מאת: צבי גיל. המאמר מתפרסם באתר המחבר "זרקור" www.notes.co.il/zvi
בהפגנות ובעצרות הגדולות ערב מלחמת העולם השנייה ובמשנה תוקף- אחריה כלומר לאחר השואה: הסיסמה שנישאה בפי כול ועל
כרזות ענק הייתה : מדינה יהודית עליה חופשית.מזה ששים ואחת שנה+ אנו מדינה יהודית והעלייה אליה חופשית כמעט לכול יהודי תוך כמה חריגים מן התחום הפלילי או אחר. מכאן שהדרישה מן הפלשתינאים כמו מכול ישות אחרת, מדינה או מדינה בדרך, שיכירו בנו כמדינה יהודית היא דרישה מופרכת. משל שנבקש מרוסיה, מירדן, ממצרים או מסוריה -כאשר נגיע אתה להסכם שלום, שיכירו בנו כמדינה דמוקרטית. אנו מדינה דמוקרטית, בין אם יכירו בכך או לא. לעומת זאת אנו, כדבר מובן מאליו, לא מתנים הסכם שלום עם סוריה בכך שנכיר בה כמדינה ערבית או דמוקרטית.
למדינת ישראל אין חוקה. אבל יש לה גם חוקים שהם חוקתיים באופיים ומוגדרים בתור שכאלה,וגם מגילת העצמאות שהיא מסמך מכונן ושם נאמר בין היתר:לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. ואם יש מאן דהו שרוצה למצוא לכך סימוכין בינלאומיים ימצא זאת בהחלטת עצרת האומות המאוחדות ב- כ"ט בנובמבר 1947 , כאשר העצרת הצביעה בעד הקמת מדינות ליהודים ולערבים, וקבעה את גבולותיהן.
מכאן שאופייה של המדינה כמדינה יהודית הוא עניינה ועניינה בלבד. כול התניה כלפי ישות כלשהי, כולל הישות הפלשתינאית לא זו בלבד שהיא לא מוסיפה אלא גורעת. אנחנו הריבונים לקבוע מה תהיה דמותה של המדינה ומי יבוא בשעריה, דרך קבע או כמבקרים,אלה פליטים היא קולטת ואלה היא מסרבת לקלוט או מגרשת. אם נרצה, נקלוט פליטים פלשתינאים, אם נמאן-לא נקלוט. חד וחלק. זאת זכותה של מדינה ריבונית וחובתה כלפי אזרחיה להישאר מדינה יהודית.בהסכמים בינלאומיים ישנם הרבה אופציות הן כאלה שמחייבות את החתומים עליהם,והן כאלה שכול אחד יכול לפרש זאת כדרכו. זה מוסכם מלכתחילה. החלטת 242 של מועצת הביטחון שייכת לקטגוריה זאת. בסה"כ ישנה איזו ה' או באנגלית the .( פינוי "שטחים כבושים" כפירוש שלנו או "השטחים הכבושים" כפרוש שלהם). ככה למשל אין להעלות על הדעת שהפלשתינאים ידרשו שישראל תפנה את הגבעה הצרפתית או את רמות אשכול, או את רמות- בירושלים. אפשר שידרשו, כדי שלא יאשימו אותם שלא דרשו. אבל בכך יסתיים העניין.
משום כך מי שרוצה להיות נאמן לנורמה זאת יטען בצדק כי ההתעקשות שלנו, של הממשלה ושל העומד בראשה, שזה תנאי בל יעבור להסכם בינינו לבין הפלשתינאים,יראה זאת בשני אופנים. אחד. שזאת תהיה אחת הפשרות עם השכנים שלנו והם ואנחנו ,נמצא את הנוסח המתאים. או שמלכתחילה הוא נועד להכשיל את המו"מ ולקבע את המצב הנוכחי. במקרה הראשון ראוי שנהיה חכמים ומלכתחילה נציב לנו סולם לרדת מן העץ היהודי. במקרה השני זה תעתוע שקוף שהציבור ברובו, שרוצה בהסדר של שלום,
יאבד אמון בממשלה זאת ובראשה. בהנחה שזה לא המצב כרגע.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
