בכתב התביעה נטען, כי הדירקטורים התרשלו במילוי תפקידם כדירקטורים, לא מילאו את החובות המתחייבות מתפקידם וגרמו בכך נזקים לבנק. בהקשר זה נטען כי הדירקטורים הפרו את חובות הזהירות (ובעניינים מסוימים גם חובות האמון המוטלות עליהם), במתן אשראי ללא בטחונות ובהליך לא תקין, ללקוחות שונים ול"בעלי עניין" בבנק ולחברות הקשורות ל"בעלי העניין". בנוסף נטען, כי הדירקטורים התרשלו והפרו חובות אמון בויסות מניות הבנק. כמו כן נטען, כי הדירקטורים ברשלנותם, אפשרו למנהלים הפנימיים למעול בכספי הבנק, ולפיכך, אחראים הדירקטורים גם לנזקי הבנק בגין המעילות האמורות.
יודגש כי אין במינוי דירקטור חליף כדי לשחרר את הדירקטור הקבוע מסמכויותיו. הלה נשאר דירקטור בחברה לכל דבר ועניין, ובידו להפסיק בכל עת את תפקודו של החליף. מינויו של דירקטור חליף אינו משחרר את הדירקטור הקבוע מחובותיו הוא. סעיף 238(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), קובע בעניין זה:
"אין במינוי דירקטור חליף כדי לשלול את אחריותו של הדירקטור שלו הוא חליף, והיא תחול בשים לב לנסיבות העניין, לרבות נסיבות מינוי הדירקטור החליף ומשך כהונתו".
בית המשפט קמא הטיל על הדירקטורים של בנק צפון אמריקה אחריות לנזקי הבנק. הבסיס העיקרי לאחריות זו מקורו בעוולת הרשלנות. נקבע כי דירקטורים של הבנק חבו לבנק חובת זהירות, וכי הפרו אותה בכך שלא התנהגו כפי שדירקטור סביר היה מתנהג בנסיבות העניין.
נשאלת השאלה האם כל אורגן/נושא משרה יישא באחריות אישית לעוולה אותה ביצע החברה, בנוסף לחברה? כמובן שהתשובה לשאלה שלילית. המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן של דיני הנזיקין - קיום יסודות האחריות. נוסף על כך, מוטלת במשפטנו אחריות נזיקית במסגרת זיקות נוספות אל מבצע העוולה. כך, למשל, סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מטיל אחריות על :
"המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל,
שנעשו או עומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או
מאשרר אותם...".
לכן, אם אורגן מורה לאדם אחר לבצע עוולה, הרי שהוא יחוב בנזיקין. סעיף 12 מרחיב את היקף החייבים באחריות הנזיקית. לכן, היא מוחלת על אורגן ועל נושא משרה בחברה. אם האורגן מבצע את העוולה באמצעותו, הוא יחוב מכוח הכלל הרגיל כי אדם חב על פעולתו. האורגן עשוי לחוב גם מכוח ההוראות הכלליות הקבועות בפרק ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("זכויות וחבויות בנזיקין").
בפסק דין בנק צפון אמריקה חיוב הדירקטורים בחברה בנזקים אשר גרמו ניתן אם תוכח עוולת הרשלנות.
עוולת הרשלנות מוסדרת בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (סעיפים 35 ו-36 לפקודה), עוולת הרשלנות כוללת בתוכה 4 מרכיבים מצטברים:
1. חובת זהירות;
2. התרשלות באי קיומה;
3. גרימה של;
4. נזק;
הכלל המקובל הוא כי נושאי משרה בחברה חב לה חובת זהירות מושגית. ביטוי לגישה זו ניתן לראות בהוראת סעיף 252 לחוק החברות:
"נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות
כאמור בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]"
קיומה של חובת זהירות מושגית הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק לקיומה של חובת זהירות של נושאי חברה כלפי החברה. בנוסף לחובת הזהירות המושגית צריך לבסס קיומה של חובת זהירות קונקרטית. זו תלויה בנסיבות המקרה, והיא מוטלת אם בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי היה על נושאי משרה לצפות לכך שהתרשלותו תזיק לחברה.
קיומה של חובת זהירות בין נושאי משרה לחברה מטיל על נושאי משרה את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה. החובה המוטלת על נושאי משרה היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים. מבחנה של ההתרשלות קבוע בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, ועל פיו המבחן הקובע הוא מבחנו של האדם הסביר. לעניין נושאי משרה בחברה, המבחן הקובע הוא מבחנו של נושאי משרה הסביר.
השאלה הינה מה הם אמצעי הזהירות נושאי משרה סביר היה נוקט בהם בנסיבות העניין.
"אדם המציע עצמו לתפקיד ניהול חברה, הכרוך בטיפול
וניהול רכוש רב, חייב לנקוט במידת הזהירות של נושאי
משרה סביר הכשיר לפעול בשטח זה של ניהול" (י' גרוס,
דירקטורים ונושאי משרה בחברה 297 (1989).
קיומה של חובת זהירות והתרשלות במילוייה הם שני יסודות הכרחיים לאחריות נושאי משרה ברשלנות. אין הם יסודות מספיקים. יסוד נוסף הוא זה שההתרשלות של נושאי משרה בהפרת חובתו היא שגרמה לנזקה של החברה. יסוד נוסף זה עוסק בקשר הסיבתי בין הפרת החובה מזה לבין הנזק מזה.
והתנאי האחרון הינו נזק. עוולת הרשלנות כוללת, כאחד מיסודות האחריות, קיומו של נזק. יסוד זה מעורר שתי שאלות:
קביעת היקפו ומידתו של הנזק שבגין התרחשותו אחראי המזיק.
קביעת שיעור הפיצויים לו זכאי הניזוק בגין הנזק שנגרם לו.
בפסק דין של בית המשפט העליון ע"א 407/89 צוק אור נגד קאר סקיוריטי ואח' נקבע:
"היותו של פלוני בין השאר אורגן של החברה אינו מקנה
לו חסינות בנזיקין...".
נשאלת השאלה מה היקף השתרעות המושג "אורגן/נושאי משרה" לצורך הטלת אחריות נזיקית?
בע"פ 3027/90חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4) 364, בעמ' 382, מגדיר משנה לנשיא דאז ברק:
"...גוף או נושא משרה בכיר בתאגיד (אסיפה כללית של בעלי המניות, דירקטוריון, דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים) יהיו בוודאי אורגן של התאגיד. אך גם נושא משרה שאינו בכיר עשוי להיחשב כאורגן התאגיד, וזאת אם על-פי מסמכי התאגיד או על-פי מקור נורמטיבי אחר רואים את פעולתם כפעולת התאגיד עצמו".
מודל האחריות האישית קובע למעשה כי: "... אין אורגן/נושאי משרה יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של החברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו". מודל האחריות האישית הינו עקרון יסוד במשפטנו האזרחי בפסק דין ע"א 324/82 עיריית בני-ברק ואח' נ' רוטברד, פ"ד מה (4) 62, בעמ' 130 נקבע:
"אורגן ותאגיד עשויים לחוב שניהם בגין מעשה נזיקין של האורגן. האורגן אחראי אישית למעשיו הוא והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן".
יש להדגיש כי שורשי מודל האחריות האישית נעוצים היטב בקרקע משפטנו. כבר בע"א 77/57 שרף ואח' נ' קליין ואח', פ"ד יב 507, בעמ' 509, מציין השופט אולשן כי ניתן-
"להביא תביעה אישית נגד המנהל שביצע את העוולה האזרחית. כשמגישים תביעה אישית כזו, לא מספיק הדבר שהתובע רק יוכיח שהעוולה הזאת בוצעה בשביל החברה ושהנתבע הוא אחד ממנהליה. אם ברצון התובע להטיל אחריות אישית על הנתבע עליו להוכיח שהנתבע הזה הוא שביצע את העוולה האזרחית או שהיה לו חלק בזה".
בפסק דין בע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ ואח', פ"ד מח (1) 415, בעמ' 427 נקבע: "כפי שאחריותו של התאגיד אינה מותנית באחריותו של האורגן, כך גם אחריותו של התאגיד אינה שוללת את אחריות האורגן". אכן -
"עקרון היסוד של דיני הנזיקין הוא, כי מי שמקיים את היסודות של העוולה אחראי למעשיו שלו. מעמדו של המעוול בהירארכיה המנהלית או הביצועית אין בו כדי לשחרר את המעוול מאחריותו. על-כן, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה כאורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות (ע"א 725/78). עמדתם של דיני הנזיקין היא העמדה האינדיבידואליסטית, לפיה כל אדם חטאו יישא" (ע"א 507/79ראונדנאף (קורן) נ' חכים, פ"ד לו (2)עמ' 794).
השוויון בפני החוק הוא ערך יסוד בשיטתנו. עקרון השוויון קובע כי אדם אשר ביצע עוולה יישא בתוצאות הכרוכות באותה עוולה.
"כל מזיק, יהא זה אדם פרטי או ראש הממשלה, אחראי בנזיקין
למעשיו, ואין המעמד, בתור שכזה, נותן כל פטור מאחריות"
(עניין ראונדנאף, עמ' 794).
תוצאה זו משתלבת עם עקרון ההתרעה היעילה. אם אורגן/נושאי משרה ידע כי האחריות תוטל על החברה בלבד, הרי שאפקטיביות של האחריות הנזיקית על הפרט תפחת. האחריות האישית מקדמת את רצוננו להעניק פיצוי לניזוק במקרה שהחברה אינה מסוגלת לקיים את חיוב הפיצוי הנזיקי. טוב הניזוק החף מן המזיק האשם: מן הראוי כי המנהל, האורגן או נושא המשרה גם יישאו בנטל חדלות פירעון החברה בסיטואציה הנזיקית. האחריות האישית משתלבת היטב עם העיקרון כי אדם אשר נהנה מסיכון אינו יכול להתחמק מתוצאותיו של אותו סיכון.
דברי ההסבר פורטו במאמר זה בצורה חלקית, תמציתית וכללית. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. המאמר לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני נזיקין ודיני חברות, לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין.
שלי שוסטר, עורך דין תאונת דרכים
מאור-שוסטר משרד עורכי דין מתמחה בדיני מזונות, נזיקין
טל': 077-500-63-63 פקס: 077-500-84-03
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
