"שתדע לראות את האור / ולמצוא את האמת / בתוך החושך הגדול" [1]. "לראות אור", "למצוא אמת" האם זה מקרי שבוב דילן מקשר ביניהם?
גם בפרשת השבוע, פרשת "ראה", מבקש אלוהים מבני ישראל לראות.
הפרשה נפתחת כך "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" [2]. הפתיחה שעושה שימוש בלשון צווי יחיד "ראה" וגם בלשון נוכחים "לפניכם" מביאה את רבינו בחיי להציג שתי תובנות: א. הראייה הזו, הזיהוי של הברכה והקללה, אינם כישור של יחידים בעלי סגולה מיוחדת אלא יכולת שכל אדם ניחן בה [3]. ב. הראיה הנדונה אינה ראייה חושית בלבד אלא "והוא ראיה בעין השכל" [4]. גם ראב"ע מבין בכתוב פניה לכל יחיד [5]. מה יש לראות?
הכתוב מציג זאת באופן ישיר: "את הברכה: אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום:
והקללה: אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם" [6]. לכאורה הנחיה מובנת מאליה, ממש פשוט ביותר: "תשמעו אל מצות ה' אלהיכם" מול "וסרתם [...] ללכת אחרי אלהים אחרים".
אבל, האם לשם כך צריך הפעלה של "ראיה בעין השכל"? האם לא פשוט יותר למלא אחר הצו אם מסתפקים רק בציות עקבי? אכן, מצוי כוון פרשני כזה, למשל: "ולפי שהברכה והקללה זירוז להמון בקיום המצות והפסד בעוברם עליהם לכן דבר עם ההמון ואמר לפניכם" [7].
האמנם זה כל-כך פשוט?
יש כאן העמדה ברורה של "מצות ה' אלהיכם" מול "ללכת אחרי אלהים אחרים", האין זה פשוט?
לא.
האלוהים הדובר והמנחה התנהגות נתפס בתורה ובמקרא כולו כך: "ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו" [8]; גם "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל" [9]; וגם
הן ליקוק אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה" [10]; ואפילו שלמה המלך קורא בהתרגשות רבה: "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים אין עוד" [10].
האם בתפיסה כזו של אלוהים טמונה בעיה כלשהי? תפיסת אלוהים כיחיד ומעל לכל מעלה קושי כלשהו?
לא, זו הינה התפיסה הבסיסית, זו תפיסה מובנת של אלוהים.
אבל, העמדת אלוהים "ה' אלהיכם" מול "אלהים אחרים" מעלה קושי רציני.
אם אלוהים נתפס כיחיד, נצחי ובלבדי הרי מכך נובע שכל "הישויות" האחרות הקרויות אלים או אלוהים הם בבחינת הבל וריק והפונים אליהם הם בבחינת "מתפללים אל אל לא יושיע" [12].
אם זהו המצב, מה הטעם באזהרה בפני פולחן לאל זר? הרי זה פולחן ריק, וללא תועלת! יערכו בני האדם טכסים לאלילים, הרי רק ה' אלוהים קובע מציאות ממש. אכן, אם היינו נותרים בהבנה שפרשת השבוע עוסקת רק בהעמדת ה' אלוהים מול אלה הקרויים אלוהים, התמיהה לא היתה נפתרת.
אנו קוראים זאת אחרת.
ראשית נשים-לב, שההעמדה היא של "מצות ה' אלהיכם" מול "ללכת אחרי אלהים אחרים", זו אינה העמדה של ישות מול ישות אלא מערכת התנהגות מול מערכת התנהגות.
דמותו של ה' אלוהים מחייבת התנהגות ערכית-מוסרית: "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד: עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה: ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים: את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע" [13]. הקפדה על כללי חיים כאלה ואימוצם כבסיס להתנהגות יומיומית אכן, ברכה בה. כך אנו מבינים את הכתוב: "את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום" [14].
האם יש הנחיה, האם קיימת עצה טובה יותר מזו לחיים טובים בחברה? [15].
איני יודע את המקור להשראה שהביאה את בוב דילן לכתוב: "שתדע לראות את האור / ולמצוא את האמת / בתוך החושך הגדול" [1], אבל סבורני שזה בדיוק המסר גם מפרשת השבוע: לראות האור, לגלות את הברכה בחיים ערכיים-מוסריים ולדחות את החושך, את הקללה את הנזק שטמונים בהתנהגות אישית וציבורית שמקדשת מעמד, רכוש וכסף ולא בני אדם [16].
"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" [2], הכל נתון, צריך רק לבחור, ולפי הבחירה לחיות. ובחירה כזו
אכן זקוקה ל"ראיה בעין השכל" [4].
הארות ומראה מקום
[1] בוב דילן, צעיר לנצח, תרגום יאיר לפיד, לחן רמי קלינשטיין.
[2] דברים יא, כו.
[3] "אמר 'ראה' בלשון יחיד 'ולפניכם' בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל, עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מדות שבהן נברא העולם והן מדת הדין ומדת רחמים שאין ענינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר "ראה" בלשון יחיד" (רבינו בחיי לדברים יא, כו).
[4] שם, שם.
[5] "לכל אחד ידבר" (ראב"ע לדברים יא, כו); כך גם תולדות יצחק על אתר: "אמר ראה לשון יחיד ואמר לפניכם לשון רבים, שמדבר עם היחיד ועם הרבים."
[6] דברים יא, כז-כח.
[7] תולדות יצחק לדברים יא, כו. וראה גם: "הביטה וראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר האומות. כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק על צד היותר טוב. והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו" (ספורנו לדברים יא, כו).
[8] דברים ד, לה.
[9] דברים י, יז.
[10] מל"א ח, ס.
[11] דברים י, יד.
[12] ישעיהו מה, כ.
[13] דברים י, יז-כ.
[14] דברים יא, כז.
[15] כך אנו מבינים גם את כשלון מנהיגות של שלמה המלך. אמנם נאמר לגנותו של שלמה המלך "רק בבמות הוא מזבח ומקטיר" (מל"א ג, ג). אבל, הביקורת שמוביל ירבעם נגד רחבעם בנו של שלמה אינה נגד הפולחן הזר אלא נגד נוהגי הנהגה של שררה ודיכוי: "אביך הקשה את עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך" (מל"א יב, ד).
[16] הירשזון ובניזרי הם רק דוגמא לתופעה רווחת, חבל.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
