שבויים בהבטחות שווא
מאת: צבי גיל 24.8.2006
הדברים צריכים להיאמר שוב ושוב ובצורה ברורה וחד משמעית. המערכה בלבנון פרצה לא משום שהחיזבאללה שבה שני חיילים ,אלא מכיוון שהוא פלש לשטח ישראל והפר את ריבונותה,פתח באש לעבר כוח שהיה בשטחנו ולקח שבויים. אילו,דרך משל, יחידת קומנדו ישראלית הייתה חודרת לשטח לבנון ובחילופי אש החיזבאללה היה חוטף שני חיילים,אני בספק אם היינו יוצאים למלחמה בחיזבאללה ובלבנון.ואם היינו עושים זאת,זה היה יכול להיות משגה חמור ביותר עם השלכות מרחיקות לכת,כלפי פנים וחוץ.אילו המערכה הייתה על החזרת השבויים, ניתן היה להחזיר אותם ב"מחיר" הרבה יותר נמוך.מתקבל יותר על הדעת שהמערכה כולה הייתה על הכוונת( כמו ב"מלחמת שלום הגליל") והעילה הייתה חדירה לשטחנו ושביית חיילים.אם העיתוי היה נכון,זאת שאלה אחרת.אני חושב שכן.עם זאת היה ליקוי כפול בתכנון,כלומר במחשבה תחילה: לא נתנו את הדעת,בין היתר, למידת המוכנות והפגיעות של העורף ולא הוצבה מטרה פחות שאפתנית, ובראש וראשונה המטרה המוצהרת של שחרור השבויים.
שערו בנפשכם,ישראל יוצאת למערכה שתוצאותיה הן כמאה וחמישים חללים,חיילים ואזרחים, אלפי פצועים,רבבות נפגעי חרדה, הרס של מבנים ורכוש,רבבות בנדידה מתמדת ,מאות אלפים במקלטים, פגיעה קשה בתיירות בפרט ובכלכלה בכלל,וכול זאת למען שני שבויים, אשר בסופו של דבר לא הוחזרו עד כה.זאת גם אם במבוא של החלטת מועצת הביטחון נקרא החיזבאללה לשחרר את השבויים.
ישנם שני פנים לשחרור שבויים,אוניברסאלי ויהודי.האוניברסאלי מעוגן באמנת האג משנת 1907 אשר קובע בין היתר כי "שבויי מלחמה הם בידיה של ממשלת האויב אך לא בידי היחידים או היחידה הצבאית ששבו אותה".סעיף אחר קובע כי "לאחר כריתת שלום תבוצע השבתם של שבויי המלחמה למולדתם במהירות האפשרית."
אשר להיבט היהודי,שחרור שבויים אצלנו בארץ ופדיון שבויים במסורת היהודית הם ערכים נעלים ביותר.יסודו של פדיון שבויים במקורות : "ממצרים גאלתנו ה ' אלוהנו ומבית עבדים פדיתנו" . חתימה זאת של ברכת הגאולה הנאמרת כל בוקר לפני תחילת שמונה עשרה של שחרית מתארת את הוצאת עם ישראל ופדייתם משעבוד מצרים" ( מיכאל ויגודה אתר "דעת" גיליון 60 ).גדול הפוסקים, הרמב"ם, קובע שאין מצווה גדולה כפדיון שבויים.בדרך כלל מדובר היה בפדיון שבויים בכסף.לדוגמה. היה ויהודי נעצר בפולין או ברומניה בשל עבירה אמיתית או מדומה,הורץ שליח מטעם הקהילה היהודית אל המופקד בתחום הזה ובידו שלמונים לשחרור האיש.בסיפור המשפחתי שלי היה מקרה שסבי,יו"ר הקהילה בעיר,נשלח על ידי רב העיר בשבת ונסע ברכבת לוורשה כדי לשחרר מכובד יהודי ממעצר עוד בטרם הגורם בדרג הנמוך העביר את האיש לסמכות גבוהה ממנו.
אולם מכל היבט שהוא,סוגיית שבויים בימינו,אינה ע"פ הקודקס המסורתי או אמנת האג.השבייה או החטיפה מתבצעת על ידי כנופיות בכל מקום בעולם למען סחיטת כספים,או חוליות טרור ומחתרות אופוזיציוניות,לשחרור אנשיהם שנשבו,או לשם מתן פרסום רחב ל"אידיאה" שמאחורי החטיפה.כאן אין כללים.כאן או שמצליחים לשחרר את החטופים,או שנכנסים עם החוטפים למו"מ שמטרתו בדרך כלל שחרור חטופים,שבויים או עצורים משלהם.לצערנו , בהקשר זה יש לומר, ושוב בגילוי לב, כי במערכה שלנו ששחרור שבויים היה חלק מוצהר בה- המחיר בחללים שנפלו הוא גבוה מאוד שכן,בניגוד לאלה שנפלו בשבי,את החללים אי אפשר להחזיר בחיים.
אשר למשפחות החטופים או השבויים,אין זכות וחובה גדולה מאלה של הורים שבניהם נחטפו מלהקים זעקה כדי שבניהם יוחזרו הביתה.מבחינת ההורים המחיר,כל מחיר,שווה את החזרת בניהם,שכן לבנים אין הורים או אחים אחרים.הכלל שאין מפקירים חייל אף הוא כלל נאצל,ורבים רבים סיכנו את חייהם ואף נהרגו במערכות צבאיות להצלת חבריהם שנשארו מאחור,פצועים או פגועים.
אולם כאשר מדינה נכנסת למלחמה עליה להביא בחשבון גם חללים שיפלו במערכה וגם חיילים שיפלו בשבי.וכשם שסיכון חיי אדם הוא חלק מן השיקול הלאומי צבאי,גם הסכנה של נפילה בשבי או חטיפה שייכת לאותה קטגוריה. בשיקול הזה המדינה מביאה בחשבון גם את התקדים בשחרור שבויים,אשר עלול לעודד חטיפות נוספות.בסופו של דבר מתפשרים בהסכם ,ששני הצדדים, בעיקר הצד הרשמי,יוצא איכשהו לא חבול לגמרי.שכן הצד השני,שפחות רגיש לחיי אדם או לגורל חטוף,תמיד יכול לטעון, ובצדק, שהחטיפה הייתה כדאית.תמיד יהיו כאלה אצלנו ,בעיקר בפוליטיקה אך גם בציבור,שצעד זה או אחר לא ייראה להם.אך על מי שמוטלת האחריות למכלול כולו,היא הממשלה.
זאת האמת המרה והמציאות שמגבה אותה,וכל מי שטוען ,גם אם הוא איש צבא,חייל,שצריך היה להמשיך להילחם כדי להגיע לשחרור החטופים,בנסיבות הקיימות כאשר לא מדובר במלחמה בין צבאות ,עושה שקר בנפשו,גם אם כוונתו טהורה כתכלת הרקיע, ולא של כולם היא כזאת.לדבר אפשר, והישראלים דברנים.אולם המדינאים אשר קבעו מראש שלא נניח את הנשק כל עוד לא ישוחררו החטופים הונו את עצמם ואת הציבור בהבל פיהם.אלה מן הדברים שרוצים ולא יכולים,אך מדינאים ומפקדי צבא חייבים להקפיד על מינימום של אמינות וראיית הנולד.זאת כדי שהם לא יופיעו כשקרנים ובעקבותיהם הציבור ינחל אכזבה מרה.שכן המשימה לשחרור השבויים באמצעות מערכה צבאית מקיפה הייתה משימה בלתי אפשרית בלי מירכאות כפולות- כשם הסדרה הטלוויזיונית.זאת גם אם היינו מנצחים ניצחון מוחלט ובלתי מעורער במערכה נגד החיזבאללה.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
