בשבע ברכות הנישואים שאומרים תחת החופה, ולאחר מכן בשבעת ימי המשתה, יש משמעות עמוקה ומסרים חשובים לבני הזוג. ננסה לומר מעט מן המעט על ברכות אלה. לפני שנתחיל בברכות חשוב להבין מה משמעותה של ברכה. ברכה ביהדות, נושאת אופי כפול. הפן האחד הוא אמירת תודה. הפן השני הוא תפילה. למשל כשאנו מברכים "ברוך אתה ה' חונן הדעת" אנו גם מודים לו על הדעת והחכמה שנתן לנו ובכך הבדיל אותנו מהבהמות, וגם מבקשים ממנו שימשיך לנו חכמה ודעת בכל שנעשה, ולא נפעל מתוך אימפולסים ולא נעשה שגיאות הנובעות מדחפים פנימיים וחוסר יישוב הדעת. כך גם ברכות אלה, יש בהם גם תפילה, וגם הודיה. עוד חשוב לציין, כי המספר שבע (7) הוא מספר חשוב מאוד ביהדות, מסמל חשיבות, חביבות, שלמות, טבעיות, ועוד.
1. ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן.
היין נחשב ביהדות למשקה חשוב, משום שנעשה מענבים (פרי חשוב) וכן מכיוון שהוא משמח. יש פה עניין הן לשמחה, הן לחשיבות המעמד, שהזוג יהיה מודע לחשיבות המעמד בו הוא נמצא. לא מדובר בסתם טקס, אלא בהבנה כי הם עומדים במעמד חשוב מאוד בחייהם. לא מדובר על עוד עסקה, שאם לא תצליח ניתן לבטל אותה בקלות. צריך להבין שבניית בית הינה עניין חשוב ורציני, וצריך להשקיע בו. יש כאלה שמשקיעים את הזמן שלהם לחפש את ה"מושלם" או "המושלמת" ולאחר מכן חושבים שהחתונה היא סוף התהליך. ואילו ביהדות המצב הוא הפוך. הנישואין הם רק ההתחלה. בעת הנישואים כל אחד ואחת מקבלים "חלקת אדמה" גן עדן פרטי, ומוטל עליהם התפקיד לטפח אותו. כפי שהם ישקיעו בו, כפי שהם יבינו את רצינות המעמד, והמוסד הזה הנקרא משפחה, הם ישקיעו, ויפרחו, יוכלו להצמיח פרחים יפהפיים, עצים בעלי צל ושורשים עמוקים, פירות טעימים ומרהיבים וכו'. אחת מהסיבות לריבוי הגירושין הוא הזלזול בזוגיות ובמוסד הזה, הנקרא נישואים. מתוך חוסר הבנה לחשיבותו, מתוך רצון לחפש תועלת או ריגושים מחוץ למסגרת המשפחה, תוך חוסר דעת וחוסר ידיעה כי גן העדן נמצא ממש לידך.
בסדנת "משבר גיל הארבעים" שערכתי, ביקשתי מזוגות נושואים לומר לי דברים טובים שקרו להם בחיים. כמעט כולם קשרו את זה עם המשפחה, הילדים, אירועים מרכזיים יחד עם האישה והילדים וכו'. הכל לפי ההשקעה והטיפוח. נהיה מוכנים להשקיע אך ורק אם נבין את חשיבות המעמד - וזה תפקיד ברכת הגפן.
ברכת הגפן פותחת את 7 הברכות בעת החופה, אולם לאחר מכן במהלך שבעת ימי השמחה, היא הברכה המסיימת.
2. ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שהכול ברא לכבודו.
ברכה זו כנגד בריאת העולם. יש בכך חשיבות העולם, שהרי הוא נברא לכבודו של הקב"ה. האדם הוא עולם קטן. אנחנו מאמינים שהעולם נברא על ידי הקב"ה ולא נוצר מעצמו. וככזה יש לו סיבה, ותכלית. אנו מחוייבים לחפש את תכלית בריאת העולם, ואת תכלית בריאתנו באופן הכללי (מדוע נברא האדם) והפרטי (מדוע נבראתי אני - מה תפקידי בעולם). תפקידם של החתן והכלה לעורר שאלות אלה, וכיצד אנו כמשפחה יכולים לתרום למשפחה, לקהילה ולעולם.
3. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, יוצר האדם.
ברכה זו הינה כנגד יצירת האדם. פעמיים אנו מברכים יוצר האדם - פעם אחת כאן, ופעם אחת בברכה הבאה. ומה ההבדל בין שתי ברכות אלה - נראה לי כי יש כאן מסר עצום. האם האדם הוא שלם או חצי? מכירים את השיר "בלעדייך אני חצי בן אדם"? האדם הוא עולם בפני עצמו - ועל כך אנו מברכים כאן. אולם זו רק מחצית הדרך.
4. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד. ברוך אתה ה', יוצר האדם.
יש כאן ביטוי לשמחה על הזיווג. האדם הוא אמנם אדם בפני עצמו, אולם הוא עדיין חצי, עד שלא ימצא את הזיווג שלו. על פי המסורת היהודית האדם הראשון נברא כשהוא זכר ונקבה גם יחד. לאחר מכן הקב"ה הפריד אותם אחד זכר ואחד נקבה. ולשניהם יחד הוא קרא "אדם". כך שהאדם השלם הוא האדם שמצא את זיווגו. האיש והאישה משלימים האחד את השני. יחד הם יוצרים בניין עדי עד - הילדים וההמשך. אדם שחי לבדו, ימות לבדו ועליו יש להצטער; הוא יישכח ולפועלו בעולם לא יהיה זכר. לעומת זאת, אדם שהשאיר כאן מורשת, יחיה לעולם. מורשת זאת ניתן לפתח בעיקר באמצעות הזיווג. ניתן לומר כי הזיווג משדרג הן את הגבר והן את האישה לחיי הנצח. בכך האדם הופך להיות דומה לא-לוהים, ביכולת הנצחיות שלו היכולת להביא חיים חדשים לעולם להמשיך לכאן רוח ונשמה, שיש רק בבני האדם ("צלם דמות תבניתו").
אם כך, נשאלת השאלה, מדוע מברכים על "יוצר האדם" בברכה הראשונה, אם אין בכך שלמות? נראה לי כי הסיבה לכך הינה אותה סיבה שהקב"ה ברא את האדם כזכר ונקבה מחוברים ולאחר מכן הפרידם. אם רצה שיהיו יחד - מדוע הפריד אותם. ואם רצה שיהיו נפרדים, מדוע חיבר אותם? אלא גם כאן יש יסוד חשוב. לכל אחד ואחת יש הצורך להיות מחוברים, ולעתים נפרדים. לממש את היחד, ולעתים גם להותיר מקום לאישי ולעצמי. השילוב הנכון בין השניים מאפשר לי להיות אדם, בפני עצמי, וגם להיות אדם כחלק בלתי נפרד מרעייתי. איש ואישה שאוהבים אחד את השני צריכים לדעת לעתים גם לשחרר, על מנת שיוכלו להתקרב.
5. שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה (עדות המזרח מוסיפים: במהרה) בשמחה. ברוך אתה ה', משמח ציון בבניה.
כאן אנו זוכרים את ירושלים. אנחנו לא זוג שמתחתן ושוכח את הקהילה, את ההיסטוריה, מהיכן באנו - ומה תפקידנו במסגרת העם היהודי. אנחנו מוסיפים כאן חוליה נוספת בשרשרת הדורות, וממלאים תפקיד חשוב ביותר במסגרת העם היהודי. במעמד חשוב זה מתפללים גם על כלל עם ישראל, בשיבת ציון, ובבניית ירושלים. "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני".
6. שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך אתה ה', משמח חתן וכלה.
ברכה זו והברכה השביעית שתיהן דומות, אולם גם כאן יש התפתחות - כמו בזוג הברכות הקודם של "יוצר האדם". ראשית, אנו מתפללים כי החתן והכלה ייכנסו לחופה בשמחה. זוהי חתונה, שנערכה מתוך בחירה, ולא מתוך לחץ, או פחד, או כל סיבה אחרת. אנו רוצים ומקווים שהזיווג הזה יצליח. והשמחה תהיה גדולה, כמו השמחה של אדם הראשון בגן עדן - שם היתה לו רק את חוה, ולחוה היה רק את האדם. והם אהבו אחד את השני באופן שאין אף אחד אחר בעולם שיכול לערער על הזוגיות שלהם. לא הבחורה שהיכרתי פעם, לא הגבר שחלמתי עליו בתיכון, לא השכנה היפה שאני רואה כל יום, וכו' וכו'. כאן מברכים ומתפללים שתמיד יהיה ביטחון ויציבות במשפחה.
7. ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה ושלום ורעות. מהרה, ה' אלוקינו, יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה ה', משמח החתן עם הכלה.
ברכה זו דומה לקודמת אולם שונה ממנה באופן משמעותי. הברכה הקודמת מדברת על השמחה האישית של כל אחד מהצדדים. החתן שמח כי הוא מצא לו אישה ויפסיקו להלחיץ אותו להתחתן, והכלה שמחה כי היא לא רווקה יותר ולא צריכה להתבייש ליד החברות שלה, וכו' או סיבות אחרות מדוע כל אחד שמח להיכנס לחופה. זה טוב מאוד, שלכל אחד יש הסיבות שלו להיכנס לחופה, ועל כך הברכה הקודמת. אולם הרצון שלנו לא מסתיים בזה. אנו רוצים שהחתן והכלה ישמחו זה מזה, שתהיה להם שמחה משותפת, פרוייקט משותף, שהגבר לא ישמח מהמניעים הפרטיים שלו, אלא שישמח בשמחתה של רעייתו. שיחד יציבו להם מטרות, וישמחו בעיצוב ובטיפוח חלקת א-לוהים הקטנה שלהם.
הסבר נוסף לברכה זו, נראה לי בכך שלגבר, בין שלל חובותיו לאישה, יש חובה נוספת ומיוחדת, והיא לשמח את אשתו. ראו פרשת כי תצא, הגברים יוצאים למלחמת הרשות, אולם יש הפטורים מכך. אחד מהם הוא החתן, שטרם מלאה שנה לנישואיו, והוא לא רשאי לצאת למלחמה, אלא מחוייב לשמח את אשתו. האישה, לעומת זאת, לא חייבת לשמח את בעלה. כמובן שאין זו "עבירה" לשמח את בעלה, אולם יש בכך מסר כי האישה יותר עדינה ויותר פגיעה, ועל החתן להשתדל יותר בעניין זה. אם כך, מי ישמח את החתן? על כך בדיוק הברכה - אם אתה תדאג לשמח את הכלה שלך, הקב"ה ידאג לשמח אותך. זו בחינת "משמח החתן - עם הכלה". מי משמח את הכלה? החתן. ומי משמח את החתן? הקב"ה. יותר מכך, כאשר הזוג מרגיש ואוהב אחד את השני, הרי כאשר הכלה שמחה, גם הגבר שמח. האישה בעלת רגש וחשוב לה שבעלה יהיה מרוצה, לכן נראה כי מטיבה וטבעה חשוב לאשה שהבית יהיה מושלם ושמח; לגבר לעומת זאת פעמים רבות יש עיסוקים רבים ו(יש בדיחות רבות על הגברים המכורים לאימייל שלהם לעיתון, לכדורגל, לעבודה וכו') לכן הוא שוכח מעצמו ומהבית, ולא יודע להעריך את הטוב שאשתו מעניקה לו, הטורח והעמל הרב, וזאת מעבר לייסורי ההריון והלידה. כאשר הוא ידאג לשמח את אשתו, ודאי שגם הוא ישמח.
וכמובן שיש עוד הרבה מאוד מה לומר על כך, רציתי קצת להאיר את הדברים.
שיהיה במזל!
ייעוץ משפטי, מקרקעין, ירושות, חברות, משפט מסחרי
מרצה במשפטים ובתחומים נוספים
מעביר סדנאות בתחומים: זוגיות, חינוך, העצמה אישית
לתגובות / שאלות: dr.shay.segev@gmail.com
לבלוג שלי: http://segevlaw.blogspot.com/
לאתר הסדנאות שלי: http://sites.google.com/site/mysadna/
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
