כשבית המשפט העליון שוכח את תפקידו 

אחד התפקידים החשובים של כל מערכת משפטית, ובייחוד של בית המשפט העליון, הוא ליצור וודאות ויציבות: לקבוע הלכות משפטיות כלליות שיבהירו מהו הדין, וימנעו התדיינויות עד אין קץ ופסיקות סותרות במקרים דומים. תפקיד חשוב נוסף של מערכת משפטית הוא לאפשר נגישות לבתי המשפט, ובפרט לאפשר לאזרח הקטן לריב את ריבו גם מול המדינה ולקבל סעד מבית המשפט, על אף הפער האדיר בין כוחו של השלטון לבין כוחו של האזרח הקטן.
לא בטוח כלל, שמושכלות יסוד אלה עמדו לנגד עיניו של השופט חשין לאחרונה, ערב פרישתו, בעת שנימק את החלטתו בבקשת המדינה לדיון נוסף בנושא מס בולים (דנ"א 4239/03). פסקה אחת קטנה שהוסיף בסוף פסק דינו, עלולה להוביל לנזק משמעותי לציבור ולהפוך את הפסדה הפורמלי של המדינה, לנצחונה הפרקטי.
ואלה הדברים:
לפני שלוש שנים, בראשית חודש אפריל 2003, ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק הדין בעניין שיכון ובינוי (ע"א 222,658/00), ובו נקבע כי במקרה של תשלומים הנפרשים על פני זמן - יש להטיל את מס הבולים על הערך הנוכחי של התשלומים (המהוון) ולא על סכום כל התשלומים (הכוללים את הריבית). כמו כן נפסק כי החיוב יעשה על הערך לפני מע"מ (כלומר לא יוטל מס על מס).
פסק הדין, פתח אפשרות לחלקים נרחבים בציבור הן ביחס למגזר העסקי, אך גם ביחס לציבור הרחב, לחסוך מס בולים או אף לבקש החזר מס ששולם. ביחס לציבור הרחב האפשרות רלוונטית בייחוד בגין משכנתאות שניטלו. הסכומים אינם גדולים - לאור העובדה שמס הבולים מוטל בשיעור של 0.4% על הלוואות, ומשמעות פסק הדין היא הפחתה חלקית (בגין מרכיב הריבית בלבד), מדובר בד"כ בסכומים של כמה מאות שקלים עד למקסימום של אלפי שקלים בודדים במקרים של הלוואות גדולות במיוחד לתקופות של 25 שנה ויותר. לאור קיומן של הוראות הקובעות התיישנות מהירה במס בולים, האפשרות לדרוש החזרים היתה רלוונטית רק אם אלה נדרשו בתוך שנתיים (על פי פרשנות מסויימת שלוש שנים) מיום תשלום המס.
אלא שהפתח שנפתח היה צר בהרבה מכפי שניתן היה לסבור. המדינה לא השלימה עם פסק הדין של בית המשפט העליון וביקשה דיון נוסף בפני הרכב מורחב. בית המשפט העליון נעתר לבקשה, זאת על אף שפסק הדין של בית המשפט העליון ניתן פה אחד ע"י כל שלושת השופטים (אנגלרד, טירקל וש' לוין). כצעד חריג עוד יותר, נעתר בית המשפט לבקשת המדינה לעכב את תוקף הלכת פסק הדין עד להכרעה בבקשה לדיון נוסף. ככל הנראה אחת הסיבות לצעד החריג היתה הודעת המדינה לבית המשפט כי עיכוב הביצוע: "חיוני לצורך הערכות מתאימה לביצוע ההיוון", וכי "אם תדחה העתירה יבוצע פרסום בנושא ומי שבייל ביתר, יוכל לבקש החזר מס... ".
משום מה, שלוש שנים תמימות(!) חלפו בטרם נתן בית המשפט העליון את החלטתו בדיון הנוסף. שלוש שנים, במהלכן התיישנו לא מעט מקרים בהם היו אזרחים רשאים לבקש החזר של מס בולים. רק בחודש פברואר השנה ניתנה סופסוף החלטה קצרה, מפי השופט חשין, בה נדחתה עתירת המדינה לדיון נוסף. הדחייה היתה בנימוק טכני, ולפיו מאז ניתנה הרשות לדיון נוסף בוטל בינתיים חוק מס הבולים (החל מ- 2006) - כך שהסוגיה המועלה איננה עוד בעלת השלכות מרחיקות לכת לעתיד. במקרים כאלה בית המשפט אינו נוטה להתיר את ההליך החריג של דיון נוסף.
לאור דחיית עתירת המדינה לדיון נוסף דומה היה שבכך הסתיימה הפרשה, ובא לציון גואל. אלא שבסוף החלטתו הוסיף השופט חשין פסקה אחת נוספת, בה ביקש להשיב לטענות המדינה על כך שהעתירה נדחית שלא עקב נימוקים מהותיים. וזו היתה תשובתו לטענות:

"... נוכח כל אלה ביקשנו להוסיף ולומר כך: לעתיד-לבוא, בהידרשם לשאלות שעלו בדיון הנוסף, יתנו בתי-המשפט דעתם לכך שבית-המשפט העליון נענה לעתירה לעריכתו של דיון נוסף, וכי דוחים אנו אמנם את העתירה אך שלא לגופה. הבהרה זו, דומה, יש בה כדי לפתוח שער לפני המדינה, ולו במעט, כדי שתוכל להעלות - למיצער לפני בית-המשפט העליון - דברים אלה שאנו אומרים עתה."

פיסקה זו, שנועדה להפיס דעתם של נציגי המדינה, פוגעת קשה בעקרון הודאות. האמנם - לאחר שהנושא נדון במשך שנים כה ארוכות (מזה למעלה מ - 6 שנים ביחס לתיק הספציפי) לא הגיעה העת לשים קץ באופן סופי ומוחלט להתדיינויות הקיימות בנושא? האין זה ברור כי הותרת המצב בחוסר ודאות מסויים משרתת באופן בלעדי את רשויות המדינה ופוגעת בציבור משלמי מס הבולים - אשר יוסיף ויתקל בסירוב של המדינה להשיב את אשר נגבה בניגוד לפ"ד של בית המשפט העליון?
המדינה קפצה על אמירה זו של השופט חשין כמוצאת שלל רב והודיעה כי על אף ההפסד בדיון הנוסף תעמוד על דעתה גם בעתיד ולא תשיב מס בולים (בניגוד מוחלט להצהרה הקודמת שנמסרה בשנת 2003). הנימוק היה כי "פרקליטות המדינה ורשות המיסים סבורות שדברים אלה [של חשין] נועדו לקבוע כי בתי המשפט אינם מחויבים לפעול לפי ההלכה הנובעת מפסיקת בית המשפט העליון".
אין ספק שלא לתוצאה מרחיקת לכת זו כיוון השופט חשין. הטענה שבתי המשפט "אינם מחוייבים לפעול לפי ההלכה של פסיקת בית המשפט העליון" עומדת בסתירה חזיתית להוראותיו המפורשות של חוק יסוד: השפיטה, הקובעות כי "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון". כוונתו של השופט חשין היתה לאפשר בעתיד סיכוי מסויים "ולו במעט" לדיון ענייני בפני בית המשפט העליון בלבד, אם וככל שהנושא יגיע אליו שוב - לאור העובדה שבית המשפט העליון אינו נוטה לסטות מהלכותיו. גם על כך ניתן בהחלט לבקר את השופט חשין (והדברים הובעו לעיל), אך המרחק בין דבריו אלה, לפרשנות המרחיבה שיוחסה להם שלא בצדק על ידי המדינה, עדיין גדול מאוד.

בסופו של יום, וזה העיקר, העובדה כי המדינה הפסידה בדיון הנוסף, ואף האפשרות כי בתי המשפט שבפניהם תתעורר הסוגיה בעתיד יפסקו לטובת הפונים, לא באמת תשפיע על רובו המכריע של הציבור הזכאי להחזר מס בולים. רק מעטים ישרדו את המכשולים שתציב בפניהם המדינה בדרכם למימוש זכויותיהם. הצורך להשקיע זמן וכסף בפניות לבתי משפט וערעורים על מנת לקבל החזר מס של מספר מאות שקלים, ינפה מטבע הדברים את מירב הפונים.

המדינה אולי הפסידה בבית המשפט - אך הבירוקרטיה ניצחה.
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
ניר הורנשטיין, עו"ד
משרד דר' א. אלתר ושות' - ייעוץ בנושאי מיסים

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי