סוגי תאגידים 

ה"תאגיד" הינו מושג אשר כולל כמה סוגים של התארגנויות אשר נבדלות זו מזו בדינים החלים עליהן ובאופן בו הן מוקמות. חברה היא צורת ההתאגדות הנפוצה ביותר והמוכרת ביותר. כאשר קבוצה של אנשים (תאגיד מסוג חברה יכול שיהיה בו אדם אחד המחזיק בכל מניותיה) מחליטים לפעול יחדיו, להתאגד, נולדת ישות חדשה- התאגיד. מיד עם היווצרותו מוענק לכל ישנו מעין "מספר זהות" משלו. התאגיד יכול להיות בעל זכויות וחובות, יכול לחתום על חוזים עם צדדים שלישיים ויכול לתבוע ולהיתבע ללא קשר לאנשים שיצרו ופועלים בה- זוהי האישיות המשפטית הנפרדת. מאמר זה ימפה בקצרה את הסוגים השונים של התאגידים ויעמוד על מאפייניהם הייחודיים של כל אחד מהם. ניתן לחלק את עולם התאגידים לשתי קבוצות עיקריות:
1. תאגיד ציבורי- תאגיד מסוג זה מוקם מכוחו של חוק ופועל בשדה הציבורי בלבד ומצוי בשליטת המדינה (בנק ישראל למשל). מאמר זה לא יעסוק בסוג זה של תאגידים.
2. תאגיד פרטי- תאגיד אשר פועל בתחום המשפט הפרטי בלבד. קיימים 5 סוגים עיקריים של התאגדות פרטית:
חברה
חברה הינה גוף בעל אישיות משפטית נפרדת המוקם מכוחו של חוק החברות או מכוחה של פקודת החברות. בעליה של החברה הם בעלי המניות ומספקי ההון העצמי של החברה וזכאים ליהנות מרווחיה, לאחר שנושיה (בעלי החוב) קיבלו את חלקם. כל בעלי המניות של החברה מהווים את "האסיפה הכללית" של החברה. גורם חשוב נוסף שחשוב להכיר הינו הדירקטוריון שמהווה את מועצת המנהלים של החברה, המתמנה על ידי בעלי המניות, מפקח על המנכ"ל, וקובע מדיניות החברה. בכדי להקים חברה יש חובה להגיש בקשה לרשום את החברה אצל רשם החברות שכן, תנאי מקדמי הינו בדיקה כי מטרותיה של החברה אינן בלתי חוקיות, בלתי מוסריות או סותרות את תקנות הציבור (לבקשת הרישום יש לצרף עותק של תקנון החברה, הצהרה של דירקטורים ראשונים והצהרה של בעלי מניות ראשונים). חברה יכולה להיות מסווגת בכמה אופנים נוספים: מרבית החברות נוהגות להגביל את אחריות בעלי המניות שלהן באופן שאלה אינם חבים, למעט חריגים, בחובותיה של החברה. אופן הגבלת האחריות צריך להיות מוגדר בתקנון. חברה אשר מוגבלת באחריות חייבת לציין בסוף שמה את המילה בע"מ. סיווג נוסף שחשוב להכיר הינו בין חברה ציבורית לחברה פרטית: חברה ציבורית הינה חברה אשר מניותיה רשומות למסחר בבורסה בישראל או בחו"ל. כל חברה שאינה חברה ציבורית, מוגדרת כחברה פרטית.

אגודה שיתופית
כמו חברה, גם אגודה שיתופית חייבת ברישום (אצל רשם האגודות השיתופיות) כתנאי לקיומה וגם היא בעלת אישיות משפטית נפרדת לעומת חבריה. אך בניגוד לחברה, אגודה שיתופית היא למעשה מעין קואופרטיב, שאינה מיועדת למטרות רווח ומבוססת על שוויון בין חבריה ובאה לבטא את עיקרון השיתוף בעוד שבחברה יחסי הכוחות בין החברים בה מושתתים על ריכוז הון ומספר משתנה של מניות בין חבר לחבר. ראוי לציין כי 7 הוא המספר המינימלי של החברים היכולים להקים אגודה שיתופית. הדין החל על אגודות שיתופיות מוסדר בפקודת האגודות השיתופיות.

שותפות
גם כותב שורות אלו מצוי תחת כנפיו של תאגיד מסוג שותפות אשר למעשה מהווה את היחס בין אנשים המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים ומוסדר בפקודות השותפויות. בניגוד לחברה ולאגודה שיתופית, השותפות אומנם חייבת ברישום, אך הלה אינו תנאי מחייב לקיומה של השותפות. הבדל משמעותי נוסף בין שותפות לחברה הינו שחברי השותפות חבים בצורה בלתי מוגבלת כלפי צדדים שלישיים ועל כן לא יכולים להוסיף לשם השותפות את המילה בע"מ. אחת הסיבות לכך היא הרצון כי על בעלי מקצוע כמו עורכי דין לא יוכלו להסתתר מאחורי גבה של גוף כמו חברה וירשו לעצמם לנהוג ברשלנות. יחד עם זאת קיים סוג נוסף של התאגדות- שותפות מוגבלת, אשר מאפשר מידה מסוימת של הגבלת אחריות של חלק מחברי השותפות. סוג זה של שותפות חייב להיות לפחות שותף כללי אחד החב בכל חיוביה ולפחות שותף אחד מוגבל באחריות בגובה ההון שהכניס לשותפות.
המספר החברים המקסימלי לשותפות הוא על פי רוב עשרים ובמקרים חריגים עומד על חמישים.

עמותה
להבדיל מחברה, אדם אחד אינו יכול לייסד עמותה ומטרת ההתאגדות של עמותה צריכה להיות למען מטרה חוקית אינה מכוונת לחלק כספים לחבריה וכי מטרתה העיקרית של העמותה אינה עשיית רווחים. הדין החל על סוג התאגדות זה הוא חוק העמותות ולפיו אין לרשום עמותה השוללת את קיומה של מדינת ישראל או את אופייה הדמוקרטי- בדיקה זו נערכת על ידי רשם העמותות. כמו כן, עמותה מחייבת לציין בסוף שמה "עמותה" או "עמותה רשומה" (ע"ר). בנוסף, כל תאגיד רשאי להיות חבר בעמותה אך אם מדובר באדם בודד, עליו להיות מעל גיל שבע עשרה. בעמותה חייבים להיות מספר גופים כגון ועד מנהל (מעין דירקטוריון), ועדת ביקורת ואסיפה כללית (בדומה למה קיים בחברה).

חברה לתועלת הציבור
למרות השם המטעה, ישנו דמיון מסוים בין חברה לתועלת הציבור (חל"צ) לבין עמותה שכן על פי חוק החברות, יש לקבוע בתקנון של חל"צ כי התאגיד הוקם למען מטרות ציבוריות בלבד כגון איכות סביבה, רווחת הקהילה, חינוך וכו' וגם כי לא תהיה חלוקת רווחים או חלוקה אחרת לבעלי המניות. עם זאת, עמותה נדרשת להתאגד למטרה חוקית (אשר לא חייבת להיות ציבורית) ודי שמטרתה העיקרית של העמותה אינה עשיית רווחים. לעומת זאת, חל"צ נדרשת להתאגד למטרה ציבורית בלבד ונאסר עליה באופן גורף לעשות רווחים. חברה לתועלת הציבור חייבת לציין בסוף שמה "חברה לתועלת הציבור" או "חל"צ".

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי