ייעוץ זוגי : נולדה על כוס קפה, ספור משולחן המטפל. מאמר מאת אוריה זמיר 

בס"ד
 

נולדה על כוס קפה.
 
"סליחה, אפשר לקבל כרטיס ביקור שלך ?", שאלה האישה שישבה ליד השולחן שממול.
"בהחלט, בשמחה" , עניתי ושלפתי כרטיס מארנקי. "עם מי יש לי הכבוד ?" הוספתי מחייך חיוך מנומס. "אם לא יפריע לך, אתקשר אליך מאוחר יותר ואספר לך עם מי ועל מה הכבוד", ענתה בלשון חדה.
 
אביב, אחד הסטאג'רים היותר נמרצים ולמדנים שהכרתי ואני, ישבנו בקפה ג'ו בקניון חולון, נהנים מהשמש המלטפת במרפסת בית הקפה. קפה ג'ו "סבל" פגישות שבועיות שלי עם סטאג'רים של הקורס ל"כירולוגיה [קריאת כף יד] הוליסטית" ואחרים. היום הביא אביב אבחון שערך ל"גבר בוגדני". חיזקתי אותו על האבחון המדוייק ומלומד שערך והוספתי את ההיבט של בן/בת הזוג במערכת ואת קשיי ההתמודדות שהוא/היא חווים. זו כנראה היתה נקודת הזמן והעניין שבה החליטה ידידתי העלומה לפנות אלי.
 
לאחר שהשלמנו עוד מחצית השעה בבית הקפה, נפנינו כל אחד לדרכו. ממני נשכח עניין כרטיס הביקור והמפגש התמוה משהו עם אותה אישה.
 
לקראת חצות הלילה, בדרכי למקלחת המסמנת את סיומו של יום מאתגר ומפרך, קבלתי תזכורת באמצעות צלצולו הטורדני של הטלפון. מצידו השני של הקו נשמע קול שזיהיתי מיד, כקולה של ידידתי החדשה מבית הקפה.
 
"מר זמיר ?" שאלה. "אכן אורי"ה מדבר אך מערער על עניין המרירות", עניתי בניסיון להוסיף הומור קל לטון שאלתה הנוקשה.
"מצטערת על השעה המשונה, אך לא יכולתי למצוא זמן הולם אחר", "אין דבר" עניתי, "כבר התגברנו על זה, ספרי לי במה דברים אמורים".
 
"אז ראשית כל שלום, שמי רחל (שם בדוי) ושנית, אני עוברת תקופה קשה מאוד עם בעלי, וכששמעתי אתכם מדברים בבית הקפה, החלטתי שאתה היועץ שיעזור לי.  מתי תוכל לפגוש אותי לכל המוקדם ?" (באורח מפתיע, כל הפונים, מבקשים כמה שיותר מוקדם) . החלפנו עוד כמה פרטים, קבענו יום לפגישה ונפרדנו לשלום, היא לעיסוקיה ואני למקלחת.
 
ביום המתאים ובשעת אחה"צ היעודה הופיעה רחל בקליניקה, לבושה בטוב טעם, בחליפה מחוייטת, אוחזת בידה תיק מנהלים מהודר. קשה היה לזהות אותה עם אותה אישה ספורטיבית בבית הקפה.
 
סיפורה של רחל : היא ושימי בן זוגה נשואים מזה עשר שנים, יש להם בת אחת, בת שבע שנים והחיים זורמים באופן סביר. הם בנו בית תרתי משמע ומשפחה. מצבם הכלכלי מעולה, שניהם בעלי משרות ניהול בענף ההיטק ולשניהם הכנסה גבוהה. הם מתגוררים בבית פרטי ומחזיקים ברשותם שתי מכוניות חדשות.
 
בעת האחרונה היא חשה וחוששת כי שימי מקיים מערכת נוספת מחוץ לנישואין. לדבריה ישנם בהתנהגותו סימנים מובהקים לכך.
יחד עם זאת היא אוהבת אותו וחושבת שלמרות המערכת הנוספת שהוא מנהל, גם הוא אוהב אותה.
 
הדבר שהפתיע אותי בסיפורה, היה העובדה כי הקדימה ושכרה במשך שלושה ימים חוקר פרטי, וזה ניהל מעקב אחר שימי. מה שלא ממש הפתיע, היא העובדה כי החוקר לא מצא דבר (פעמים רבות אין החוקרים מוצאים עדות לבגידה, פשוט ברוב המקרים אין כזאת). "אם כן איני מצליח להבין מדוע את עדיין מוטרדת וחוששת שהוא מקיים מערכת נוספת ! "
 
"שימי נשאר יותר ויותר במשרד ועובד עד שעות מאוחרות, שלא כמו בעבר. יש לו מזכירה צעירה כבת עשרים וחמש, יפה ואינטליגנטית, והיחסים ביניהם ידידותיים מאוד, יותר מידי ידידותיים !
תכיפות יחסי המין בינינו ירדה , יותר מידי פעמים הוא עייף ומיד לאחר שהוא מגיע מהעבודתו, הוא מתקלח ונזרק למיטה. אנחנו ממעטים להפגש עם חברים ולצאת בערבים".
 
"הרחתי" שמשהו כאן לא ממש סביר, שהרי אין כאן "סימנים מובהקים".
כל שנותר לי לבדוק היה מקור החשש המוגזם. יש לציין כי על פי דבריה בפרט ובהתרשמותי בכלל, אין ברחל "טיפוס תלותי", שהחשש מבגידת בן הזוג הוא ממאפייניו המובהקים. הפגישה התארכה עד כדי שעה ומחצה. קבענו להפגש שוב בעוד שלושה ימים, להמשך התרשמותי.
 
את הפגישה הבאה הקדשתי להבנת אישיותה של רחל. היא ספרה לי על חייהם המשותפים, על נירית הבת המתוקה ועל קידוש ליל שבת בביתם. ככל שספרה יותר, התחזק בי הרושם כי שימי אינו מקיים מערכת נוספת. הבחור פשוט מאוהב במשפחתו ובבת זוגו.
לא נראה כי יש מישהי היכולה "לתרום" דבר נוסף על מה שהינו מקבל בביתו פנימה.
 
עברנו לשוחח על מקום עבודתה, חב' הייטק גדולה בהרצליה. רחל אחזה במשרת ניהול בכירה בחברה, זכתה להערכה שבאה לידי ביטוי גם בשכר הגבוה שקבלה ובתנאם הנלווים. מערכת היחסים בין העובדים בכלל ובין הבכירים בפרט, מאופיינת בחום, הערכה וקרבה, מערכת של ערבות הדדית . הידידות ביניהם חמה ומעת לעת, ממש בלי משים, יש נגיעה כאן ונגיעה שם. שום דבר רציני, הכל בגדר הידידות החמה שבין העובדים הבכירים.
 
אהוד הסגן של רחל וממלא מקומה, רווק רציני וקפדן, נאה וחביב עושה את מלאכתו נאמנה. באופן הדדי הם מקיימים "שמור לי ואשמור לך" ומכסים אחד על חברו, בבחינת "ערבים זה לזה".
לפני חודשיים כשבקשה "לשבת לשוחח" על ענייני עבודה, הציע אהוד כי יעשו זאת לאחר שעות העבודה, בבית קפה  הסמוך לחברה.
 
רחל הסכימה, ואכן בסיום יום העבודה הלכו יחדיו לבית הקפה. "הישיבה" התנהלה בנחת רוח, החליטו החלטות, חתכו קשיים, סגרו קצוות וניתחו נתונים. בגלל הצורך לבחון מסמכים באופן משותף, התקרב אהוד למקום מושבה, כך שיוכלו לעשות זאת היטב.
כשהתחכך בה מעט, חייכה ושאלה בהתרסה אם נוח לו. אהוד ענה "אפילו מרגיש חום ואהבה". היא התרחקה מעט והמשיכה לבחון את המסמכים.
 
לאחר שמיצו עניינים וכל בעיות העבודה באו על פתרונם, שלפה רחל את כרטיס האשראי, שילמה ותחבה את הקבלה לתיקה.
כשהגיעו למגרש החניה, אמר אהוד "אני מקווה שפתחנו פן נוסף בחברות שבינינו". רחל נזכרה ב"תקרית הקטנה" בבית הקפה,  שהיתה בטוחה כי היתה בגדר הומור, וענתה לאהוד "אני אישה נשואה ואוהבת את בעלי". "אין דבר, לא תהיה סתירה אם תאהבי גם אותי". בהבהק של שניה חטופה, "הדביק" נשיקה קלילה ומהירה על שפתיה המופתעות.
 
רחל מתקשה להגדיר את מה שעשתה כסטירת לחי, או הדיפת לחי. אך בכל אופן דחפה אותו מעל פניה, באמירה כי זו הפעם הראשונה והאחרונה שהוא עושה מעשה שכזה. נפנתה ונכנסה למכונית, משאירה את המבוכה והכעס מאחוריה.
 
כשניסתה רחל לעבור ולדבר על התוכנות שמפתחת החברה, לא ויתרתי ומשכתי חזרה לשוחח על אהוד. לאחר כמה ניסיונות עלה הדבר בידי. שאלתי אם היו עוד תקריות עם אהוד, קטנות ככל שהיו. מסתבר שהיו. במקום לשים להם סוף בדרך כלשהי, החמיא לה הדבר ונעם לה החיזור. בליבה החליטה "לשמור את אהוד על אש קטנה", משהו בבחינת "טיזינג", התגרות. משהו מחמיא ולא מסוכן. לתפיסתה, ביחסיה עם אהוד לא היה דבר בבחינת בגידה. 
 
שאלתי אותה מה היה קורה אילו לשימי היו יחסים שכאלה עם מזכירתו ומה היתה חשה. רחל ניסתה לענות תשובה מעמיקה ומלומדת "והסתבכה" עם סתירות וניסיונות סרק לחבר בין "לה מותר כי היא יודעת את הגבול" לבין "גברים לא מסוגלים לעצור בזמן" ו"גברים חושבים באמצעות ה......".
 
אין לתהות מדוע נזקקנו לפגישה שלישית. פסיכולוגים יגידו כי רחל השליכה על שימי את החוויות שלה ואת תחושותיה, ומכאן גם את חששותיה. הזכרתי לה את מטבע הלשון "על ראש הגנב בוער הכובע", והוספתי כי לדעתי "התת מודע" שלה אינו מרפה ממנה.
 
האמת היא שאיני יודע אם שימי בגד בה אי-פעם. רחל החליטה לסיים את מערכת היחסים המשונה שבינה לבין אהוד ולעבור למערכת "יחסים אנושית קורקטית" כהגדרתה. אני מצידי, הבטחתי לענות לטלפונים שלה בכל פעם שתחוש פחד מפני בגידה של שימי ולהטות אוזן לדבריה.
 
יומיים אחרי פגישתנו השלישית, התקשרה רחל ובקשה שאפגוש אותה ואת שימי "אני רוצה לעבוד על הזוגיות".
עד סוף פברואר השנה, נפגשנו חמש פעמים ומאז סוף פברואר ועד היום לא שמעתי מהם. עד שבערב ליל הסדר התשס"ו, התקשרה רחל לאחל לי "חג שמח וכשר" וציינה כי שנתה ערבה ואינה נודדת. "האם כדאי שאספר לשימי על אהוד ?" שאלה.
 
"לעיתים מה שלא יודעים לא מזיק" עניתי, "עדיף להיות בזוגיות עם ייסורי מצפון על העבר, מאשר חיים לבד עם מצפון נקי".
"חג שמח וכשר" חתמתי ונפניתי לברך "על נטילת ידיים".  
 
 
שלומות, אורי"ה.
 
 
 
© כל הזכויות שמורות לאוריה זמיר - אין לעשות שימוש מסחרי מכל סוג ללא אישור אוריה בכתב.
 

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי