מאת:צבי גיל ( מתפרסם באתר המחבר "זרקור"- 12.8.2006
אמירה ידועה היא שמותר עיתונות כתובה מן העיתונות האלקטרונית הוא בכך שלאחר קריאת העיתון אפשר לארוז בו מליחים.בסוף שבוע זה יכולתי לארוז בו דגי מלוח עוד לפני שקראתי את מוספי המאמרים. לא קראתי אותם משום שכמעט אף אחד מהם לא היה רלוונטי,למעט כמה שאכן התייחסו ברטרוספקט למציאות שהייתה,וזאת אינה שנויה במחלקות.
הציבור הישראלי שרגיל לשחור ולבן,לנפילה מן האוורסט- גג העולם, לים המלח ? המרתף שלו, או לחילופים: לנסיקה מן ה"גראנד קניון" לקילימנג'ארו ,לא נתנסה במלחמה כזאת.שכן, זאת הפעם הראשונה, מאז מלחמת העצמאות,שהעורף כמעט ולא ידע מה זאת מלחמה ממש כפי שהוא נתנסה בה עכשיו בצפון המדינה.זאת הפרשנים מיעטו להסביר,מן הסיבה הפשוטה: לא עושה כותרת.
באותה מידה הסברת המציאות שעליה התרחש מה שהתרחש,גם היא לא הושמעה.היא לכל היותר סיפור של אתמול.והסיפור של אתמול הוא כה פשוט,שתלמיד יבין אותו. שנים שממשלת ישראל, ליתר דיוק ממשלת הליכוד בראשותו של אריק שרון , ידעה שהחיזבאללה,בעזרת סוריה ואיראן מצטייד באלפי קטיושות וטילים, בעיקר בדרום אך גם בכל שטחי לבנון.הממשלה העדיפה שקט.
לא שמענו אז אפילו את סילוון שלום מי שהיה שר החוץ בממשלת שרון שעשרים וארבע שעות לפני שהתקבלה החלטת מועצת הביטחון, האחרונה, ראה בה כ"בכייה לדורות". זאת כאילו רק עכשיו הפציע עליו השחר כי המחדלים אינם של אהוד אולמרט ושל עמיר פרץ אלא של אריק שרון וממשלתו שעם בכיריה הוא נמנה ובו שלטו עמיתיו בליכוד לרבות עוד גנרל ,שאול מופז. כל זאת בשעה שאירן הקימה בסיס קדמי בלבנון בהצבת חיזבאללה בגבול, בעזרת יועצים ממשמרות המהפכה של טהראן.
לפי אביגדור יצחקי בהווה יו"ר הקואליציה,בעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה,- בריאיון ברשת ב' ביומן של שבת- אריק שרון היה מודע לזה, אך הרוגע שאפשר לישובי הגליל להתפרנס מכבוד מתיירות, הוא שהכריע את הכף.
זאת אף זאת. הממשלה, שלא רצתה להתגרות בחיזבאללה, יכלה למצער, להכין כהלכה את העורף,לדאוג למקלטים ראויים,ללוגיסטיקה של אספקת מצרכים או פינוי אם יידרש,ואף מינימום זה היא לא עשתה.אולמרט וממשלתו קבלו את ה"ירושה" הזאת, כמו שקבלו את כול היתר.
אבל עוד לא שמענו את הכול.עכשיו ייצאו הרוכבים עם כלבי הצייד,כול חבורה במתחם שלה,מצוידים במיטב נשק הצליפה כדי לצוד ראשים,תחביב שהם אוהבים מאז ומעולם, אצלנו בישראל. ילוו אותם נציגי הממלכה השביעית מצוידים אף הם בכלים שלהם, "לאפטופים", מצלמות,מכשירי הקלטה ועוד, כדי לדווח. שהעם ישמע ויראה את הקולות.
משום כך,כאשר התותחים והטילים ישבתו ויגיע הזמן לעשיית חשבון נפש,הוא לא צריך להיות בלבדי למדינאים ולמפקדים,יש להכניס פנימה גם את מלוויי הציידים,הפרשנים,המסבירים למיניהם,שברברו ללא הרף הציעו הצעות לממשלת חרום לאומית וכיו"ב רעיונות עוועים שהועפו כבלונים על ידי כל אמצעי התקשורת ללא יוצא מן הכלל.כל הגיבורים האלה תמיד יוצאים ללא שריטה,שכן הם "רק מדווחים, רק מפרשים, רק נושאים בילקוט שלהם מכתב לנמען, הם רק שליחים".והקהל שחיכה לניצחון של בליץ שקע למעמקים,באין מתקפה וניצחון כמו במלחמת ששת הימים.
אילו נתבקשתי להכתיר את האירועים היית כותב כי " המלחמה שהתחילה תוך אילוצים תסתיים תוך אילוצים".וטוב שככה.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
