו האמיתית, כיוון שכך, הוא אינו יודע מהי המציאות האמיתית שבה הוא חי, כיוון שכך, הוא חי בפחד עם עצמו.
כדי לנטרל את רגש הפחד הקיים בבן האנוש מהלא נודע, הוא המציא לעצמו אין סוף סוגים של פולחנים רגשיים, פולחנים אלו מאפשרים לו להרגיש טוב עם עצמו.
הקדושה שמיוחסת לכל מיני גורמים כאלו או אחרים היא אחת מאין סוף סוגי הפולחנים הרגשיים שהמציא לו בן האנוש.
סיכום:
כיוון שהקדושה קשורה לרוב לעולם המיסטי, לעולם הדתי, נוצרה לה מציאות שבה בן האנוש מאמין בכל מיני אמונות שהוא יצר לעצמו, אבל אמונה היא אינה הבנה, ולכן בן האנוש הלך לאיבוד באין סוף המחשבות והדמיונות שהוא יצר לעצמו, כשהוא משליך את המושג קדוש ו/או קדושה על כל מיני דברים כאלו ואחרים.
בן האנוש המאמין במישהו קדוש ו/או במשהו קדוש מתנהג בהתאם, כלומר הוא חושש הוא מפחד, ולכן הוא גם מבולבל ולא יודע מה לעשות.
כתוצאה מכך, הוא חי במציאות שהיא אשליה, והקדושה היא חלק מאותה אשליה.
המסר במאמר:
המושג קדוש הומצא על ידי בן האנוש שחי באשליה, ואין לקדוש ו/או לקדושה כל קשר למציאות האמיתית, כולל לנושא הרוחני, להבנתי.
יוסי קרמר - מלווה להתפתחות אישית.
לבלוג שלי - http://yosikramer.cafe.themarker.com/
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
טלפון - 04-8224276.
טלפון + פקס - 04-8224275.
במאמרים שלי תמצאו גישה שונה לתפיסה ולתרגום של מהות החיים, כלומר מי אנחנו ומהי זהותנו האמיתית ויעודנו בחיים.
יוסי קרמר - מלווה ומכוון למודעות והתפתחות.
לבלוג שלי - http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
טלפון + פקס - 04-8224275.
טלפון - 04-8224276.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
