פלזמה או LCD מה כדאי לקנות 

מסכים דקים, מסכים דקים, אין ספק שאלו הם המוצרים החמים ביותר בשוק האלקטרוניקה כיום. כל ישראלי ממוצע, חולם על מסך דק! אנו , שהטלוויזיה היא מדורת השבט הנוכחית שלנו, מבלים שעות בהחלפת ערוצים מדי יום, אז אם כבר טלוויזיה - לפחות שתהיה דקה. למה לנו לבזבז 50 ס"מ מהסלון שלנו (עומק טלוויזיה רגילה), כאשר אנו יכולים לתלות "תמונה" בעובי עשרה ס"מ בלבד?
בישראל נמכרים, נכון להיום, קרוב למאה אלף מסכים דקים מדי שנה. אך האם זה אומר שאנו באמת יודעים מה אנו קונים? בשוק קיימות שתי טכנולוגיות שרובנו אינם יודעים להבדיל בינן ? אז מה באמת ההבדל בין מסכי הפלזמה למסכי ה LCD ?
נתחיל במעט היסטוריה לגבי שתי השיטות : ונתחיל בישנה יותר ? LCD ? כן, זה מפתיע, רוב הצרכנים חושבים שטכנולוגיה זו היא חדשה יותר, אבל טכנולוגיה זו הומצאה כבר בשנות השבעים והחלה את דרכה כתצוגה בשעונים דיגיטאליים. עם הזמן, נמצאו שימושים רבים לטכנולוגיה וכיום אין אנו יכולים לעבור יום אחד מבלי להשתמש בה ? החל מצג המיקרוגל בבית, דרך התצוגה במד המהירות ברכב וכמובן, בצג המחשב אשר הנו המוצר העיקרי בטכנולוגיה. טכנולוגיית ה LCD מצטיינת בתצוגה של אינפורמציה קבועה או בעלת תזוזה איטית (שימושי מחשב), אך כאשר אנו מעוניינים לראות במסך שידורי טלוויזיה, קיימת חשיבות ל"קצב הרענון של המסך" . מבלי להיכנס יתר על המידה לנתונים טכניים ? מסכי ה LCD בנויים ממאות אלפי צמצמים שנפתחים ונסגרים על מנת ליצור את התמונה הנראית לבסוף לעין ? קצב הפתיחה והסגירה של צמצמים אלו נקרא "קצב רענון". ככל שקצב זה מהיר יותר, מצליח המסך להגיב טוב יותר לשינויים מהירים בתמונה. הבעיה היא שישנם מסכים בעלי קצב רענון נמוך ולכן, במהלך שידורי הטלוויזיה ישנן מריחות על המסך.

מסכי הפלזמה לעומת מסכי ה LCD חדרו לשווקים רק בסוף שנות התשעים. למרות שהמחקר בטכנולוגיה החל כבר בשנות השישים באוניברסיטת "אילינוי ? ארה"ב" , רק בסוף שנות התשעים יצרו החברות מוצר מושלם. מסכי הפלזמה הראשונים היו בגודל של 50 אינץ' וזהו היתרון הגדול ביותר של הטכנולוגיה - האפשרות לייצר מסכים גדולים באיכות גבוהה.

מסכי הפלזמה פועלים על גז וניצוץ. כל מסך מכיל מאות אלפי תאים המצופים זרחן וכאשר אנו רוצים להאיר את התא, מטען חשמלי יוצר ניצוץ בתוך התא (כל שלושה תאים נקראים פיקסל).

רוצים את זה פשוט יותר - תדמיינו שאתם מסתכלים ממטוס על מגרש כדורגל ובו מיליון נורות, ע"י כיבוי והדלקה של הנורות ניתן ליצור צורות שונות. זה בדיוק הרעיון שעומד מאחורי מסכי הפלזמה .

למסכי הפלזמה ישנם יתרונות רבים, להלן החשובים שבהם :
1. מסכי הפלזמה טובים יותר בשידור אינפורמציה מהירה. בשונה ממסכי ה LCD אין חשיבות לקצב הרענון ולכן אינפורמציית וידאו (תנועה) מוצגת טוב יותר על מסכי הפלזמה .
2. זווית הצפייה ? בשל הטכנולוגיה של מסכי ה LCD אשר בנויה על נורה אחת בגב המסך (פלורוסנט), שינוי בזווית הצפייה יגרום לשינוי מהותי בגווני הצבעים שאתם רואים.
אתם יכולים לבדוק זאת ממש עכשיו בעצמכם! אם אתם יושבים כעת מול צג מחשב LCD, הביטו בצבע הכחול התחתון של תוכנת החלונות. עכשיו, קומו בבקשה מבלי להפסיק להביט באותה הנק' ? הצבע השתנה - עכשיו הביטו מהצד - שוב הצבע שונה. התוצאה - בסלון אחד עם כמה צופים , כל אחד רואה תמונה שונה .
במסכי הפלזמה תופעה זו לא קיימת וניתן לראות באיכות גבוהה מכל זווית בחדר .
3. כמות הצבעים, בהירות המסך ויחס הניגודיות (Contrast) גבוהה יותר במסכי הפלזמה.
4. מסכי הפלזמה עמידים יותר כנגד שברים ושריטות ? למסכי ה LCD אין משטח אשר מגן על המסך ומכה קלה יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך.

אך למסכי הפלזמה ישנם גם חסרונות :
ראשית, הגודל המוגבל. מסכי הפלזמה הקטנים ביותר הם בגודל 37 אינץ' ולא ניתן להשיג בגדלים קטנים יותר (לא כלכלי ליצור) .
בנוסף, במסכי הפלזמה יש סיכוי לצריבת המסך כאשר אינפורמציה קבועה משודרת לאורך זמן (כגון לוגו ערוצי הטלוויזיה). על מנת לפתור בעיה זו, פיתחו היצרנים מערכות "שומרי מסך" אשר מגנים על המסך בפני התופעה .

טוב, אז מה לקנות, נשאלת השאלה, פלזמה או LCD ?
לפני שאומר את דעתי ראשית אנפץ מספר מיתוסים אשר קיימים בקרב חלק מהצרכנים :

1. "מסך LCD חסכוני יותר בחשמל" ?? נכון, שאם בודקים את נתוני היצרן, רוב מסכי ה LCD צורכים פחות חשמל ממסכי הפלזמה, אך נתון זה בעייתי ולכן צריך לבחון אותו מזוויות שונות.
ראשית, יש לבדוק נתון זה ביחס לגודל ? ברור שמסך בגודל 27 אינץ' צורך פחות חשמל ממסך בגודל 50 אינץ'. לכן, צריך לבדוק נתון זה ביחס לגודל המסך ? כלומר , צריכה חלקי גודל.
לאחר שנעשה חישוב זה, נופתע לגלות שהפער הוא לא גדול.
בנוסף, יש לבדוק נתון זה לאורך זמן ולא ברגע נתון. כלומר, מסך LCD פועל על בסיס נורה אחת אשר דולקת תמיד, לכן צריכת החשמל שלו קבועה. ואילו, במסכי הפלזמה הצריכה משתנה לאורך הסרט. כאשר התמונה מוארת (אור יום) כלל הפיקסלים דולקים וצריכת החשמל גבוהה, אך כאשר התמונה חשוכה, מרבית הפיקסלים כבויים וצריכת החשמל נמוכה מאוד. כאשר נחשב צריכת חשמל ממוצעת לאורך סרט שלם, נופתע לגלות שמסכי הפלזמה צורכים פחות חשמל בממוצע.

2. "אורך החיים של מסכי LCD גבוה יותר", ראשית נתון זה אינו נכון! אורך החיים הינו ביחס הפוך לצריכת החשמל (צריכה נמוכה ? אורך חיים ארוך) וכיום שתי הטכנולוגיות טוענות למעל 60,000 שעות עבודה. אבל האם נתון זה רלוונטי ? משפחה בישראל צופה בממוצע ארבע שעות ביום בטלוויזיה. כלומר, אורך החיים של המסך הוא 15,000 ימים, שהם מעל ל 41 שנה. בלי להיות נביא, אני מאמין שעד אז נרכוש כולנו טלוויזיה חדשה!!!

3. "מסכי LCD זולים יותר". גם עכשיו צריך לנתח נתון זה על פי "אינץ' לשקל". מסך ה LCD הנמכר ביותר כיום, בגודל 32 אינץ', עולה (28/08/06) 8,990 ?. אם נבדוק ביחס לגודל, נגלה שאנו משלמים 281 ? לכל אינץ'. לעומתו, מסך הפלזמה הנמכר ביותר, בגודל 42 אינץ', עולה 11,990 ?. נבדוק ביחס לגודל, התוצאה היא 285 ? לאינץ'. ארבעה שקלים יותר! לא שווה להשקיע לאחר כל היתרונות שמניתי?

אז אם החלטתם שגם אתם רוצים מסך דק, השאלה היחידה היא מה הגודל?

למרבית הסלונים בישראל, מסך פלזמה בגודל 42 אינץ' הוא הפתרון המושלם (כיום ניתן לרכוש עד גדלים של 65 אינץ'). אל תתפתו לרכוש מסכים קטנים יותר לסלון. רובנו נוטים לטעות ולחשב לא נכון את הגדלים. כולנו היינו רגילים שמסך טלוויזיה בגודל 34 אינץ' זהו מסך גדול, המתאים לכל סלון. אך כיום, היחסים השתנו. בעבר, יחס המסכים היה ארבע על שלוש, המסכים הדקים של היום הנם ביחס של 16 על 9 (Wide Screen). כך יוצא, שמסכים דקים בגודל 32 אינץ' ביחס זה, נותנים לנו תמונה כמו בטלוויזיה רגילה בגודל 26 אינץ' בלבד !!!

אך באם חשקה נפשכם גם במסך דק לחדר השינה, מסכי LCD הם הפתרון (היחיד) בשבילכם. הקפידו לרכוש מסך איכותי, ממותג מוכר, בעל קצב רענון מהיר, המתמחה בעיקר בשידור של אינפורמציה מהירה. תתחדשו.

גילוי נאות : מאמר זה נכתב ע"י גיל לייזר מנהל השיווק של חברת ט.ר אלקטרו סטריאו בע"מ ? הנציג הרשמי של חברת Pioneer בישראל. חב' Pioneer הינה יצרנית של מסכי פלזמה .

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי