לגעת בקדוש תוך מישוש צורותיו. לגעת במילה ולבטל קדושתה. להתחמק ממגבלות הדת והחברה. כדי לרקום סינתזה תרבותית. לרכון על הבד, להימנע מתנופה לטובת עדינות פרק היד. להתבונן מבחוץ כדי להרגיש מבפנים. לפרק למרכיבים ולחבר שורות חדשות ישנות. לענג את העין ולעורר את לב המאמין. אמונה חדשה במקומיות, בעלת שתי פנים לא זרות זו לזו. להניע את העין מן הסביב אל המרכז, אל הנעלם-הקיים.
במבט ראשון נראות עבודותיה של שרה קונפורטי כמלאכת מחשבת עתיקה, קולקטיבית ואנונימית, של נשים מסורות בנות דת מוכרת לא מוכרת. במבט שני, הלב פועם מהר יותר, העיניים מתרחבות לנוכח המיחבר הבלתי אפשרי במקומותינו - שילוב של מוטיבים צורניים משתי דתות שהשדה הגיאו-פוליטי עשה אותן עוינות זו לזו, האיסלם והיהדות.
המבט השלישי מופתע - קונפורטי מאפשרת לנו לראות עד כמה דומה השפה הצורנית של שתי הדתות המונותיאיסטיות בניגוד לשוני הרב ביניהן לבין הנצרות. הקירבה החזותית מפייסת ביניהן ויוצרת משהו חדש, משהו שנדרש דווקא על-ידי האוכלוסייה החילונית, והוא טיבה של הזהות המקומית, תרבותה, האסתטיקה שלה.
לכן העבודות נראות מוכרות, בעלות היגיון פשוט כמעט, הן לא נראות כאימוץ / התאמה / ניכוס אירופיים או אמריקניים של צורות או תכנים, אלא שוטטות צבעונית וקווית על סימנים קיימים, מובנים, בתוך תרבותנו המקומית.
בשנים האחרונות חיפשה שרה קונפורטי את שורשיה במקומות המקובלים - עבר ההורים, הגלות האירופית. עיתוני "לעצטע נייעס" ו"לעצטע צייטונג" יצרו דפי היסטוריה יהודית כספרים, כגווילים חרוכים.
הפעם היא פונה אל הצבע הזוהר, בעיקר זהב, ובעזרתו היא רוקמת עבר חדש או שמא הווה ועתיד. הדרך היא דרך הפרקסיס האמנותי העובד על מצע נתון וטעון - טלית וכאפייה, שטיח תפילה ופרוכת. כשלעצמם הם סימנים לטקסים דתיים מובחנים, אך הם נענים לה ומגמישים את עמדתם המוצהרת, החד-משמעית לטובת מערכת סימולטנית, מפויסת ומפוארת ברוחב ליבה.
הפאר ניכר בשפע הצורות והצבעים וב"אימת החלל הריק" המאפיינים אמנות דקורטיבית, אך קונפורטי פורעת את הקונוונציה הדקורטיבית במיקוד העין אל המרכז, הפוגע בתחושת האינסוף כפוטנציאל נורמטיבי של הדגם החוזר על עצמו. היא משאילה מהאמנות הדקורטיבית צורות וטכניקה כריקמה ותפירה, ושוב מתחכמת להם, כי הריקמה איננה ריקמה כי אם הזלפה ומשיחה עדינה של צבע, צבע תעשייתי.
הבשורה המטריאליסטית לימדה אותנו כי הטכניקה והתפתחותה משפיעות על צורתו ומהותו של הייצוג (השתנות טכניקת הציור מצבעי טמפרה לשמן, משמן לצבע סינתטי, תעשייתי...), הציור המערבי הקלאסי פעל למטרת ייצוג, קרי, ניכוס אינטלקטואלי של עולם הנראה.
האמנות הדקורטיבית (בניגוד לאמנות הפיגורטיבית והמופשטת כאחת) אינה עוסקת בייצוג, ומכאן שכוחניות פעולת הייצוג רחוקה ממנה. אהבת החומר והצורה חשובים כאן לאין ערוך מקניית בעלות והחפצה. הנשים האמונות על מלאכתן דורי דורות בטוויה, אריגה, ריקמה ותפירה, תחרות וקליעה, לא ביססו את יצירתן על הניגוד - החיוני ליצירה המערבית הגבוהה - שבין סובייקט לאובייקט. הן כמובן יצרו אובייקטים. אובייקטים שמישים ומתכלים, אך לא כאלה המעידים על הסובייקט המפואר, הגאון האינדיווידואל שיצר אותן. לרוב הן אף הסתפקו ביצירת אובייקטים חילוניים, בעוד האובייקטים לעבודת האל (זה או אחרים) יועדו לידיים אחרות - ידי הגברים.
הפעם מדובר בידי אישה החוות את האסור. זו לא עבודה קולקטיבית ואנונימית כמעשה המדיאבלים, אך היא מזכירה בחלקה את הנזירים והנזירות בעבודתם הקפדנית עוצרת הנשימה על כתבי הקודש. כאן נעלמה חרדת האל, ועימה חרדת הדיפרנציאציה התרבותית והפוליטית. הגישה חסרת הפניות מבטלת את הצורך להצטדק, להתנצל על ניצול תרבות אחת את רעותה, חברה אחת את החלשה ממנה. לא מפתיעה, אם כן, שהעבודות נמנעות ממחשבה בינארית היררכית וחותרות אל שילוב של אחרות אלטרנטיבית. שדה רחב המסוגל לקבל שונות תחת ניגוד, לקבל אלטרנטיביות בעלות קיום הדדי תחת אמת אחת.
תנועת הפאטרן והדקורציה בארה"ב, שהוקמה ב-1975, פעלה בדיוק כנגד הרטוריקה הגזענית והסקסיסטית של האמנות המערבית. כאשר פירסמו ג'ויס קוזלוף וואלרי ז'ודון ב-1978 את מאמרן "רעיונות היסטוריים באמנות של קידמה ותרבות" בכתב העת HERESIES, הן טרחו , דף אחר דף, לחשוף את הכוחניות של השיח האמנותי המערבי המפנה את האמנות הדקורטיבית אל ה"אחר" (האישה, העולם השלישי). בין הציטטות הרבות שהציגו מפורסמת זו של אדולף לוס מ-1908, "האורנמנט הוא פשע".
רבים מאמני ואמניות התנועה פנו אל תרבות "העולם השלישי". מרים שיקגו שאלה דימויים מהמזרח הרחוק והקרוב והציגה כבר ב-1972 מיצב של חדר ובו תלויים בין השאר שטיחים פרסיים ובדים צבעוניים. קוזלוף יצרה ב-1975 עבודות שהתבססו על דגמים של אריחים איסלמיים, מוטיבים עיצוביים פרה-קולומביאניים ושטיחים ארוגים של שבטים צפון-אפריקניים. כך גם ג'יין קאופמן, אשר יצרה בתחילת שנות השמונים עבודות טקסטיל ובהן דקורציה מוזהבת בהשראה של מוטיבים מזרחיים.
אמנים אלה יצרו מתוך אידיאולוגיה המופנית כנגד הדיעה הקדומה של המערב המודרניסטי על הדקורטיבי, כנגד ראייתו הדיכוטומית וההיררכית של אמנות גבוהה ונמוכה, אמנות היסטורית ודקורטיבית, אמנות אינדיווידואלית וקולקטיבית ואמנות המערב מול אמנות המזרח.
ביקורת הזמן האחרון החלה לפקפק בהשאלות מסוג זה של צורות לא-מערביות. השאלות א-היסטוריות וטרנס תרבותיות, שאינן מתייחסות למקורות הספציפיים, מרוקנות בכך את משמעויותיהם המקוריות והופכות לניכוס לשמו. הרצון לאוניברסאליות הוביל לדקורציה שטוחה ולסמלים צורניים ריקים לשירות אסתטיקה חתרנית.
נראה כי שרה קונפורטי הצליחה לחרוג משורות אלה על ידי הטמעה של שפה חזותית מעורבת, תוצאה של חיים בערים מעורבות, חיפה וירושלים. היא מדברת בשפה חדשה, שאוצר המילים שלה מוכר אך מיחברן מקורי. שיטות הסיווג, המיון והקידוד המקובלות התערערו לטובת מרחב חליפי. מרחב נשימה תרבותי.
הדרה שפלן-קצב
אוצרת התערוכה
קישור:
http://www.sarakonforty.com/HE/
הסטודיו של שרה קונפורטי
אודות האמנית:
לאחר עשרות תערוכות בארץ ובעולם, בתחומים שונים : ציור, פיסול, שילוב אמנויות, שרה קונפורטי - אמנית הזכוכית, יוצרת - עבודות אמנותיות, עבודות יד - מיוחדות לבתי כנסת, מתכננת, מעצבת, ומבצעת ריהוט ייחודי לבתי כנסת, כמו היכל קודש אמנותי, תיבת חזן מעוצב בויטראז'ים, מחיצות, מעקות מצוירים על זכוכית לעזרת נשים, עמודים, עמודי תפילה מזכוכית, פרוכות מדהימות בטכניקה אישית ייחודית לה, יוצרת בתחום הקרמיקה והזכוכית, אריחים מצוירים לחיפוי קירות הבית החיצוניים והפנימיים, ויטראז'ים בטכניקה מיוחדת לחלונות, לדלתות, ב-13 השנים האחרונות, פרויקטים עיצוביים גדולים,
http://www.sarakonforty.com/HE/
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
