שלום כיתה א', ילדים חמודים. החופש הגדול מסתיים ועמו שאריות תומתכם. עוד מעט תתבקשו להסיר את בגדי הים, להתנתק ממשחקיכם, להוציא את האצבע מהפה, לעזוב את היד החמה של אבא ? ולהתחיל להתבגר. מישהו החליט שזה בדיוק הזמן, שזו בהחלט השעה. שהשעון הביולוגי מתקתק גם אצלכם וזה הזמן להתחיל. אתם, שזה עתה הגעתם לעולם, טהורים, זכים ומלאי חלומות, אתם שעד לא מזמן התפלשתם בארגז החול וקשקשתם עם כלבים ופרפרים, אתם שלא חששתם לבכות, ולצעוק, לצחוק ולשמוח מלוא הלב. עוד זמן קצר תצטרפו גם אתם אל פס הייצור הישראלי, אל התעשייה ההמונית היוצרת אבי טיפוס התואמים לצרכי החברה בת ימינו. בהשכימכם לבית הספר אינכם צועדים בהכרח בדרך המסייעת לכם להגשים את מאווייכם, את כמיהותיכם ואת עצמכם, אלא את חלומותיהם של אחרים. על כתפיכם הרכות מוטלת מעמסת דורות; מעמסת המייסדים, מעמסת המנהיגים, מעמסת ההורים. חזונם של המייסדים אודות אופיה של המדינה אליה נולדתם עובר דרך חינוככם ואתם נדרשים, לאחר כבוד לספק את הסחורה בעסקה שנרקמה מעל ראשכם. בדרך לבית-הספר מלווים אתכם לא רק סבתא וסבא, אלא גם מנהיגים גדולים יותר וגדולים פחות, אשר מקבריהם מביטים בצעדיכם, בוחנים את נחישותכם ואת עוז רוחכם הלאומי. מנהיגי המדינה, אלו אשר עד לא מזמן עוד התכתשו בינם לבינם בדבר הכספים הנדרשים לרווחתכם ואשר, בין השאר, באדיבותם כי רבה חלקכם בילה הקיץ בממ"ד במקום על חוף הים ? ניצבים גם הם עמכם מטלטלים עם תיק הספרים הכבד, בדרך לבית הספר. שליחתכם היום הנה רק המבוא לשליחויות כבדות וגדולות שעוד מצפות לכם. כשתגדלו יבקשו לשלוח אתכם אל הצבא ואחר כך אל פס הייצור של הכלכלה המודרנית. כבר עתה אתם נערכים למשימות הללו; הלימוד הינו, לא אחת, סוכן חיברות משוכלל, שתכליתו לאפס את ראשכם הילדותי, רווי החלומות (הקרויות בפי מחנכינו: אשליות, פנטזיות). זאת כדי שתתאימו, שתענו על הדרישות, שתנהגו כמקובל, בהתאם לנורמה.
הוריכם, גם הם, רובצים בתוככם, בהגיעכם אל בית הספר. רצונותיהם הכמוסים, שאיפותיהם הלא ממומשות, פחדיהם העמוקים, חרדותיהם ? כולם עמכם מיומכם הראשון בכיתה א'.
ואתם? אתם נדרשים למחוק את החיוך, להצפין את עצמכם, לשכוח את כל מה שהכרתם עד היום ? ולהשתנות, להירגע, להצטמק, להתבגר. טקסי מעבר מילדות לבגרות אינם קלים באף תרבות, אף כי הם לא אחת הרמוניים יותר בהקשריהם האקולוגיים, אולם טקסי ההתבגרות הישראליים חדים וקשים כתער. מנגנוני העידון והסובלימציה, כמעט ואינם קיימים, בחברה שכבר חוותה וראתה הכול ? ואתם, מתוקים, משלמים את החשבון.
תצטרכו להתרגל לאמות המידה, למבחנים המדידים והתזזיתיים שיציבו בפניכם, אל הסלנג המוסדי, מיצ"ב ותכ"י בבית-הספר, שבצ"ק וקצח"ר בצבא, מע"מ ופק"מ בעסקים. תתבקשו לוותר על הלב וללכת בעקבות הראש, הראש שיטופח ויפותח בהדרגה לתפארת העם והעולם.
ביום הראשון ללימודים תפגשו את מחנכיכם נטופי זיעה וטעוני אתגר קרבי, להסתער על נפשותיכם הרכות (מתוך שפע כוונות זכות), המנהיגים, בוודאי ינאמו מעט לכבודכם, מבעד לעשן הסיגרים, הקומבינות הנרקמות ואבק התעתועים והוריכם יזילו דמעה ויעטפו אתכם במלוא האהבה. אל תטעו בהם, נחמדים ומנומסים ככל שיהיו, התגובה על אי עמידה בחלקכם, בדיל הנרקם, קשה וכואבת. כדאי מאד שתלכו בתלם, שתהיו כמו כולם, שתמלאו אחר כל הציפיות שתולים בכם, שתהיו טובים, שתצטיינו, שתצליחו. הרי לא תרצו לשלם את מחיר הייחודיות.
מה אאחל לכם, אהובי הקטנים? שתלכו בדרך, אך שלא תהססו לסטות לפעמים. שתקשיבו ותלמדו, אך שלא תחששו למרוד ולבעוט מפעם לפעם. שתתמידו ותצליחו אך שלא תתביישו להיכשל מעת לעת. לכו בדרכם, אך אל תמחקו את דרככם. המשיכו לחלום, לפתח את עצמכם, לטפח את הדברים שאתם אוהבים בעצמכם. בצרו את מקלטכם הפנימי ובכך תחלישו את שריקת כדורי ההישגיות שיעופו סביבכם. בין שעורי הבית לחוג המחשבים, עשו מה שאתם אוהבים ורוצים. חילמו, בלילה וביום, בשיעור ובהפסקה, כי החלום הוא, לא אחת, מפלטכם. אל תתביישו להיות מה שאתם, אל תחששו לבטא את עצמכם, לבכות, לצעוק, למחות, להתפנק. וזכרו, זכרו תמיד עולמכם הילדותי, הפשוט, הבסיסי, אליו תוכלו תמיד לשוב, בכל עת שתחפצו בכך. צאו לדרך, יקירי, ייתכן שמשימתכם הגדולה ביותר, היא דווקא משימה דורית; להסיר מכתפי ילדיכם שלכם את טונות העול המעמיסים היום עליכם.
טל רביד - בהירות.
מפגשים אישיים וקבוצתיים
www.bhirout.com
04-8711887
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
