אחת ההגנות החשובות הינה הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15.זהו הסעיף המשמש את הנתבע בהקשר לפרסום שבגינו הוא נתבע בבית המשפט.זו הגנה אחת מיני רבות העומדת לרשות הנתבע
החוק קובע בסעיף 15(8) הגנה חשובה בלשון הרע היא כאשר פרסום דברי לשון הרע שפורסמו הם במסגרת "...תלונה לרשות מוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה...". ברור כי המשטרה ,מס הכנסה, הרשות לניירות ערך,מס ערך מוסף ,עירייה, או כל גוף מוסדי אחר הם רשות מוסמכת לקבל תלונות מסוגים שונים.
הגנה זו הינה חשובה ואף הכרחית. למעשה, אלמלא הגנה זו, כל אדם שהגיש תלונה נגד פלוני, יכול היה להיות חשוף לתביעת לשון הרע מצד נשוא התלונה. שכן, תביעות רבות נוגעות להתנהגותו ולהתנהלותו של אדם. כך, תלונות יכולות לנוע בקשת רחבה של התנהגויות שונות ופסולות,החל מתלונות על עבירות גניבה, מעילה, זיוף,התפרצות,אונס,ניסיון לרצח וכד'. כך שלאחר כל הגשת תלונה יכול היה האדם השני לתבוע על לשון הרע.
נתונים סטטיסטיים מוכיחים כי חלק גדול ונכבד מן התלונות דינן להיסגר מעילות שונות כגון חוסר עניין לציבור, היעדר ראיות וגם בשל היעדר אשמה.חלקן נדחות על הסף לאחר שהתברר שאין בהן ממש.
לרוב, כאשר בוחנים מכלול ההתנהגויות באותן העבירות בהקשר לתביעות לשון הרע, שנסגרות מחוסר אשמה, ואף מעילות אחרות, ניראה כי בין המתלונן ובין אותו נלון קיימת היסטוריה ארוכה של חיכוכים ו/או מערכות יחסים עכורות כגון יחסי עובד מעביד, שכנים, עמיתים לעבודה, קולגות, בני משפחה,בני זוג וכדומה.
לכאורה, אילו הדברים שאדם מטיח כלפי חברו היו נשארים ברמה האישית, הרי שבמקרים המתאימים הייתה יכולה לקום עילת תביעה בגין לשון הרע. ואולם, כעת, משתלונה במשטרה הפכה לדבר שגרתי ונפוץ בקרב אנשים מסוימים, הרי שכל שנותר לאותו האדם הוא להגיש תלונה במשטרה וכך עלולה לקום לו טענת הגנה שתטיב לכאורה את מצבו לעומת מי שנגדו הוגשה התלונה.
הגנה זו הינה נפוצה בבתי המשפט בתביעות מסוג זה, הואיל ובתביעות לא מעטות בלשון הרע מעורבות אי אילו תלונות במשטרה או בפני גופים אחרים.
הפסיקה התייחסה למצב בלתי סביר זה בע"א 788/79.מאז הפכה הלכה זו המכונה הלכת ריימר, להלכה מחייבת ששינתה את "חוקי המשחק" בכל הקשור לחוק איסור לשון הרע.בפסיקתו קובע הנשיא ברק למעשה את מבחן אמונת המתלונן באמיתות תלונתו:
"מה הדין, אם המתלונן מאמין באמיתות דברי תלונתו, אך עצם הגשת התלונה נעשה מתוך רצון לפגוע? במקרה זה מונע המתלונן על-ידי מוטיב מרושע, אך לפי מיטב אמונתו דברי התלונה עצמם אמיתיים הם. התעמוד למתלונן ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק? נראה לי, כי התשובה היא בחיוב, והיא מתבקשת ממטרת ההגנה עצמה, הבאה להגן על בני ציבור המדווחים על עבירות שנעברו".
ובהמשך מוסיף כבוד הנשיא ,בתוארו כאז,אהרון ברק:
"אין בידי לקבל גישה זו. תום הלב נקבע, לעניין ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק, לא על-פי המוטיב שהביא לתלונה, אלא על-פי האמונה באמיתות תוכנה. מוטיב נעלה של תפיסת עבריינים אינו מצדיק, בעיני החוק, הגשת תלונה למשטרה שאין המתלונן מאמין באמיתותה; לעומת זאת, אמונה באמיתות התלונה מצדיקה הגשת תלונה למשטרה, גם אם הגורם המניע את המתלונן אינו השלטת החוק אלא נקמה או שנאה או כיוצא בהם".
דבריו של נשיא בית המשפט העליון דאז אהרון ברק יצרו קו מנחה וברור בכל הקשור לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט הדן בנושא הוצאת דיבה יתייחס בין היתר לטענת תום לב מעין זו בהקשר רחב ביותר ויבדוק את המניעים ואת העובדות הקשורות לתלונות הללו.ייבדק קשר ביו האינטראקציה שהייתה בין הצדדים לבין התלונה.ייבדק הזמן והאם יש הקשר לוגי וכרונולוגי על רצף הזמן.בית המשפט יבדוק באם התלונה הוגשה מיידית בעת ביצוע העבירה או שהנתבע השתמש בתלונה כ"נשק טאקטי" כנגד המתלונן בראיה ארוכת טווח.ייבדק הבסיס להגשת התלונה בהקשר לנשוא התביעה ועוד גורמים רבים המעורבים בתביעה.
בחלק מהמקרים ניתן היום לתבוע לפי חוק איסור לשון הרע באם התביעה שהוגשה נגועה בחוסר תום לב וברשלנות אשר הביעה לנזק את התובע.
מי אמר שתחום המשפט אינו מעניין?
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
