תמונות-אלי ליאון
מבחינת פעולות תרבות, עכו ידועה כעיר בה מתקיים פעם בשנה "פסטיבל עכו לתיאטרון אחר".
לא רבים יודעים כי החל בשנת 1985 פועל בעכו מרכז לתיאטרון שמטרתו יצירת שפת תיאטרון יחודית לצד פעולות בקהילה.
המרכז מעודד קבוצות יוצרים ומטפח דור המשך וכן מקיים דיאלוג בין יוצרים יהודים וערבים.
אחת מפעולות המרכז היא "החממה למחול" שהוא מפעל מעבדתי תרבותי עם מטרה לסייע בהתפתחות היצירה האמנותית ומנהיגותית בתחום המחול ואח' מחוץ לישובים העירוניים המרכזיים, תוך כדי יצירת שפת מחול חדשנית אמנותית ישראלית, מקורית, יחודית שהעיקר בה היוצר.
במסגרת "מחולוהט 2009" בסוזן דלל הציגה החממה בת"א את תכניתה "נוירונירונה".
יצירה זו שחברי החממה עבדו עליה כשנה וחצי נוצרה בהשראת גיאורג גורדייף שליקט "ריקודים מקודשים" מעמים שונים ויז'י גרוטובסקי שהיה במאי ששנא שיטות רגילות ונגע בשורשים של הטקסים החברתיים.
יצירה זו נקודת המוצא שלה הוא הטקס. זאת הראשונה מתוך סידרה של עבודות שהחממה תציג על טקסים ופולחנים.
ארבעת הרקדנים יסמין פרבר,מרב כהן,משה שכטר אבשלום ומיכל מסיקה הציגו עבודה מענינת,בביצוע מצויין,לא שיגרתית,מלאת חן וחדשנות.
אין לדבר על תוכן ברור ומובן ביצירה וכל צופה יוכל למצוא ביצירה המודרנית אלמנטים שונים ולתת להם פרוש כרצונו.דבר אחד מובטח לצופה- ביצוע טוב ,רעננות מחשבתית וענין.
היצירה בנויה כך שכל אחד בתורו וכולם ביחד מבצעים קטעי סולו כאשר הסולן אז הופך לרקדן הראשי ולאחר מכן מצטרף לקטעי האנסמבל.
המבצעים הם גם היוצרים ואני מניח שכל רקדן מבצע את הקטע שלו לפי כוריאוגרפיה שלו בתאום עם כולם.
היצירה הנה שלמה ולא נראית כקטעים קטעים.
יש בה רצף.כוריאוגרפיה שיש בה מתח, ענין, הרבה תנועות מענינות, צורתיות בעיקר, עם הרבה קפיצות,פיתולי גוף ותנועות הנראות כתנועות של אנשים נוירוטיים,תנועות קצובות לפעמים לא ריקודיות, שדומות יותר לתרגילים המבוצעים בתאום מלא בין המוסיקה הנהדרת והמבצעים בינם לבין עצמם.
התנועות מאוד אסטטיות,הביצוע כאמור אחיד,הרבה תנועות ידיים קצובות.
יש קטע הנרקד לצלילי פסנתר כאשר הרקדנים רוקדים לפי הקצב וכמעט ולא זזים מהמקום או קטע המתחיל בתנועות קצובות כתרגילי סדר והופך לתנועות לא מחושבות כאוסיות כאשר במהרה הסדר מושב על כנו.
לאורך כל היצירה אין כמעט מגע בין הרקדנים. כל אחד רוקד לעצמו .מרגישים את בדידות הפרט בתוך החברה,
חוסר קומוניקציה כביכול ובכל זאת אחידות בתנועות ושיתוף פעולה.
לסירוגין כל אחד מתחיל את הסולו שלו ,הופך למבצע הראשי, גומר את הסולו ומשתלב באנסמבל.
למרות שכולם יצרו את היצירה ביחד כל יוצר משתמש בחומרים האישיים והסובבים אותו.
זאת יצירה שכל רקדן הביא לה משהו והסך הכל שיצא מרתק ויוצא דופן.
יש אלמנט אחד ביצירה החוזר בוריאציות שונות והוא המים.הם נשפכים,מרטיבים
את ביגדי וגוף הרקדן,משחקים איתם,טועמים אותם.
הרקדנים כולם מקצוענים ומשתתפים בחממה גם כדי לרקוד, כדי להביע את עצמם ביצירת מחול וגם כדי ליצור משהו לא שיגרתי, שונה, אישי ויחודי.
הניהול האמנותי היה של סמדר יערון כשעל הצד הדרמטי שביצירה אחראית אסנת שנק יוסף.
עריכת המוסיקה המקורית והמצויינת נעשתה ע"י אילן שלום ואפשר היה להבחין בה צלילי פעמונים,מוטיבים
מזרחיים,שירה בערבית ויונית וכו'.זאת היתה מוסיקה מגוונת שהתאימה בצורה מושלמת למתרחש על הבמה והקצב של התנועה.
התלבושות היפות בצבע לבן הכינה ריטה לונדון.
לראות או לא לראות:יצירה חדשנית,מקורית,מענינת, מבוצעת טוב מאוד,מסקרנת ומלאת מתח.מומלץ ביותר.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 7/8/2009 16:11
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
