חינוך ממלכתי וביטחון: כבוד הנשיא ושר החינוך, כבוד הרמטכ''ל. 

כדי להעביר את נוצת המחשבה דרך קיר קופסת הזכוכית, יש צורך באבן.
טאי צ'י איציק.

כבוד הרמטכ"ל
אני מבקש להחזיר לצה"ל את אות מלחמת שלום הגליל,
ומבקש שיושב לי אות השרות המבצעי.
האות הזה נמנע ממני כחייל ששירת יותר מחצי שנה מעבר לקו הגבול
בתקופה שבין מלחמת יום כיפור ועד הסכם השלום עם מצרים,
ושורה של מבצעיות שקדמו למלחמת לבנון.
הוא היה חסר לי בזמן שסדירים אחרים שהיו זכאים לו וענדו אותו בגאווה
כשעלו על מדי א'. לדעתי האות הזה נמנע ממני כי סירבתי בעקביות
לתפקידי פיקוד שמציבים דילמות מוסריות. מחמת הספק העצמי.
את אות מלחמת שלום הגליל אני מבקש להחזיר כי קיבלתיו שלא בזכות.
מן היום שהבנתי שתהיה מלחמה,השתמטתי והייתי לסרבן מצפוני אפור
ועד אוהל המחבוש כמעט הגעתי. כשתמה המלחמה שבתי
לשרת במילואים עד לשחרורי מפאת גיל.
כחייל צעיר הבנתי שהחינוך אותו קיבלתי אינו מאפשר לי לקחת אחריות
ולדבוק במשימות שמעוררות ספק מוסרי, ועל כן תמיד העדפתי להיות חייל
פשוט. הרוב לא נהגו כמוני, אך אפשר שישנם רבים כמוני.
כבוד הנשיא.
כבוגר מערכת החינוך של פעם אני חושב שנהגתי נכון,
כי השנים שעוברות מראות את ביטחון ישראל
בראי ההיסטוריה ,נכון יותר ממה שהיה כל קונצנזוס בזמנו.
החינוך שקיבלתי כיליד הארץ בנגב היה טוב בהרבה מהחינוך שמקבלים היום
ילדי הפריפריה בנגב. לשונם של עולים חדשים תוקנה בידי ילדיהם ולמדו
להגיד שני חלונות ולא שני לירות. ההעשרה הייתה שופעת.היום ילדי כמו כולם מדברים עברית משובשת של מספרים בנקבה במקום זכר, שמוקנית להם בכיתה, ואין דרך לתקנם. מבקשים אחר גאולת האדמה באשרמים מרוחקים וחלקי ארץ נעזבים,
או בנירוואנה אולטימטיבית של מדיטציה בישיבה על הרצפה בבית הספר.
ישיבת סיגוף של תלמידי חכמים אל שולחן הדעת אינם לומדים.
או בשפה של חול, לא לומדים ולא מלמדים את הישיבה
בכיסא כעמדת עבודה ולמידה.
כבוד שר החינוך
מאז תלמודי החינוך המשיך להשתנות ,ותמיד היו רק מורות חיילות
ולעולם לא מורים חיילים.
בבית הספר בו לומדים ילדי כבר שלוש עשרה שנה לא היה מחנך ממין זכר.
לעיתים מופיע מדריך בהעשרה ונעלם אחרי חודשיים.
לעיתים מורה לחינוך גופני מידי כמה שנים. שלא כמוני, בני עדיין לא זכו לקבל
חינוכם והעשרתם מידי מורה גבר. והגדול שבהם כבר כמטחווי עין מן הגיוס.
מאז קום המדינה חל בישראל תהליך של הקצנה מינית-כמותית בחינוך הממלכתי.
דורות רבים של בוגרי תיכון שהתחנכו רק על ידי נשים החל מן הגיל הרך ועד סוף הנערות.
דורות של חיילים לוחמים שלמדו לחשוב,להתנהג ולהתנסח , לחשב ולקרוא ולכתוב מידי רוב מוחלט של נשים.
כך הוא המצב בפריפריה, כך הוא בקרב שכבות העוני, ובכל יישוב
שיד תושביו אינה משגת השכלה פרטית ומאוזנת יותר.
כך הוא במסדרונות המנהלה של משרדי החינוך והממשל והמשפט.
אפליה מינית בהכשרת מורים וקידומם שנובעת מדורות של חינוך דל שכר.
אפליה סמויה של העדפה וקידום מורות מנהלות ותלמידות.
העצמה נשית מודעת שהיא חלק מחוויות הלמידה של רוב תלמידי ישראל.
ולא ממקום מושכל של שיעור חינוכי על קידום מעמד האישה.
וכל זה אינו באשמת הנשים חלילה, אלא מתוך השקפה שכוח עבודה נשי הוא זול,
זול מכדי שהגברים יסכינו לו, והרי זאת אינה האמת כלל. רמת השכר למורה
שהיא -אם-אם חד הורית לא הייתה מביישת אף גבר. הסיבה האמיתית היא
ההרגל של המהות הרוחנית בעם ישראל מאז מלחמת לבנון: הנשים בחינוך
וברווחה, וסעד ומנהל:
הגברים בביטחון ובכסף, בניהול או באבטלה מאונס.מטעמים של כלכלה זולה.
כבוד הנשיא: חינוך חד מיני הופך את האדם לחד מימדי, שהופך את הספק המוסרי לוודאות של היעדר ספק. הופך את עסקת הטיעון לתחליף לצדק, את המקובל והנהוג לאי אמת מתמשכת. זהו המדבר הרוחני. ילדי לא מקבלים את החינוך שאני קיבלתי,
וגם המדינה שבה גדלתי הייתה מאוזנת יותר, בטוחה יותר. דמוקרטית יותר.

צפריר יצחק רובין
בוגר בי"ס תיכון 'רגר' בבאר שבע, בשנים שקראו לו תיכון עיוני ומקצועי מקיף א.
ומספר המורים היה שווה למספר המורות.

כדי לשנות את החינוך אנחנו צריכים לשינוי חוק ממלכתי.
דרוש לנו חוק איזון מיני-כמותי בחינוך .

מצפה רמון, טז' באלול תשס"ט

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי