השבוע באם המושבות, פתח תקווה, עדיין מסרבים מספר מנהלי בתי ספר לא לקבל תלמידים יוצאי אתיופיה ללימודים אצלם. בתקשורת דווח על נער בן 17, מאזור פתח תקווה שהתאכזר כלפי חתולי רחוב והרג בהם [1]. וברדיו שמעתי על אישה שלוכדת יונים ותולשת להם את הראש.
ובעבר שרנו בקול ממש ברגש, ובכוונה רבה: "לעולל ולרך / שערים פה נפתח / למך ולזקן / אנו פה חומת מגן" [2].
ובפרשת השבוע, פרשת "כי תצא", נאמר: "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר" [3]. על איזה "ערות דבר" מדובר? ומה פירוש מאופיינת "והיה מחניך קדוש" [4].
נבדוק שאלות אלה תוך עיון בפרשה.
פרשת "כי תצא" מאופיינת בתיאור של מצוות רבות. יש האומרים שזו הפרשה העשירה בנושאים ובמצוות [5]. הנושאים המפורטים דנים בהיבטים רבים של חיי אדם וחברה, אבל חלקן הגדול עוסק במצוות הנוגעות ליחיד, בעיקר ביחסים שבין אדם לחברו.
איש ואישה
בתקופת המקרא היה רווח הנוהג שאיש רשאי לשאת מספר נשים. ריבוי נשים יכול לעורר יחס שונה להן. כך, יתכן, ש"האחת אהובה והאחת שנואה". עם הזמן הן יולדות בנים, ודווקא השנואה יולדת ראשונה והאהובה רק אחריה, כלומר בן השנואה הוא הבכור. לפי כללי החיים בימים ההם הבכור זוכה בחלק כפול מן הירושה בהשוואה לבנים האחרים. חושש המחוקק שהאיש יקנה זכות זו לבן האהובה ולכן האיש מצווה: "והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר. כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה" [6].
עדיין בתחום שבין איש לאישה. לא רק היום, אלא גם בימי קדם, היו גברים אלימים שניצלו חולשת נשים ואנסו אותן. המחוקק העברי הקדום [7], לא נרתע מביקורת על כך וקבע ענישה בכל חומרת הדין: "כי בשדה מצאה, צעקה הנער המארשה ואין מושיע לה" [8].
רכוש ונכסים
החברה הישראלית , בתקופת המקרא, הייתה חברה חקלאית בעיקר. חלק גדול מהרכוש ומהנכסים היה קשור באופן זה או אחר לעיסוק החקלאי. המחוקק המקראי היה ער להיבטים שונים של העיסוק הזה.
אם שור, או בעל-חיים אחר תעה ואיבד דרכו, חייב האדם המגלה זאת לאסוף את בעל-החיים התועה למשקו ולדאוג לו עד אשר יימצא בעליו [9].
והנה מגיע העת, והרכוש החקלאי מניב, אסור לבעל הרכוש לשכוח את חסרי הכל ואסור לו למנוע מהם הנאה חלקית מן הפרי [10].
בעל הרכוש וודאי העסיק פועלים ועובדים שונים. המעביד מחויב לשלם את השכר בזמן ואסור לו להלין אותו, הלנת שכר מוגדרת כחטא: "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך.ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" [11].
באותו תחום, רכוש ונכסים אני מצרף גם את ההנחיות למקרה שאדם לווה, המלווה מוגבל מאוד בתהליך קבלת ההחזר: "כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו. בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה. ואם איש עני הוא לא תשכב בעבטו.
השב תשיב לו את העבוט כבא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך" [12].
די מפתיע, אבל בתחום הכלכלי, בזמן שעבדות הייתה נפוצה ומוכרת, המחוקק המקראי שומר על זכות עבד, שנים רבות לפני לינקולן: "לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו" [13].
יחס לבעלי-חיים
אפשר אולי לשבץ את המצווה הבאה בקבוצה הקודמת, אבל אני מעדיף להציגו כאן כי בעל בחיים הוא מושא הדיון: "לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו" [14].
ומצווה מפורסמת מאוד, וגם נדונה רבות, יחס לבעלי כנף: "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" [15].
מה הקשר בין יחס לבעלי חיים ליחסי איש ואישה ולהתנהלות בתחומי רכוש?
לטעמי, כל המצוות שנמנו לעיל עניינן אחד: תמיכה בזקוק לסיוע ולעזרה ואזהרה מפני התעלמות מצרכיו ומזכויותיו של החלש [16].
המצוות הן בבחינת חומת-מגן לנזקק, כמו ששרנו פעם: "לעולל ולרך / שערים פה נפתח / למך ולזקן / אנו פה חומת מגן" [2].
נראה לי שהפוגעים בבעלי חיים חסרי כוח אינם מכירים, או שוודאי אינם מפנימים את הכתוב בפרשת השבוע, חבל!
תמהני, האם מנהלי בתי הספר בפתח תקווה, שלפי הכתוב הם אינם רחוקים מן הכתוב בתורה. האם הם לא הבחינו בכתוב בפרשת כי תצא, ולא רק בה??
במלים אחרות, כדי להיות קדוש וכדי ש"לא יראה בך ערות דבר", צריך פשוט לפקוח עיניים ולב ולתמוך בזקוק לעזרה, האם זה מסובך כל כך?
הארות ומראה מקום
[1] איזה צירוף מקרים: דווקא במקום ששמו משדר פתח לתקווה...
[2] בין גבולות מלים ולחן: אלכסנדר גינזבורג ארקדביץ', תרגום חיים חפר.
[3] דברים כג, טו2.
[4] אמנם האמירות האלה בפרשת השבוע מכוונות להיבט מסוים, אבל לפי תפיסתנו אפשר להחילן לכתוב בכל הפרשת כמעט.
[5] הרמב"ם מונה 72 מצוות, ספר החינוך מונה 74.
[6] דברים כא, טז-יז.
[7] יש לשער שהוא היה וודאי איש וזאת שנים רבות מאוד לפני הופעת הפמיניסטיות המודרניות.
[8] דברים כב, כז, אמנם הכתוב מכוון למקרה שהנערה כבר מאורשת, לדיוננו אין זה משנה.
[9] שם, "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך: ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו:
וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם" (דברים כב, א-ג).
[10] "כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה [..]. כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה. כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה" (דברים כד, יט-כא).
[11] שם, יד-טו.
[12] שם, י-יג.
[13] דברים כג, טז.
[14] דברים כב, ד.
[15] דברים כב, ו-ז.
[16] א. ניתן להביא מצוות נוספות. ב. טעמי כל מצווה מפורטת מאפשרת דיון רחב, הפעם בחרנו לעסוק בתחום משותף וכללי יותר.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
